צופן "ראש השנה", התקיעה בשופר והברכה "שנהייה לראש ולא לזנב"!

"אחוות האור"

 19 ספטמבר, 2017

עריכה מחודשת: 9 ספטמבר, 2018

 

אהובים-יקרים, ראש השנה הנו החג הפותח כל שנה חדשה,  והנו גם החג הראשון מבין ארבעת חגי תשרי: ראש השנה, כיפור, סוכות ושמחת תורה, ארבעת חגי תשרי הנם כנגד ארבעת יסודות הבריאה -אוויר ואדמה, אש ומים  וארבעת כיווני הרוח-צפון ודרום, מזרח ומערב:

ראש השנה– כנגד יסוד האוויר הזכרי של החשיבה,  והרי הראש הוא האיבר שחושב!  שייך לכיוון צפון, שהרי הראש ממוקם למעלה

כיפור– כנגד יסוד האדמה  הנקבי, הואיל ובשם החג  "כיפור" מוצפנת המילה  "פּוּר" במובן של גורל וקארמה בממד האדמתי, שייך לכיוון דרום שהרי הרגליים (גורל=רגל) ממוקמות למטה

סוכות– כנגד יסוד האש הזכרי שמסמל עוצמה, הגנה ופריסת החסות, והרי צופן המילה "סוכות" הנו "כְּסוּת" מלשון חסות! שייך לכיוון מזרח הצד של הזריחה

שמחת תורה– כנגד יסוד המים הנקבי שמייצג טוהר ומוסר, חיים והתחדשות לא בכדי התורה משולה למים! שייך לכיוון מערב הצד של השקיעה

 

אהובים-יקרים, בעת מקודשת והרת גורל זו של "אחרית הימים" ו"מעברי עידנים", המכוונת אל-עבר האצה התפתחותית ועליה בתודעה, שם החג "ראש השנה" מקבל משמעות נוספת-חדשה  אשר הנה "שַׁנֵּה ראש!" הווה אומר, שנה את תפיסותייך, דרך השקפתך, ואופן הסתכלותך על עצמך ועל אנשים אחרים, על  הקיום והיקום במילים אחרות, שנה את תודעתך!!!

 

אהובים-יקרים, המשמעות הרוחית-הגבוהה של "ראש השנה" הנה הרבה מעבר להכרזה על תחילתה של שנה חדשה,  והיא מכוונת אל כינוסם יחדיו של כל חלקי השלם ואיחודם מחדש עם האחד-המקור כפי שמרמז השם "ראש השנה" במובן של "חזרה אל הראשית":  "שָׁנָה" = חזר ו-"ראש" =ראשית!

 

אהובים-יקרים, נוהג התקיעה בשופר בראש השנה תכליתו המקודשת "קריאת התעוררות" עבור בני-האדם להיזכר בהיותם מהות נשמתית חלק מהמקור-האחד,  זוהי קריאה "לשוב הביתה" אל ערכי האמת והמוסר של האור! התקיעה בשופר נועדה לפתוח את שערי שמיים ולעורר את לבבות  בני-האדם לשירת מלאכי השרף אשר סובבים את כס הכבוד, "שירת השרפים" נושאת את צפני הבריאה וקודי המקור, ותמציתה המקודשת לקרוא לכל חלקי הבריאה, הקרובים והרחוקים מאוד, כדוגמת פלנטת ארץ,ליצור את אותה רמה של "יישור קו" במובן של  היזכרות בשורשים הרוחניים האמתיים-הנצחיים שלהם והרי צופן המילה "שופר" הנה "שרף"!

 

אהובים-יקרים, המשמעות האמתית-הנכונה של הכינוי "עם הספר" שהנו אחד מכינויו של עם ישראל הנה, לספר את סיפור הקשר הנסתר-המקודש שבין  משפחת בני האדם  למקור-האחד! מכאן ש"ספר הספרים" איננו ספר עבר והיסטוריה כפי שמקובל לחשוב, אלא ספר של "מוסר ואמת" לפיכך הרלוונטיות שלו הנה  נצחית מעבר לזמן ומקום!

 

אהובים-יקרים, ידיעת סיפור המורשת הרוחנית היא זו שמעניקה לבן-האדם את היכולת להתעלות מעל מגבלות החיים הארציים-הגשמיים, לפרוש כנפיים ולהתאחד עם  האלוהי-השמימי  הבלתי מוגבל והאינסופי, והרי צופן המילה "ספר" הנו "פְּרָס" וגם 'קרוב משפחה' של המילים "פָּרַשׂ",  "שׁוֹפָר" ו-"שָׂרָף"!

 

אהובים-יקרים, זמן מיוחד זה של "אחרית הימים" שהנו  'האפילוג'  של העידן הנוכחי, קורא ביתר-שאת לכל החלקים, הן ברמה של הפרט והן ברמה של הקולקטיב,  לשוב למקומם-תפקידם המקורי הואיל וכך, הנפש אשר הנה החלק המפותח פחות נקראת 'להחזיר את המפתחות' לבעלים האמתיים הווה אומר, לעצמיות הנשמתית אשר הנה החלק המפותח יותר מכאן, שהברכה שנוהגים לברך בחג "שנהייה לראש ולא לזנב" משמעותה הרוחית-הנסתרת הנה  שיבה של כל חלקי השלם למקומם הנכון-הראוי בהיררכית/במדרג ההתפתחות: הנפש נקראת לשוב אל מקומה התחתון בסולם ההתפתחות בבחינת 'הזנב', והנשמה נקראת לתפוס מחדש את מקומה העליון בסולם ההתפתחות בבחינת 'הראש' באופן זה, הנפש מקיימת את תפקידה של להיות בשירות הנשמה, והנשמה נוטלת מחדש את תפקיד ההובלה!