צופן פרשת "לֶךְ-לְךָ"

"אחוות האור"

14 נובמבר 2019

 

אהובים-יקרים, פרשת "לֶךְ-לְךָ"  נפתחת  בציווי האלוקי לאברהם אבינו : "ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית י"ב, א'), השאלה הראשונה, שנכון וראוי לשאלה הנה, מדוע האלוהות מצווה את אברהם פעמיים במקום פעם אחת? השאלה השנייה, שנכון וראוי לשאלה, מדוע האלוהות מסתירה מאברהם שהיעד הוא ארץ כנען?

 

אהובים-יקרים, הכפילות בציווי מרמזת, שמדובר בתנועה שהיא הרבה מעבר לשינוי מיקום גאוגרפי ומעבר מנקודה א' לנקודה ב', ושמדובר במסע רוחני במסגרת החזון האלוהי והתכנית הבריאתית כלומר, "לך" במובן הפיזי וגם "לך" במובן הרוחני!

 

אהובים-יקרים, היעד, ארץ כנען, מתגלה לאברהם תוך כדי היציאה לדרך ובזמן התנועה החדשה, מאחר ותמיד המבחן הרוחי האולטימטיבי של זה הפוסע בדרך רוחנית הנו, "מבחן האמון וההתמסרות ללא-נודע!  כפי שמלמד, צופן המילה "כנען" שהנו  בהיפוך אותיות "נכנע"! מבחן רוחי זה, שאברהם צולח בגבורה יוצאת מן הכלל, בהיענות מידית וללא כל השתהות, מבטיח את גורלו הטוב, קארמה של גיבוי והזנה מהרוח, ברכה והגנה, שפע רוחי וגשמי, כפי שנרמז בצופן הציווי  "לֶךְ-לְךָ" שהוא בסיכול אותיות " כִּלְכֵּל"!

 

אהובים-יקרים, בהמשך הפרשה מתואר, שאברהם יורד למצרים בעקבות הרעב בארץ, שם הוא מתדרך את שרה לומר רק "חצי אמת", את היותה אחותו (מצד אביו) אך לא לגלות  שהיא גם אשתו, מאחר והוא פוחד, שהמצרים  ירצחו אותו כדי  לתת אותה לפרעה. ואמנם, המצרים מהללים את יופייה של שרה, ולוקחים אותה לבית פרעה  בתמורה, ניתן  לאברהם צאן וגמלים, עבדים ושפחות. בעקבות לקיחתה של שרה לבית פרעה, האלוהות גורמת להתפרצות  מגיפה בביתו,  והוא בתגובה ממהר להחזיר את שרה לאברהם. אירוע זה, סולל את הדרך ומניח את "הלבנה הראשונה", במימוש התכנית הבריאתית וקיום ההבטחה האלוהית לאברהם, להגדיל את מעמדו הרוחי והחומרי בקרב הגויים, כפי שמצוין מספר פסוקים קודם לכן: "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה" ( בראשית י"ב, ב'). בפרשה  הבאה פרשת "וירא", מתואר אירוע דומה, הפעם עם אבימלך מלך גרר, שבדומה לקודמו פרעה, לוקח אליו גם כן את שרה. בעקבות מעשה זה, האלוהות נגלית ומזהירה אותו בחלום: "ויבא אלוהים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על האישה אשר לקחת והיא בעולת בעל…ועתה השב אשת-איש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך…ויתפלל אברהם אל אלוהים וירפא אלוהים את אבימלך ואת אשתו ואימהותיו וילדיו כי עצר יהוה בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם" (בראשית  כ', א'-י"ח) ) בפעם הזו, האלוהות מגדילה עוד את מעמדו הרוחני של אברהם בעיני הסביבה, וההכרה בהיותו נביא ומרפא, כזה שמחובר לכוחות של פריון והולדה!  לאחר היוודע מעמדו הרוחני של אברהם, אבימלך נותן לו כסף רב, צאן ובקר, עבדים ושפחות, והונו גדל.

 

אהובים-יקרים, מעבר לכוונה האלוהית להעלות את מעמדו הרוחני והחומרי של אברהם, הרי שבשני המקרים, מדובר ב"שעון מעורר" וקריאה ל"התעוררות רוחנית", הן לפרעה ומצרים והן לאבימלך ועמו, קריאה לחדול מאותו נוהג חמדני, מסואב ושפל מוסרית-רוחנית לפיו, למלך מותר לרצוח את הבעל כדי לקחת את אשתו. עם שאינו משכיל להתעורר בזמן ולתקן את דרכו מביא על עצמו קארמה של כיליון, כפי שקרה לעם המצרי שהביא על עצמו את התמוטטותה של האימפריה המצרית, וכפי שקרה לאבימלך וממלכתו שנמחקו כליל, ולא שרדו לאורך ההיסטוריה.

 

אהובים-יקרים, היותו של "אברהם אבינו " סמל ומופת לאדם ענו ורודף שלום, נגלית כאשר פורצת מריבה בין רועיו לרועים של לוט. אברהם למרות היותו דודו של לוט, וגדול ממנו ברוח ובחומר, מעניק ללוט את האפשרות  לבחור ראשון: "ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט …ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו, הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאלה" ( בראשית י"ג, ו'-ט'). למרות שאברהם מעניק ללוט את הזכות לבחור ראשון, לוט מתפתה לבחור בחומרי על פני הרוחי, ועובר לגור באזור שגובל בסדום ועמורה, בשכנות לאנשים רעים וחוטאים: "ויישא לוט את עינו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה…ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדום" (י'-י"ד).

 

אהובים-יקרים, בהמשך הפרשה, עם היוודע לאברהם דבר לקיחתו בשבי של לוט, הוא אינו נשאר אדיש לגורלו של אחיינו,  ונוהג בחירוף נפש כשהוא יוצא להשיב את לוט, משפחתו וכל רכושו: "וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלוש מאות וירדוף עד דן, ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק, וישב את כל הרכוש וגם את לוט אחיו  ורכושו השיב וגם את הנשים ואת העם" ( בראשית י"ד, י"ד-ט"ו"). בהמשך, מתגלה חוסנו המוסרי של אברהם, כאשר הוא מסרב להצעת מלך סדום לסחור בשבויים ולמסור לו אותם  בתמורה לרכוש: "ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי את הנפש ואת הרכוש קח לך, ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל יהוה אל עליון קונה שמיים וארץ, אם מחוט ועד שרוך הנעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר העשרתי את אברם" ( בראשית י"ד, כ"א-כ"ב).

 

אהובים-יקרים, "אברהם אבינו" סמל ומופת למוסריות, מסירות והתמסרות, ענווה ורדיפת שלום, גבורה וערבות הדדית, מה הפלא איפה, שלפי התכנית הבריאתית, נשמה זו  מתממשת מאוחר יותר בדמות "משה רבנו", מושיעה את  עם ישר-אל ממצרים ומנחילה להם את התורה! קשר נשמתי-ישיר מקודש-נסתר זה, שבין "אברהם אבינו" ל"משה רבנו" ,מוצפן בהמשך הפרשה, באותה התגלות אלוהית לאברהם במהלכה, האלוהות משתפת אותו בתכנית הבריאתית שעתידה להתממש מאות שנים קדימה: "ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית טו, י"ג-ט"ו).