צופן "הסנה הבוער": האור שבעור!

"אחוות האור"

27 ספטמבר 2019

 

"ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבוא אל הר האלוהים חורבה. וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל. ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה. וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר משה הנני. ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. ויאמר אנוכי אלוהי אביך אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב וייסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלוהים" ( שמות ג', א'-ו')

 

אהובים-יקרים, טרום יציאתו של "משה רבנו" למשימת השליחות הגדולה ביותר בתולדות האנושותהושעה של קבוצה שלמה מחיי עבדות, לידתה של אומה והפיכתה לריבונית, האלוקות נגלית אליו באותו אירוע רב-עוצמה ואפוף מסתורין הידוע בשם "הסנה הבוער". מאז ועד היום, אנשי רוח ודת, חכמים והוגי דעות ניסו לעמוד על טיבו של אותו אירוע פלאי: מה היה טיב המראה שנגלה לעיניו של "משה רבנו" ולא פחות חשוב מכך, מהי המשמעות הרוחנית הנכונה-האמתית של אותו אירוע נסי, אשר בעתיו הוענק ל"משה רבנו" מעמדו הרוחני כגדול מתקדשי האמת של כל הזמנים?

 

אהובים-יקרים, כפי שיודעים הנכם, כאשר מבעירים עץ תחילה, השכבה החיצונית נשרפת ובהדרגה, גם השכבות הפנימיות יותר, עד שהעץ כולו משחיר ומתכלה. במעמד "הסנה הבוער" התרחש מופע שונה בתכלית ואנו נאיר: בעוד שהשכבה הראשונה של הסנה נשרפה והשחירה, מהחלק הפנימי של הסנה ניצתה אש כבירה כפי שנרמז בכתוב: "וירא ה' אליו בלבת ה' אליו מתוך הסנה" זו הסיבה,  שככל שמשה התקרב אל הסנה האור הלך וגדל: "אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה".

 

אהובים-יקרים, מעמד "הסנה הבוער" מסמל את הרמה הגבוהה ביותר של "התעוררות רוחנית" ואנו נאיר: איכותו האטומה של העור הפיזי יוצרת את האשליה לפיה האדם הנו ישות פיזית, ורק מה שנקלט דרך החושים הפיזיים, ובראש ובראשונה באמצעות העיניים הפיזיות הנו אמתי, בבחינת מה ש"אני לא רואה לא קיים" כלומר, ה- עוֹר גורם לאדם להיות עִוֵּר למהותו האמתית-הנצחית שהיא אור במילים אחרות, שכחת האמת הגבוהה  לפיה האדם הוא "עצמי אור" בתוך "עצמי עור"!

 

אהובים-יקרים, הוד קדושתו "משה רבנו" היה הראשון להתעורר רוחנית אל אותה אמת גבוהה  לפיה האדם הוא אור בתוך עור! זאת ועוד, במעמד "הסנה הבוער" מופיע תיאור לפיו,  ככל שמשה מתקרב אל הסנה האור גדל תיאור זה מלמד, ש"התקרבות פנימה" היא תמציתו המקודשת של תהליך החניכה והעליה בתודעה כלומר, ככל שאדם נע פנימה אל תוך עצמו הוא מתוודע לאור שבו באופן זה,  תעתועי הנפש ותודעת האגו האשלייתית, ההרגלים והקיבעונות מושלים, כפי שמוצפן בציווי האלוהי למשה: "של נעליך מעל רגליך" כלומר, "נעליך"- נעילות תודעתית, "רגליך"- הרגלים תודעתיים.

 

אהובים-יקרים, האיכות "האטומה" של העור יוצרת מצב שבשפת הרוח מכונה "טומאה" במובן, של הפרדה בין האור לבין העור,  ונפילה אל האשליה של "היעדר אור" מתחת לעור משל, לבד שחור ואטום שמכסה פְּרוֹזֶֿ'קְטוֹר גדול ויוצר אשליה של חושך. לעומת זאת, "קדושה" מתארת מצב של אחדות "עצמי האור" עם "עצמי העור", והשתקפות של האור מבעד לעור כפי שקרה במעמד הר סיני: "ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד משה ברדתו מן ההר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו " ( שמות ל"ד, כ"ט ) בהמשך, מתוארת רתיעתם של בני-ישראל מעוצמת האור שקרן מעור פניו של משה עד לרמה, שהוא הצטרך לכסות את פניו: "וירא אהרן ובני ישראל את משה והנה קרן עור פניו ויראו מגשת אליו…ויכל משה מדבר אתם ויתן על פניו את המסוה ובבוא משה לפני יהוה לדבר איתו יסיר את המסוה.. " (שמות ל"ד, ל"ג-ל"ד).