טוהר וצופן "עקידת יצחק"

 

"אחוות האור"

27 ספטמבר, 2014   

עריכות מחודשות: 6 ספטמבר 2015,  29 ספטמבר 2016, 26 ספטמבר 2017

 

 

הקדמה

אהובים-יקרים, בפסוק ב' פרק כ"ב שבספר בראשית, האלוהות מורה לאברהם, להעלות לעולה את בנו היחיד-האהוב: "ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה…" (בראשית כ"ב, ב'),  בעשותה כן, האלוהות 'לוקחת' את אברהם עד קצה קצהו של יכולת הסיבולת האנושית! אין זה מפתיע אם כן, שסיפור "עקידת יצחק", יצר את אותה רמה של זעזוע עמוק בקרב בני-האדם, שמשך אלפי שנים, חיפשו אחר תשובה מניחה את הדעת, או ליתר דיוק, מניחה לב… מנהיגי דת, אנשי רוח ואומנות, חוקרים והוגי דעות, ניסו לפענח-לפצח את הסיבתיות לאותו ניסיון שאלוהים ניסה בו את אברהם: יש שטענו שניסיון זה נועד ללמד את בני-האדם, שהאלוהות אינה חפצה בקורבנות אדם, אם אכן אמת בדבר, נשאלת השאלה, מדוע האלוהות בחרה ללמד זאת בדרך 'עקיפה', קשה וכואבת, במקום על-ידי מתן ציווי ישיר,  כפי שמאוחר יותר ניתן במפורש: "לא תעשה כן ליהוה אלוהיך כי כל תועבת יהוה אשר שנא עשו לאלוהיהם כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלוהיהם " (דברים י"ב, ל"א)? מנגד, היו שהאשימו את האלוהות בשרירותית נעדרת כל תכלית ומשמעות, החפצה בבני-אדם "צייתנים-עיוורים"…

 

אהובים-יקרים, בשלה העת לחשוף לראשונה, את שהיה מוצפן אלפי שנים באקאשה (הספרייה הקוסמית), בנוגע לתכליתו הרוחית-הנסתרת, של ניסיון "עקדת יצחק", ואת הרלוונטיות שלו לעת מקודשת זו, של "אחרית הימים" וחילופי עידנים, המכוונת אל-עבר, האצה התפתחותית ועלייה בתודעה!

 

 

המאמר

אהובים-יקרים, אנו "אחוות האור", משפחתכם שברוח, מבקשים להיסב את תשומת לבכם הערה, שפעמים רבות, וביתר-שאת בעתות וזמנים מקודשים מעין אלה, הנכם מרבים לעסוק הן ברמה האישית-האינדיווידואלית, והן באותם מפגשים וחוגים קבוצתיים של הגות ולמידה שלכם, בשאלה המבורכת-המקודשת: מהו "טוהר"?

 

אהובים-יקרים, יש ונוטים הנכם להעניק משמעויות ממשמעויות שונות לאותו ערך של "טוהר", במובן של אותה רמה של  "מוסריות", של "זַכּוּת" ושל "ניקיון פנימי", דעו, שמשמעויות אלה יש בהן מן האמת, ויחד עם זאת אין הן מעלות על נס את העיקר!

 

אהובים-יקרים, "טוהר" במשמעותו האמתית-הנכונה, הנו בראש ובראשונה וקודם לכל, אותה רמה של מסירות, קרי, התמסרות שלמה-מלאה לרצון הנשמתי-האלוהי! ייתכן ויהיו מבניכם, ואנו נוטים לזהות זאת, שיתפסו זאת כדבר פשוט למדי, פשוט מדי… למענם, ולמען כל אותן נשמות יקרות, המחפשות בימים כתיקונם,  וביתר-שאת בזמנים הרי גורל אלה את דרך האמת והמוסר של האור, אנו מבקשים להסיר את הצעיף,  ולהביא את אותה רמה של העמקה, הרחבה ובהירות, כפי שנכון וראוי שתתקיים, בעת מקודשת זו של "אחרית הימים" ושל עידן חדש שבפתח!  

 

אהובים-יקרים, כפי שרבים מכם יודעים, אותה נשמה שלכם, בתהליך רדתה אל האדמה, התמצקותה והתממשותה, 'עוטה' היא על עצמה לא רק את אותו 'מלבוש' של גוף פיזי ,  אלא גם את אותו 'מלבוש' של נפש, בעשותה כן, הופכת היא לאותה "ישות אנושית" המורכבת מגוף, נפש ורוח, נצייר זאת כך…

 

אהובים-יקרים, לעיתים קרובות, חווים הנכם את אותו מצב של "קונפליקט פנימי", בין העצמיות הנפשית, המכוונת אל-עבר בחירות ומעשים שיש בהם את אותה רמה של 'כדאיות', 'נוחות', וסיפוק מיידי, לבין  העצמיות הנשמתית המבקשת את ההפך בדיוק, הווה אומר, השלמת שיעורי ההתפתחות ומשימות הייעוד שהתחייבה להם עוד בטרום לידתה, ושיש בהן מן האתגר והמאמץ…  

 

אהובים-יקרים, משמעותו הנכונה-האמתית של  "טוהר" הנו, הגעה לסף תודעה שבו מחשבותיו, רגשותיו ורצונותיו של האדם מצויים בהרמוניה והתאמה מלאה-שלמה לרצון הרוח, והלכה למעשה, אחד הם! "מוסריות", "זַכּוּת" ו-"ניקיון פנימי", הן בבחינת 'תולדות' של אותה רמה תדרית-תודעתית של "טוהר", אשר אדם הגיע אליה ושרוי בה, מכאן, שהיות אדם "מוסרי" במובן, שהנו מתנהל על-פי אמות המידה והמוסר החברתיות המקובלות, כלומר, אינו פוגע בזולתו, ואף מיטיב ועושה עימם חסד, אין בה כדי ללמד, שנמצא הוא באותה רמה של  "טוהר"!! יתרה מכך, לאלה מבניכם, שייאותו להעמיק את התבוננותם הערה-המקודשת, הדבר יועיל מאוד, אז יתגלה להם אותו חיזיון מקודש, של רשת חוטי אור מוזהבת, ושל אותם קשרים נסתרים, המתקיימים תדיר, ובעת הזו ביתר-שאת, בין אותה תודעה גבוהה-נשגבה של "טוהר", לבין אותו רמה של "מוסריות"…

 

אהובים-יקרים, וודאי לכם, שנשמה עוד בטרום לידתה, בוחרת לה ומתכננת היטב, את נתיבה הרוחי-המוזהב, של ייעודה המשולש-המקודש, קרי, זה המקצועי, הזוגי וההורי, הלכה למעשה, אלו הן שלוש פנים של האחד השלם! משמע אומר, שבאותו מעמד מקודש של טרום לידה, נשמה מטווה, בתשומת לב יתרה ומוקפדת, את נתיבה הרוחי-הייעודי, ממנו 'נגזרים' אותם "חוזים קארמתיים" של מפגשים עתידיים עם נשמות שבגורל,  ושל אותם שיתופי פעולה עתידיים, שנועדו להיות הן במישור המקצועי, הן במישור הזוגי והן במישור ההורי, פועל יוצא מכך הוא, שאדם אשר רמת מכווננותו אל נתיבו הרוחי-הייעודי אינה מתקיימת, או שמתקיימת באופן חלקי בלבד, הלכה למעשה, נמנע, במודע או שלא במודע, מלקיים את אותם חוזים קארמתיים עם אותן נשמות שבגורל, ברמה הקוסמית הגבוהה, דבר זה יש בו את היעדר המוסר, הואיל ומדובר  בהפרה חמורה של אותם חוזים קארמתיים מקודשים ושל ההבטחה הנשמתית! ככל שרמת מכווננותו של אדם אל נתיבו הרוחי-הייעודי קטנה, ובהתאמה הסטייה מהדרך גדלה, כך גם נטייתו לחבור אל אותן נשמות שאינן בגורל, הווה אומר, אינן תואמות לו ואינן תואמות אותו, תגבר,  דבר זה, לצערנו כי רב, קורה תדיר בעולמכם, ומוכר לכם היטב, באותן מערכות יחסים וקשרים אנושיים, שאין בהם את אותה רמה של חיבור, התאמה ו/או "כימיה", כפי שנוהגים הנכם להתבטא, במקום זאת, הכאב, הניכור ולעיתים אף האלימות, דרים בם דרך קבע, זאת ועוד, היעדר המכווננות של אדם אל נתיבו הרוחי-הייעודי, ו/או קיומו באופן חלקי בלבד, יוצרת את אותם מצבים, שלצערנו כי רב, פוגשים אתם רבות בעולמכם, ובזמן זה ביתר-שאת, שאפילו באותן מערכות יחסים עם נשמות שבגורל, שיעורי ההתפתחות המבקשים לבוא לידי ביטוי ומימוש, באותם חוזים קארמתיים, אינם נלמדים או שמיושמים באופן חלקי בלבד, מה 'שמזין' ברגשות שלילה ובמחלוקות מרחיקות, את אותן מערכות יחסים, ולעיתים אף מביא לסיום מכאיב שלהן, כזה שמלכתחילה לא נועד לקרות!

 

אהובים-יקרים, כדי להגיע לאותה רמה של "טוהר", נדרש מהאדם להתכוון במודע לקיים ולהביא לידי מימוש והגשמה של הרצון הנשמתי-האלוהי במלואו!! רק אדם המסכים "לעקוד" את רצונותיו הארציים-האגואיים, ולהעלותם לעולה כמנחה לה', מתוך אמון ומסירות שלמים, זוכה להיות מועלה על נס, ולחיות חיים עטורי אור, שמחה וצחוק, כפי שמיטיב לתאר זאת, אותו סיפור מקראי, המופיע אצלכם בכתובים, והמוכר לכם בשם "עקדת יצחק"!

 

אהובים-יקרים, שערו בנפשכם, איך הייתם אתם מגיבים, לו עמדתם בניסיון מעין זה,  סבירות גבוהה מאוד, שהייתם מגלים התנגדות, וייתכן אף מגיבים בתרעומת וכפירה באלוהות, שבאופן פתאומי וללא סיבה נראית לעין, 'שינתה פניה' ולכאורה 'חזרה בה' מאותה הבטחה מקודשת, שניתנה מוקדם יותר לאברהם, ומופיעה בהרחבה בפרק י"ז: …"ויאמר אלוהים אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו" ( פס' י"ט).

 

אהובים-יקרים, אברהם, בניגוד גמור למה שהדעה האנושית הייתה מניחה, נענה לצו האלוהי בשתיקה, שתיקה, שהלכה למעשה, 'מדברת'-'מספרת' את סערת הרגשות שמתחוללת בקרבו, ובו-בעת, את ההכרה, קרי, התודעה שמצוי בה לפיה, בתוקף מעמדו כבן-אדם חוקיות הבריאה ודרכי האל נשגבים-נסתרים מבינתו! אף-על-פי ולמרות, שהשכל והלב האנושי אינם מסוגלים לתפוס ולהבין זאת, אברהם בוחר לדבוק באמונתו במוסר ה' ובטוב האלוהי! בשקט מופתי אברהם שוקד על ההכנות למסע: "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו וייקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עולה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו אלוהים" (בראשית כ"ב, ג'). תגובתו לשאלת יצחק, מלמדת על עוצמת אהבתו ומסירותו לבנו: "ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה ויאמר אברהם אלוהים יראה לו השה לעולה בני וילכו שניהם יחדיו"( בראשית כ"ב, ח').       

 

אהובים-יקרים, בחירתו של אברהם לגבור על כוחות הנפש,  מביאה 'לתפנית בעלילה' והוא זוכה לישועה  של ארכי-מלאך גבריאל: "ויקרא אליו מלאך יהוה מן השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני, ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני" (בראשית כ"ב, י"א-י"ב).

 

אהובים-יקרים, טרום "עקדת יצחק" מתואר הניסיון הראשון שהתנסה בו אברהם: "ויאמר יהוה  אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית י"ב, א'), האלוהות מצווה את אברהם לעזוב את הקיים, ולצאת למסע אל הבלתי נודע, מבלי לגלות לו לאן מועדות פניו! תוך כדי המסע מתבהר לאברהם היעד- "ארץ כנען", אברהם צולח בגבורה ואומץ לב את המבחן הרוחי הראשון של "ההתמסרות והכניעה לרוח", והרי מהו צופן השם "כנען" אם לא "נכנע"!

 

אהובים-יקרים, תכליתו הנעלה-הנשגבה של ניסיון "עקדת יצחק", שהאלוהות ניסתה בו את אברהם, ושהוא עמד בו בגבורה ואומץ לב בלתי-רגילים הנה,  למצבו באותה תודעה נשגבה של "טוהר"! במילים אחרות, ניסיון "עקדת יצחק" נועד להוות 'שיא' בתהליך הכשרתה של אותה נשמה גבוהה-נשגבה של "אברהם אבינו", לקראת שלחוויותיה העתידיות, שהמרכזית שבהן, התממשותה מאוחר יותר בדמות "משה רבנו"! (ראה מאמר תמסורת: "חג החירות והחופש שבמחויבות אמת לחזון הנשמתי המוזהב!"), הוד-קדושתו משה, הידוע בתוארו "הגואל", שיותר מפעם חירף נפשו, ושירת באהבה ומסירות אין-קץ את עם ישר-אל,  שפעמים רבות, רבות מדי יש לומר, הקשה עורפו והתגלה בקטנות אמונתו!

 

אהובים-יקרים, לאורך ההיסטוריה האנושית, בליבם  של לא מעט בני אדם, עלו תהיות ושאלות הנוגעות להתנהלותו 'הפאסיבית' לכאורה של יצחק בסיפור העקדה, יש שאף גינו התנהגות זו, בבחינת "צאן המובל לטבח", אנו כעת, מבקשים להאיר באור האמתי-הנכון דמות נעלמה-נסתרת זו של יצחק, שמעט מתואר אודותיה בכתובים, כמו גם, לחשוף את עוצמת הקשר המסור-האוהב ואת שיתופי הפעולה הקארמתיים, שבין אותה נשמה של "יצחק" לזו של "אברהם אבינו"!

 

אהובים-יקרים, תמימותו של יצחק אינה של פתיות וקורבנות, אלא של מסירות וטוהר, יצחק, אף-על-פי ולמרות, שאינו יודע דבר על הציווי האלוהי שניתן לאביו, מזהה בחושיו הפנימיים-האינטואיטיביים,  שמדובר במעמד רוחי רב עוצמה, שהנו מעל ומעבר למה שמחשבת בן האנוש משגת, ושמעמיד בניסיון רוחי לא רק את אביו אלא גם אותו עצמו! הואיל וכך, יצחק, בשונה ממה שניתן היה לצפות, לא רק שאינו מביע התנגדות, כעס ו/או תרעומת אלא 'נכנע' ממקום של אהבה ואמון שלמים-מוחלטים באבא הביולוגי ובאבא הקוסמי…

 

אהובים-יקרים, הקשר האוהב-המסור ושיתוף הפעולה האמיץ , בין שתי נשמות נשגבות-נאצלות אלה, של "אברהם  אבינו" ושל "יצחק אבינו" , מופיע שוב, אלפי שנים מאוחר יותר, באותו מפגש קארמתי-מחודש בניהם, שמתועד היטב ב"ברית החדשה": "אברהם אבינו" בדמות "ישו" (ראה מאמר-תמסורת: "חג החירות והחופש שבמחויבות אמת לחזון הנשמתי-המוזהב!"), ו"יצחק אבינו" בדמות "יוחנן המטביל"! יוחנן המטביל לא רק מנבא את הופעתו של ישו, אלא אף מצהיר באוזני מאמיניו, שמעמדו הרוחני עתיד להיות גבוה ורם משלו: "ויקרא לאמור בוא יבוא אחרי החזק ממני אשר אינני ראוי לכרוע ולהתיר את שרוך נעליו, אנכי טבלתי אתכם במים והוא יטבול אתכם ברוח הקודש" (מרקוס א', ז'-ח'), בהמשך, עם הופעתו של ישו, יוחנן מכתיר אותו בתואר "שה האלוהים", תואר אשר משמעותו הרוחית-המוצפנת מלמדת על הקשר הקארמתי-הנסתר לסיפור העקידה והשה שהועלה לעולה במקום: "ויהי ממחרת וירא יוחנן את ישוע בא אליו ויאמר הנה שה האלוהים הנושא חטאת העולם" (יוחנן א', כ"ט), בפעם הזו, 'הבן' הוא שעורך את  הטכס הרוחי ל'אב'- יוחנן עורך לישו טכס טבילה, טכס שבמרכזו מתרחשת ההתגלות האלוהית לישו, התגלות שמשנה את פני ההיסטוריה האנושית כולה! (ראה  מאמר-תמסורת: חג החירות והחופש שבמחויבות אמת לחזון הנשמתי-המוזהב!").

 

אהובים-יקרים, עוצמת טוהרה ומסירותה הרוחניים של נשמה גבוהה זו של "יוחנן המטביל", מתגלה ביתר-שאת בהמשך, באותה בחירה אמיצה שלו להציב "מראה טהורה" למלך הורדוס על שנשא לאישה את אשת אחיו המת, ולשלם על כך במחיר חייו: "כי הוא הורדוס שלח לתפוס את יוחנן ויאסרהו בבית הסוהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אותה לקח לו לאשה, יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך אינה מותרת לך…ומיד שלח המלך אחד השומרים ויצווהו להביא את ראשו, וילך ויכרות את ראשו בבית הסוהר ויבאהו בקערה…" (מרקוס ו' י"ז-ל').

 

אהובים-יקרים, מנקודת המבט האנושית, כריתת ראשו של יוחנן המטביל היה ניסיון של המלך הורדוס ואשתו לנצל את מעמדם-כוחם כדי להכניע, לבזות ולהשפיל את יוחנן המטביל, ו'להזיז' אותו מהאמת הפנימית שלו  אולם, דווקא התייצבותו בחירוף נפש של יוחנן המטביל, וסירובו לכופף ראש תרתי משמע לדרכם התאוות שררה והשפלה מוסרית, היא שהעלתה אותו למעמד של מתקדש אמת, מודל השראה לטוהר ומוסריות, אשר נחקק בתודעה האנושית למעלה מאלפיים שנה מאז "עדות חיה", שאין מחיר לשמירה על המוסר והאמת של האור, ושחיים פיזיים ללא ערכים הנם חיים ריקים ממהות, תוכן ומשמעות וגרועים בהרבה  ממוות פיזי!

 

אהובים-יקרים, דעו, כי נשמה גבוהה-נאצלה זו של "יצחק אבינו"/"יוחנן המטביל" ממומשת בגוף אנושי בשר ודם, והלכה למעשה, חיה בקרבכם, מדובר בגבר יהודי אזרח ישראל…אנו תפילה, שלא ירחק היום, וזהותו הרוחית-האמתית תתגלה לו, שהרי כגודל המעמד הרוחי, כך גם נטל האחריות המונח על כתפיו (התמירות יש לומר…) , לעשות למען גאולת העם היהודי והמין האנושי בכללותו…

 

אהובים-יקרים, סיפור "עקדת יצחק" מלמד, שהאלוהות אינה חפצה בבני-אדם "צייתנים- עיוורים" אלא בברואי-אל "טהורים"! בעוד שצייתנות ועיוורון, מקורם בהיבטי נפש של תלות וחולשה, פחד ונפרדות, הרי שטוהר מקורו בעצמאות ועוצמה רוחניים,  ובקשרי אהבה ואחדות עם הבריאה והאל!

 

אהובים-יקרים, בתום מאמר תמסורת מקודש זה, אנו מבקשים לברככם, בפסיעה בנתיב האמת של הלב, המכוון אתכם נכונה, אל-עבר אותה תודעה נשגבה של "טוהר", שמהותה אחדות והרמוניה עם הבריאה והאל, והבאה לידי מימוש והגשמה של הרצון הנשמתי-האלוהי!

אמן כן יהי רצון!