צופן תשעה באב: התשועה שבלידה מחדש

 

"אחוות האור"

25 יולי, 2015

עריכה מחודשת: 12 אוגוסט, 2016

 

הקדמה

אהובים-יקרים, מאמר התמסורת "צופן תשעה באב: התשועה שבלידה מחדש", מתאר את מסע הטרנספורמציה והלידה מחדש של אותה נשמה גבוהה-נשגבה, זו המוכרת לכם בדמות "דוד המלך", לאורך גלגוליה בממד הארצי-האדמתי, לראשונה, נחשפים אותם מיידעים באקאשה אודות זהויותיה הנסתרות בכתובים ובתקופות מאוחרות יותר בתולדות עם ישר-אל, הווה אומר, היותה גלגול נשמתי -ישיר של שמשון הגיבור, הנביא דניאל, שמעון בר יוחאי ורבי נחמן מברסלב!

 

המאמר

אהובים-יקרים, האם תהיתם אי-פעם, בנוגע לתכליתם הגבוהה-הנסתרת, של אותם סמלים המוכרים בעולמכם כאותן ספרות, מאפס עד תשע, המהווים בסיס לרצף אין-סופי של מספרים? וודאי ברור לכם, שאותן ספרות, המוכרות לכם היטב, תכליתם הנעלה-המקודשת, הינה הרבה מעבר לאותם חישובים מתמטיים, שהנכם נצרכים להם, בחיי היום יום שלכם, הלכה למעשה, כל סמל סיפרתי נושא תדר ומשמעות (תם בראשי תיבות, מלשון "שלם") של המקור-האחד!

 

אהובים-יקרים, צופן התשעה באב, מכוון אל-עבר "לידה" במובן הרוחי, שהרי לא בכדי, בתום תשעה ירחים, מתרחשות אותן לידות שבעולמכם, ואותו תינוק מגיח לעולם!  אם תיאותו להתבונן מקרוב, ולעקוב אחר דרך הרישום של הספרה תשע, תיווכחו לדעת, שתחילתה באותה נקודה המתפתחת למעגל, שבסיומו יוצא קו הנמשך בתנועה כלפי מטה, הווה אומר, אותו תהליך שהגיע לסיום והשלמה, ואותה התחלה חדשה שנולדת!

 

אהובים-יקרים, אותו מצב של הריון בעולמכם, מבטא תנועה מעגלית-נקבית אשר מהותה מרחב של התהוות והתפתחות, בעוד שאקט "הלידה" לכשעצמו, מבטא תנועה קווית-זכרית אשר מהותה חדשנות ופריצת דרך!

 

אהובים-יקרים, אם תתבוננו היטב בספרה שמונה, תיווכחו לדעת, ששתי הגיאומטריות הספרתיות המקודשות של השש והתשע מוצפנות בתוכה! המעגל העליון, שממנו נמשך קו בתנועה מטה ובהטיה שמאלה, מבטא את הספרה תשע, כאשר ממשיכים 'לטייל' לאורך הקו, נוכחים לדעת, שהוא מתעקל ימינה ויוצר מעגל נוסף-תחתון,  המבטא את הספרה שש, זו הסיבה בעטייה, הספרה שמונה, הנושאת בתוכה, הן את הגיאומטריה המקודשת של התשע, שמשמעותה התדרית "התחלה חדשה", והן את הגיאומטריה המקודשת של השש, שמשמעותה התדרית, "סיום והשלמה", מהוה את סמל הנצחיות והאין-סוף, כלומר, את החוק היקומי לפיו כל אחרית היא ראשית וכל ראשית היא אחרית! אין זה מקרי, שצורתה של הספרה שמונה, בשונה משאר הספרות, אינה משתנה בכל מצב וכיוון בו תניחו אותה! הן במצב אופקי והן במצב אנכי, שני צידיה- הימני והשמאלי, העליון והתחתון, לעולם יוותרו זהים!

 

אהובים-יקרים, אותו זמן בעולמכם, המכונה בשמו הגשמי-הארצי, "בין מיצרים", מהותו-תכליתו, המקודשת-הנשגבה, מרחב של החייאה והתחדשות, במובן הרוחי הגבוה, כפי שמלמד צופן השם "מיצרים", מלשון "מים יצר", והרי יסוד המים מהווה מקור של חיים והתחדשות, לא בכדי, בעולמכם הגשמי-הארצי, עובר נוצר ומתפתח ברחם אמו המהווה מרחב מימי!

 

אהובים-יקרים, ברמה הרוחית הגבוהה, קיימת הקבלה בין שלושת השבועות של זמן "בין מיצרים"  ( י"ז בתמוז ועד ט' באב ), לשלושת השלישים של תקופת ההיריון, מכאן, שכל שבוע מתוך השלושה, מבטא שלב אחר בתהליך הטרנספורמציה ו"ההיוולדות מחדש":

שבוע 1- שלב "ההתעוררות", הווה אומר, הכרה בחיוניות השינוי והרצון להשתנות, הרצון הוא שיוצר את "הכלי", קרי, את המרחב התדרי-המקודש של ההשתנות וההתמרה, והרי "רצון" בהיפוך אותיות מתקבל "נוצר", רגשות של ציפייה, משמעות ותקווה חדשה מאפיינים שלב זה.

שבוע 2– שלב "המיתה", הווה אומר, ההסכמה להיפרד, להשיל ולשחרר, את מה שבשלב הקודם ההכרה, קרי, התודעה, זיהתה כ 'בלתי-תואם' ושנחוץ לפנותו, רגשות של קושי, כאב, תעוקה, בלבול,  ספק, פחד, תשישות ועייפות מאפיינים שלב זה.

שבוע 3– שלב "הלידה", הווה אומר,  לידתה של הוויה חדשה השונה מהותית מקודמתה!  רגשות של רווחה ואושר ביחד עם הכרת תודה ושמחה מאפיינים שלב זה.  

 

אהובים-יקרים, זמן חשוב-מקודש זה של "בין מיצרים", מכוון אל-עבר, תהליכי התפתחות פנימיים, שמהותם-תכליתם, השלה והסרת היבטי הנפש והאגו, לטובת התמסרות לטבע מהותכם האמיתי-הנצחי, הווה אומר,  לידתה של  עצמיותכם הנשמתית-האלוהית, הגבוהה-הנשגבה!

 

אהובים-יקרים, צופן שם החודש "אב" מכוון אל-עבר השיבה המחודשת אל "אור בראשית",   "אב", ראשי תיבות של "אור בראשית"! ומהו אותו "אור בראשית" וודאי תיטיבו לשאול, ואנו נענה באהבה ורצון, ש"אור בראשית" הנו האור האלוקי הראשוני, קרי, ה"ניצוץ האלוקי"  המפעם בכם, ממנו הכול נוצר ומתהווה, ואליו הכול שב ונאסף!

 

אהובים-יקרים, אותה נשמה נאצלה-נשגבה, המוכרת לכם באחד מגלגוליה התנכיים בדמותו של "המלך דוד", מהווה סמל, מופת והשראה לטרנספורמציה ו"לידה מחדש"! לא בכדי בעולמנו, נשמה זו עוטה את העיטור הנכסף של  "אור האמונה והמוסר", שהרי, כדי להגיע לסף תודעה של  "מוסר", נדרש להסיר את היבטי הנפש והאגו, ולהתמסר לאורה של הנשמה! אדם המסונכרן לעצמיותו הנשמתית, פוסע בנתיב ה-"אמן" המקושר לצ'אקרת המין: "אמן", בסיכול אותיות, "מן אלוהים" (א'-אלוהים, "מן"), ובהתאמה "מין", בסיכול אותיות, "מן יהוה" ("מן", י'-יהוה), בא ללמד, שמרכז המין עובר התמרה מתודעה של הישרדות  לתודעה של  "אמונה", במובן של  אישור ואמירת "אמן" להזנה הרוחית! 

   

אהובים-יקרים, נס המן, קרי, אותו נקטר אלוהי, שהורד מהשמים לבני-ישראל,  מידי יום ביומו, משך 40 שנה בלכתם במדבר, תכליתו הגבוהה נועדה ללמדם את שיעור האמון בהזנה הרוחית הגבוהה, שתמיד תדאג לצורכיהם הגשמיים-הקיומיים! האלוהות מצווה על משה ובני-ישראל, שלא לאגור את המן ליום המחרת, ובדרך זו, ללמדם לסמוך כל יום מחדש, שצרכיהם יסופקו על-ידי האלוהות בכבודה ובעצמה! אולם בני-ישראל, אז בדומה להיום, מתקשים ללמוד  את שיעור האמון: "ויאמר יהוה אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר ביומו…ויאמר משה אליהם איש אל יותר ממנו עד בוקר ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בוקר וירם תולעים ויבאש ויקצוף עליהם משה" (שמות ט"ז, ד'-כ').

 
 

אהובים-יקרים, במאמר-תמסורת מקודש זה, אנו באהבה ומסירות, מבקשים לתאר בפניכם את מסע הטרנספורמציה והלידה מחדש, של אותה נשמה גבוהה-נשגבה, עטורת "אור האמונה והמוסר", לאורך גלגוליה הארציים טרום התממשותה בדמות "דוד המלך" ולאחר מכן.

 

אהובים-יקרים, במאמר-התמסורת הקודם (ראה-"ט"ו בשבט ומעגל רוחות העצים") התייחסנו לרוח כליל החורש, המקושרת לצ'אקרת המין, ושמסמלת כוח ועוצמה פיזיים שמקורם באמונה! באותו הקשר, אזכרנו בקצרה,  את דמותו המקראית של "שמשון הגיבור" המהווה סמל ומופת לעוצמה וכוח שמקורם באמונה! בשלה העת, להרחיב ולחשוף עוד בנוגע לאותו נבחר-אל אהוב-יקר.

 

אהובים-יקרים, פרקים י"ג עד ט"ז, בספר שופטים, מתארים בהרחבה את קורותיו של שמשון, השופט השנים-עשר והאחרון, שהנהיג את ישראל משך 20 שנה, טרום לידתו של שמשון, מתוארת התגלות מלאך ה' לאביו ולאימו העקרה, והבשורה שעתיד להיוולד להם בן, שהגורל מייעדו להיות "נזיר אלוהים", הווה אומר, להיות בשירות ההיררכיות הברי אתיות, ולהושיע את עם ישראל מהפלשתים: "וירא מלאך יהוה אל האישה ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן…ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלוהים יהיה הנער מן הבטן והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים…ותלד האישה בן ותקרא את שמו שמשון ויגדל הנער ויברכהו יהוה ותחל רוח יהוה לפעמו…" (שופטים י"ג, ב'-כה).

 

אהובים-יקרים, מוקדם יותר, בפרק י"ג פסוק א', הכתוב מביא את הסיבתיות הרוחית-הגבוהה, לרדיפתם של הפלישתים את בני ישראל: " ויוסיפו בני ישראל  לעשות הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד פלשתים ארבעים שנה", מכאן ניתן ללמוד, על תפקידו הרוחי-הנסתר של העם הפלישתי, במובן של להיות "מראה טהורה" המשקפת את מצבם הערכי-המוסרי השפל של עם ישראל, והרי צופן השם "פלשתי", בסיכול אותיות הנו "שפלת יהוה'" (שפלת, י'-יהוה), הווה אומר, בכל פעם שבני ישראל ירדו מוסרית-רוחנית, המציאות הגשמית 'הגיבה' בהתאם, והביאה לרדיפתם על-ידי הפלשתים.

 

אהובים-יקרים, האם שמתם לב לדמיון בין תפקידם הרוחי-הנסתר של הפלישתים, לזה של אותה קבוצה הקרויה בפיכם "פלשתינים", והרי לא זו בלבד שהשמות קרובים להפליא, אלא אף מיקומם הגיאוגראפי לאורך החוף הדרומי, קרי,באזור רצועת עזה! האין זה כך?

 

אהובים-יקרים, צופן השם "שמשון" מלמד על אדם המחובר ליסוד האש, והנו בעל עוצמה יוצאת מגדר הרגיל, בדומה לכוכב השמש בעולמכם, והרי "שמש" הוא גם אחד מכינויי האלוה, כפי שמופיע בתהילים פ"ד, י"ב: "כי שמש ומגן יהוה אלוהים", כמו כן, השם מצביע על אדם,  שתפקידו-ייעודו להיות בשירות  האלוהות, "שמשון" מלשון "שימש את"….

 

אהובים-יקרים, התבוננות מעמיקה בפרק י"ד בספר שופטים מלמדת, שהתערבות "יד הגורל" מכוונת כך, ששמשון לוקח לו אישה מבנות פלישתים, ושהלכה למעשה, גורל הזוגיות מובילו אל גורלו הייעודי, כשופט-מנהיג לבני ישראל, שנועד להושיעם מהפלשתים: "ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני, ואביו ואמו לא ידעו כי מיהוה היא כי תואנה הוא מבקש מפלשתים ובעת ההיא פלשתים מושלים בישראל" (פסוק ג'-ד').    

 

אהובים-יקרים, כבר נאמר מוקדם יותר בעבר, שנשמה עוד בטרום לידתה, בוחרת לה ומתכננת היטב, את נתיבה הנשמתי-המשולש, קרי, הזוגי, ההורי והייעודי, הלכה למעשה, אלה הם שלוש פנים של האחד-השלם! מכאן, שכאשר אדם מממש "זוגיות גורלית",  קרי, חובר לבן/בת זוג  מקבוצת הנשמה, שמתאימים לו ותואמים אותו מבחינה התפתחותית-תודעתית, באופן טבעי, הוא מתקרב ומתקדם אל עבר מימוש והגשמה של ייעודו, וההיפך גם הוא נכון, כאשר אדם מממש זוגיות שאינה בגורל, קרי חובר לבן/בת זוג, שאינם מקבוצת הנשמה, ושאינם מתאימים לו ותואמים אותו, מתרחשת אותה התרחקות וסטייה מהייעוד, דבר זה תקף שבעתיים אצל שליחי ונבחרי אל, במקרים מעין אלה, לבחירה זוגית שאינה בנתיב הנשמתי יש השלכות ותוצאות קרדינאליות.

 

אהובים-יקרים, פרקים י"ד וט"ו שבספר שופטים, מתארים את מעשי הגבורה של שמשון, שנלחם לבדו אל מול אלפים מהפלישתים, הכניע וניצח אותם, בקלות וללא קושי, בדרך פלאית-ניסית! בהמשך, בפרק ט"ז, מתוארים קשריו של שמשון עם שתי נשים: האחת, אישה זונה מעזתה, השנייה, אישה מנחל שורק, ששמה דלילה,  להבדיל מהתיאור בפרק י"ד, בו מובהר, שהאישה הפלישתית אותה נשא שמשון הייתה 'חלק' מהתוכנית האלוהית, הרי שבהמשך, קשריו של שמשון עם נשים, מבוססים על משיכה גופנית, וחסרים את החיבור המקודש של הלב! שמשון בוחר לו נשים, כשהוא נסמך על "מראה עיניים" בלבד, ולא 'מוודא' את התאימות הנשמתית, הלכה למעשה, מנקודה זו ואילך, שמשון מתנהל בחייו הזוגיים בעיוורון רוחי!

 

אהובים-יקרים, "דלילה" שצופן שמה מלמד על אדם בעל  'דלות רוחית', "דלילה" מלשון "דליל ה'", תמורת בצע כסף, מפעילה על שמשון לחצים ומניפולציות, כדי שיגלה לה את סוד כוחו, עד כדי שמביאה אותו למצב של תשישות נפשית:"ויהי כי הציקה לו בדבריה כל-הימים ותאלצהו ותקצר נפשו למות, ויגד לה את כל לבו ויאמר לה מורה לא עלה על ראשי כי נזיר אלוהים אני מבטן אמי אם גילחתי וסר ממני כוחי וחליתי והייתי ככל האדם" (שופטים ט"ז, ט"ז-י"ח). בהמשך, דלילה 'גוזלת' את כוחו העל-טבעי של שמשון, דבר שמביא ללכידתו על-ידי הפלשתים: …"ותגלח את שבע מחלפות ראשו ותחל לענותו ויסר כוחו מעליוויאחזוהו פלשתים  וינקרו את עיניוויהי טוחן בבית האסורים" (שופטים ט"ז, י"ט-כ"ב).

 

אהובים-יקרים, התנהלותו בזוגיות, העיוורת רוחית של שמשון, מביאה לתוצאה טרגית של שלילת מעמדו הרוחי אשר הוענק לו ישירות מההיררכיות הגבוהות!  והרי, כבר נאמר מוקדם יותר בעבר, שככל שאדם הנו בעל מעמד רוחי גבוה יותר, נדרש ממנו להתנהל על-פי אמות-מידה מוסריות-רוחניות הגבוהות פי כמה וכמה משל אדם מן השורה!  מעמד רוחי גבוה מביא עמו אחריות גדולה יותר, ומחויבות רבה יותר לחיות בהולמות לסטנדרטים ולערכי האמת והמוסר של האור!

 

אהובים-יקרים, מהו סוד הכוח הרוחי הטמון בשיער? ייתכן ויהיו מבניכם שיטיבו לשאול…ואנו באהבה ורצון, מביאים כעת, את אותה הבהרה מאירה

 

אהובים-יקרים, פעמים רבות, צופים אנו בכם, עסוקים יתר על המידה, בשמירתו וטיפוחו של שיער ראשכם, שכן בעולמכם, חלק זה של גופכם, נחשב למקור של  יופי ומשיכה, אך האם אי-פעם שאלתם עצמכם, מהו תפקידו הרוחי-הנסתר של השיער?! והרי, כבר נאמר יותר מפעם בעבר, שאין פרט בעולמכם, שהנו מקרי ואיננו מכוון היטב!

 

אהובים-יקרים, צופן השם "שיער" מלמד על אותו שער המחבר אתכם אל המימדים הגבוהים,  והרי "שיער", בסיכול אותיות, "שער יהוה'" ("שער", י'-יהוה), הלכה למעשה, כל שערה פיזית שבראשכם (צ'אקרת הכתר), מגובה בשערה אתרית, המהווה שלוחה 'הנוטעת' אתכם בעולמות של מעלה, כמו צמח הפוך ששורשיו נטועים בשמיים! מכאן, שמעבר לאותו שיער גשמי, זה הנקלט על-ידי החושים הפיזיים שלכם, ישנו אותו שיער אתרי-תדרי, שלא ניתן לתופסו על-ידי עיניכם הפיזיות, אלא אך ורק, על-ידי עינכם השלישית-הנסתרת!  זו הסיבה בעטייה, בטכסי ההתקדשות של כוהנים גדולים, שיער ראשם נמשח בשמן: "ויצק משמן המשחה על ראש אהרון וימשח אותו לקדשו" (ויקרא ח', י"ב), כמו כן, בטכסי משיחת מלכים, שנבחרו ישירות על-ידי ההיררכיות העליונות, כדוגמת שאול המלך: "ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו ויאמר הלוא כי משחך יהוה על נחלתו לנגיד" (שמואל א' י', א'), דוד המלך: "ויאמר יהוה קום משחהו כי זה הוא, וייקח שמואל את קרן השמן וימשח אותו בקרב אחיו ותצלח רוח יהוה אל דוד מהיום ההוא ומעלה…" (שמואל א' ט"ו, י"ג), ושלמה המלך: "וייקח צדוק הכהן את קרן השמן מן האוהל וימשח את שלמה….(מלכים א' א', ל"ט).

 

אהובים-יקרים, משמעותו האמתית-המקורית של מעמד המלוכה הינו מוליכות של האור, כלומר, הולכה של תמסורות ותדרי הקודש של ההיררכיות הגבוהות, ולא כפי שהתפיסה האנושית גורסת, מעמד של שליטה, כוח ושררה. 

 

אהובים-יקרים, הסיבתיות הגבוהה, לשפע סוגי השיער, המתקיימים בעולמכם, מבחינת צורתם, צבעם והמרקם שלהם הינה, שבתואם לשיעורו הנשמתי של אדם נקבע לו סוג שערו! בהמשך, עם האבולוציה האנושית והעלייה בתודעה, נושא זה יידון וילמד בהרחבה…

 

אהובים-יקרים, שמשון, שבטרום לכידתו על-ידי הפלשתים, היה שרוי בתרדמת ועיוורון רוחי, לאחר תפיסתו וניקור שתי עיניו, מתעורר ורואה את האמת הגבוהה-הנסתרת, שמעבר למציאות הפיזית- הגלויה!  שמשון בדרך טרגית, קשה וכואבת, לומד את משמעות הסטייה מהנתיב הנשמתי, ומבין, שללא החיבור לרוחי, החיים בגשמי נעדרי תכלית ומשמעות, בתוכו מתגבשת ההחלטה, לקיים את שליחותו גם במחיר הקרבת חייו הגשמיים! לשם מילוי משימת השליחות האחרונה, שמשון פונה לעזרת השמיים: "זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה, האלהים, ואנקמה נקם אחת משתי עיני, מפלשתים" (שופטים ט"ז, כ"ח), שמשון לופת את שני עמודי התווך, של מקדש אלוהי הפלשתים, וקורא: "תמות נפשי עם פלשתים", והמבנה קורס על כל הנוכחים:‏"ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו" (שופטים ט"ז, ל').

 

אהובים-יקרים, אלה מבניכם, שהתוודעו מוקדם יותר לתמסורותינו, יודעים, שדברינו מכווננים היטב כל העת, ואין בהם מן המקריות כלל וכלל, נהפוך הוא, תכליתם הנשגבה, חשיפה והארת מה שהיה מוצפן אלפי שנים באקאשה…

 

אהובים-יקרים, האם שמתם לב לדמיון ולקרבה בין סיפור "גבורת שמשון" אשר בדרך נסית-פלאית נצח לבדו אלפים מהפלישתים, לבין "גבורת דוד" אשר בהיותו נער צעיר, רועה צאן, ניצח בדו-קרב ובמחי יד את גלית, לוחם פלשתי ענק ורב עוצמה?! וודאי לכם, שמעשי גבורה אלה, הדומים להפליא, אינם מיקרים כלל וכלל, ומבטאים נאמנה את הקשר הנשמתי הישיר שבין "דוד המלך" ל"שמשון הגיבור"!

 

אהובים-יקרים, אחד הסימנים המלמדים על הקשר הנשמתי-הנסתר, בין "שמשון הגיבור" ל"דוד המלך" הינו, מוטיב הגבורה וניצחון האריה המופיע בשני הסיפורים: "וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה ויבואו עד כרמי תמנתה והנה כפיר אריות שואג לקראתו ותצלח עליו רוח יהוה וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו ולא הגיד לאביו ולאמו את אשר עשה" (שופטים י"ד, ה'-ו'), "ויאמר דוד אל שאול רועה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת הדוב ונשא שה מהעדר ויצאתי אחריו והכיתיו והצלתי מפיו ויקם עלי והחזקתי בזקנו והכיתיו והמתיו" (שמואל א' י"ז, ל"ד-ל"ה).

 

אהובים-יקרים, התבוננות מעמיקה בשני הסיפורים, של שמשון ושל דוד, מלמדת על מסע ההתפתחות והטרנספורמציה של נשמה גבוהה-נשגבה זו, בעוד שבגלגולה בדמות שמשון, היא נסמכת על כוחה הפיזי העל-טבעי במלחמותיה עם הפלשתים, הרי שבגלגולה שלאחר-מכן, בדמות דוד, היא נסמכת על  כוח האמונה ברוחי-הנשגב: "ויאמר דוד אל הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנוכי בא אלייך בשם יהוה צבאות אלוהי מערכות ישראל אשר חרפת.." (שופטים י"ז, מ"ה), זאת ועוד,  בעוד שבגלגולה בדמות שמשון, התנהלה בעיוורון רוחי, הרי שבגלגולה בדמות דוד, היא משכילה לראות את שהנו מעבר למציאות הפיזית-הגשמית, אקט יידוי האבן במצחו של גלית, מקום מושבה של העין השלישית-הנסתרת, מסמלים זאת היטב: "וישלח דוד את ידו אל הכלי וייקח משם אבן ויקלע ווייך את הפלשתי אל מצחו ותטבע האבן במצחו וייפול על פניו ארצה" (שמואל א' י"ז, מ"ט). 

 

 

אהובים-יקרים, כגודל השליחות והמעמד הרוחי של האדם כך גם גודל האתגרים בחייו!  דוד, אף- על- פי ולמרות שבמערכה עם גלית ניצח בכוח האמונה ברוחי, בהמשך, שוגה בתחום הזוגי פעמיים, הפעם הראשונה נוגעת לנישואיו למיכל בת שאול המלך, דוד נענה להצעת שאול, שמנסה לגרום למותו, ומציע לו את מיכל בתו בתמורה למאה עורלות פלישתים, לאחר שדוד מנצח את הפלישתים, הוא לוקח את מיכל לאישה למרות שאינו אוהב אותה, היעדר היכולת של דוד להשיב למיכל אהבה, ולגמול לה על נאמנותה לאחר שהיא עוזרת לו לברוח מפני אביה שמבקש להמיתו, גורמים לכך, שרגשות האהבה והמסירות של מיכל כלפי דוד, מתחלפים ברגשות בדידות ומרירות, והיחס האוהד משתנה ליחס של בוז ולעג, הפעם השנייה והחמורה יותר, מתרחשת לאחר שדוד מבסס את מעמדו כמלך, הוא נופל נפילה קשה וכואבת, באותו סיפור מקראי, הידוע והמוכר היטב, של "בת-שבע ואוריה החתי",  אנו כעת, נביא את אותה הרחבה מאירה, שאינה מופיעה בכתובים, הנוגעת לסיפור מקראי זה.

 

אהובים-יקרים, אהבתו של דוד את בת-שבע הייתה מבוססת על תאימות נשמתית, הלכה למעשה, דוד ידע שבת-שבע היא זוגתו הקארמתית-האמתית! אלא שפעמים קורה בעולמכם, שנוצרות טעויות בבחירה הזוגית, וגבר ואישה, שמלכתחילה לא נועדו לממש חוזה קארמתי של זוגיות, נישאים זה לזה, כפי שארע במקרה של אוריה החתי ובת-שבע, מה שאינו מופיע בכתובים ואנו כעת מבקשים לחשוף זאת בפניכם הנו,  שדוד פנה מספר פעמים לאוריה בבקשה שישחרר את בת-שבע, אולם, אוריה ממקום של בעלות ורכושנות עמד בסירובו, בהמשך, דוד, במקום להניח ליד הגורל לכוון את השתלשלות האירועים, באופן כזה, שתביא למימוש זוגיותו עם בת-שבע (על-פי התוכנית הברי אתית אוריה החתי עתיד היה, תוך פרק זמן קצר, לפגוש את בת זוגתו האמתית…), ניצל את מעמדו כמלך, שכב עם בת-שבע בעודה אשת איש, ועם היוודע דבר הריונה, שלח את אוריה לחזית הקשה של המלחמה, והורה לעשות כך שייהרג. 

 

אהובים-יקרים, פעמים צופים אנו בכם פוגשים את אותם בני זוג שבגורל, קרי, אותן נשמות תאומות, בשעה שאתם או הם מצויים במערכת זוגית אחרת! חשוב שתדעו, חשוב שתבינו, שהמרחב הזוגי-האינטימי הנו מרחב מקודש, המבקש את אותה רמה של טוהר ושמירה על  ערכי המוסר והאמת של האור! על-פי החוק היקומי-הנצחי, לא ניתן להוות חדש לפני הבאתו לידי סיום והשלמה של הישן! מכאן, שמימוש זוגיות חדשה, גם אם מדובר בזוגיות שבגורל, בטרם המערכת הזוגית הקודמת הסתיימה הנו  אסור מוסרית-רוחנית!

 

אהובים-יקרים, 'המבחן הרוחי', קרי, השיעור הנשמתי של דוד המלך היה לגלות "איפוק", במובן של התעלות מעל היצרים ודחפי הרגע, ולהניח ל"אורים" ישויות הגורל לכוון באופן כזה את השתלשלויות האירועים בפיזי, כך שמה  ששייך לו מבחינת קארמה וגורל, יינתן לו בתזמון שהרוח תיקבע!   

 

אהובים-יקרים, שאלה שמן הראוי לשאלה: מה היה 'החלק' של בת-שבע, במילים אחרות, מה היה 'המבחן הרוחי', קרי, השיעור הנשמתי שלה באותם חיים? חשוב להבין,  שבחירתה של בת שבע בעמדה פסיבית  על-פני הצבת "מראה טהורה" לדוד המלך, שאין זה נכון מוסרית-רוחנית להיעתר לו בעודה אשת איש, נבע ממקום של "הסרת אחריות", היבט נפשי זה של העברת האחריות לסמכות גברית, אפיין אותה גם בחייה הקודמים בדמות "אשת לוט"! והרי לוט, על-מנת לשאת חן בעיני אורחיו ולהוכיח לעצמו ולהם שהוא המושל בביתו, מציע לאנשי "סדום ועמורה" לעשות כרצונם בשתי בנותיו בתמורה לכך שיניחו לאורחיו: "ויאמר אל נא אחי תרעו, הנה נא לי שתי בנות אשר לא-ידעו איש אוציאה נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק לאנשים האלה אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קורתי" (בראשית י"ט, ז'-ח'), לוט יוצא להגנת אורחיו תוך כדי הפקרת שלום וגורל בנותיו, מזעזע ומחריד לא פחות מזה, תגובתה הפאסיבית של האם, שעומדת מנגד ואינה עושה דבר!!  התיקון של בת-שבע, מאותם חיים קדומים בהם התממשה בדמות "אשת לוט", ואשר למרבה הצער גם בפעם הזו לא נלקח על-ידה היה, ליטול אחריות ולהציב "מראה טהורה" לדוד המלך, על-ידי כך היא הייתה מונעת את החטא שלה עצמה ולא פחות חשוב מכך של דוד המלך!! דבר זה בא ללמד את המשמעות האמתית-הנכונה של "אהבת אמת", הווה אומר, האומץ והנכונות להציב "מראה טהורה" בפני מי שהם אהובינו היקרים ביותר!!!.. 

 

אהובים-יקרים, לאחר תוכחת נתן הנביא את דוד על מעשה בת-שבע ואוריה החתי, דוד, למרות מעמדו הרם, אינו מנסה להצטדק ולתרץ את מעשהו, במקום זאת,  הוא מודה מייד בחטא הנורא: "ויאמר דוד אל נתן חטאתי ליהוה…" (שמואל ב' י"ב, י"ג). מתגובתו של דוד, ניתן ללמוד, שדוד מבין שחטאו הוא בראש ובראשונה וקודם לכל, חטא שבין אדם לאלוהיו, וממנו נגזר החטא שבין אדם לזולתו! בהמשך, לאחר שתחנוניו להצלת חיי התינוק שילדה לו בת-שבע לא הואילו, דוד מקבל בהכנעה את רצון האלוהות: "וירא דוד כי עבדיו מתלחשים ויבן דוד כי מת הילד… ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלתו ויבא בית יהוה וישתחו…" (שמואל ב' י"ב,  י"ט-כ"ב).

 

אהובים-יקרים, שמירה על ערכי האמת והמוסר של האור הם אבני היסוד לחברה אנושית בריאה ומתוקנת! פעמים רבות, רבות למדי, צופים אנו בכם, מנסים להפריד את המוסרי מהרוחי, ותמהים אנו, מתי תשכילו להתעורר אל אותה אמת נצחית-מקודשת לפיה המוסרי והרוחי אחד הם! הלכה למעשה, הפרדת המוסר מהרוח, היא המקור לכל אותן פגיעות בנפש ובגוף, שבין אדם לזולתו, שכה רווחות בעולמכם!

 

אהובים-יקרים, כבר נאמר מוקדם יותר, שהאחריות המוטלת על כתפיו של מנהיג, לשמור על ערכי האמת והמוסר של האור, היא גבוהה בהרבה משל אדם מן השורה!  ככל שאדם נמצא בעמדת הנהגה גבוהה יותר, כך גם טווח ההשפעה שלו רחב יותר, והתנהגותו יוצרת השראה על המרחב האנושי סביבו! התנהגות שני בניו של דוד המלך, אמנון ואבשלום, המתוארת בהמשך, ממחישים זאת היטב! שני הבנים, מנצלים את מעמדם במשפחת המלוכה, ופועלים מתוך מניעים של יצריות ותאווה אגואיים! אמנון, הבן הבכור, ממקום של תאווה מינית, מוליך שולל את תמר, אחותו למחצה, אונס אותה באכזריות ומשליכה לרחוב, אבשלום, ממקום של תאווה לכוח ושררה,  מסיט את העם נגד אביו, וטוען לעצמו את המלוכה, באקט שפל ונבזי, בו  הוא שוכב עם נשות אביו לעיני כל ישראל!

 

אהובים-יקרים, עם היוודע לדוד המלך, דבר אנוסה של תמר על-ידי אמנון, הוא מגיב בכאב רב, אולם נמנע מתגובה אקטיבית-מפורשת: "והמלך  דוד שמע את הדברים האלה ויחר לו מאוד" (שמואל ב' י"ג, כ"א), ייתכן ויש מבניכם החשים זעזוע נוכח תגובתו הפאסיבית של דוד, ושואלים בצדק רב, הכיצד??  

 

אהובים-יקרים, דבר שאינו מופיע בכתובים הנו, שדוד לאחר היוודע לו מעשה האונס, מונחה על-ידי ההכוונה העליונה, לשמור על איפוק ולהימנע מתגובה אקטיבית, במקום זאת, לסמוך ולתת אמון בפעולתו של חוק הקארמה והגורל, שיכוון נכונה את השתלשלות המאורעות, ויביא לתיקון הסטייה והמעוות. שלא כמו במקרה בת-שבע, דוד בפעם הזו, צולח את 'מבחן האיפוק', והרי "איפוק", בסיכול אותיות, "אופק יהוה'" ("אופק", י'-יהוה) הווה אומר, היכולת להתעלות מעל הדחפים והרגשות של הרגע הזה, קשים וכואבים ככל שיהיו, לטובת יכולת התבוננות לטווח הארוך המסונכרנת להכוונה העליונה ולתוכנית הבריאתית!  

 

אהובים-יקרים, השתלשלות המאורעות מכוונת כך, שכעבור שנתיים ימים, אמנון, במצב של שיכרות, מוכה למוות בהוראת אבשלום, באשר לתמר, שכל 'חטאה' היותה בעלת לב תמים ומסור, דבר שאינו מופיע בכתובים ואנו מגלים זאת כעת, באורח פלא ממש, ובניגוד גמור לנורמות המקובלות באותה תקופה, לפיהן נגזר על נשים שעברו אונס, לחיות את שארית חייהן בבדידות, ללא זוגיות וילדים, נישאת וחווה את האושר והשמחה, שבזוגיות והורות נשמתיים!  

 

אהובים-יקרים, התבוננות מעמיקה בכתובים, חושפת את היותו של דוד המלך אב מסור, האוהב את ילדיו אהבה רבה, חומל וסולח להם, אף-על-פי ולמרות, מעשיהם הקשים-הנתעבים, דוד מבכה את מותו של אמנון: "…וגם המלך וכל עבדיו בכו בכי גדול מאוד… ואבשלום ברח וילך גשור ויהי שם שלוש שנים, ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום כי נחם על אמנון כי מת" ( שמואל ב' י"ג, ל"ו-ל"ט),  בהמשך, דוד מתאבל על מות אבשלום: "וירגז המלך ויעל על עלית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני" (שמואל ב' י"ט, א').

 

אהובים-יקרים, חטא דוד במעשה בת-שבע ואוריה החתי, הביא לשרשרת אסונות וטרגדיות בחייו: מותו של התינוק שילדה לו בת-שבע, אונס תמר על-ידי אמנון, רציחתו של אמנון על-ידי אבשלום, מרד אבשלום ומותו. לפני מותו, דוד, שהתנסה בתוצאותיה-השלכותיה הקשות של הסטייה מהדרך, מצווה על שלמה בנו, לשמור את ערכי האמת והמוסר של תורת משה: "ויקרבו ימי דוד למות ויצוו את שלמה בנו לאמור…ושמרת את משמרת יהוה אלוהיך ללכת בדרכיו לשמור חוקותיו מצוותיו ומשפטיו ועדותיו ככתוב בתורת משה…" (מלכים א' ב', א'-ג').

 

אהובים-יקרים, מוטיב ההצלה מהאריה המופיע בספר דניאל, הנו אחד הסימנים המרכזיים המצביעים על כך, שדניאל הנביא הנו גלגול נשמתי ישיר של דוד המלך ושל שמשון הגיבור!

 

אהובים-יקרים, ספר דניאל מתאר את דמותו של דניאל הנביא, שהיה בין ילדי האצולה היהודית, שהגלה נבוכדנצר מיהודה לבבל, כדי לשמש לו יועצים. דניאל ביחד עם חבריו, נשארים נאמנים לשורשיהם הרוחניים, ומחליטים לשמור ולקיים את מצוות התורה, אף-על-פי ולמרות המציאות המורכבת שנמצאים בה, ופעמים תוך כדי שמסכנים את חייהם!  פרק ו', מתאר את אחד הניסיונות הקשים שנגזרו על דניאל, בשעה שהושלך לגוב האריות, לאחר שאלו שקינאו בו על שהתמנה לראש השרים, משכנעים את המלך, להוציא פקודה לפיה, כל אדם שיתפלל לאל מלבדו יושלך לגוב האריות. דניאל שנשאר דבק באמונתו וממשיך להתפלל, מושלך לגוב האריות אולם, בדרך פלאית-נסית, האריות אינם נוגעים בו והוא ניצל משיניהם! בעקבות אירוע ניסי זה, המלך מכיר באלוהי ישראל, פוקד להשליך את המלשינים לגוב האריות, והם מוצאים את מותם בשיניהם.

 

אהובים-יקרים, צופן השמות "דניאל  ו-"דוד", מהווה אות נוסף המצביע על הקשר הגלגולי הנסתר: השם "דוד" מסתיים באות ד', ואילו השם "דניאל" נפתח באות ד', בתואם לחוק היקומי-הנצחי לפיו כל אחרית היא ראשית וכל ראשית היא  אחרית!

 

 אהובים-יקרים, רמז נוסף, ניתן למצוא במוטיב החידות, המופיע הן אצל "שמשון הגיבור" והן אצל "דניאל הנביא". שמשון חד חידה לבחורים במשתה: "ויאמר להם שמשון אחודה לכם חידה אם הגד תגידו אותה לי שבעת ימי המשתה ומצאתם ונתתי לכם שלשים סדינים ושלושים חליפות בגדים ואם לא תוכלו להגיד לי ונתתם אתם לי…" (שופטים י"ד, י"ב-י"ג), בפרק ה', בספר דניאל, מסופר שדניאל פותר את כתב החידה שמופיע על קיר הארמון, במשתה של המלך בבל, לאחר שאף אחד מהחכמים לא הצליח לפענחה!   

 

אהובים-יקרים, חקירה מעמיקה בדמותו של דניאל, מגלה אדם, שהוא הרבה מעבר לחכם, פותר חלומות וחידות, איש חזון ונבואה, אלא בראש ובראשונה וקודם לכל, איש צדק ומוסר, מתוודה על החטאים, ומבכה את גורל עמו-מולדתו: "ואתנה את פני אל אדוני האלוהים לבקש תפילה ותחנונים בצום ושק ואפר, ואתפללה ליהוה אלוהי ואתוודה... חטאנו והעווינו והרשענו ומרדנו וסור ממצותיך וממשפטיך, ולא שמענו אל עבדיך הנביאים אשר דברו בשמך אל מלכינו שרינו ואבותינו ואל כל עם הארץ, לך אדוני אצדקה ולנו בושת פנים… אדוני שמעה אדוני סלחה אדוני הקשיבה, ועשה אל תאחר, למענך אלוהי, כי שמך נקרא על עירך ועל עמך" (דניאל ט', ג'- י"ט).

 

אהובים-יקרים, מסע הטרנספורמציה והלידה מחדש של אותה נשמה נשגבה-נאצלה, מגלגולה בדמות "שמשון הגיבור", דרך התממשותה בדמות "דוד המלך", ועד גלגולה בדמות "דניאל הנביא", הוא שהפך אותה כשרה וראויה, להיות מנהיג רוחי, בגלגולה מאוחר יותר, של  חכם מקובל ודמות מרכזית בתורת הקבלה, ואנו מכוונים דברינו בקדושה, לתנא המוכר והידוע בשם "שמעון בר- יוחאי"!

 

אהובים-יקרים, תמציתה המקודשת של תורת הקבלה הינה, ללמד תודעה גבוהה המעוגנת במוסר ואמונה! האות ש' באמצע השם "שמשון", הוחלפה באות ע'  בשם "שמעון", כסמל לעין התודעה השלישית-הנסתרת! זאת ועוד, הצופן הנסתר של המילה "אריה" הנו, ראיה שמקורה ביראה! הווה אומר, יראה הנסמכת על ראיה של האמת הגבוהה-הנסתרת, כפי שהיטיב לנסח זאת דוד המלך: "…מצוות ה' ברה מאירת עיניים, יראת יהוה טהורה עומדת לעד…" (תהילים י"ט, ט'-י').    

 

אהובים-יקרים, צירוף שבעת השבועות של ספירת העומר, במהלכן, ביום השלושים ושלושה חוגגים את הילולת רבי שמעון בר-יוחאי, לשלושת השבועות של ימי בין מיצרים, מתקבל המספר 70, כמניין שנות חייו של דוד המלך! והרי לכם אות נוסף…

 

אהובים-יקרים, נשמה גבוהה-נאצלה זו של המלך דוד, מהווה סמל, מופת והשראה לניצחון הרוח על החומר, הווה אומר, היכולת של בן-האנוש להתעלות מעל דחפים ויצריים, עצבות וייאוש,  תפיסה זו, מהווה את לב ליבה של  תורת רבי נחמן מברסלב, דבר זה אינו מפתיע כלל וכלל, הואיל ומדובר באותה נשמה! כלומר, רבי נחמן מברסלב הנו גלגול נשמתי- ישיר של דוד המלך, ישנם מספר  סימנים ורמזים המלמדים על "אמת טהורה" זו, אנו נביא את העיקרים שבהם:

השמות שמשון  (הגיבור) ושמעון (בר-יוחאי) מסתיימים באות נ', והשם נחמן נפתח באות נ',  בתואם לחוקיות היקומית לפיה, כל אחרית היא ראשית וכל ראשית היא אחרית! זאת ועוד, שמו של תלמידו הראשון  של רבי נחמן היה שמעון, והרי לכם אות קוסמי נוסף…

הן שמשון הגיבור והן הנביא דניאל נודעו בזכות שנינותם, שמשון בהיותו חד חידות והנביא דניאל בהיותו פותר חידות,  רבי נחמן מברסלב נודע אף הוא בסיפורי מעשיות ומשלים

תמציתו המקודשת של ספר תהילים, שמחברו דוד המלך,  הנו דרך של  תשובה, היטהרות ותיקון הנפש: "לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי" (תהילים נ"א, י"ב), באופן דומה, יסוד מרכזי בתורתו של רבי נחמן מברסלב  הנו, עבודת תיקון הנפש וחידוש הקשר האינטימי והבלתי-אמצעי עם הבורא, בשירו "אם אתה מאמין", רבי נחמן מברסלב מציג את התפיסה לפיה, האפשרות לתיקון קיימת תמיד, עבור כל אדם,  ובכל מצב:  "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן"

כבר בצעירותו נודע דוד בהיותו מאסטר בריפוי בנגינה, דוד ידע שלנגינה השפעה משנה תודעה, מיטיבה ומסייעת לאדם במצבי עצבות ובדידות, ייאוש ודכדוך, רבי נחמן מברסלב הנהיג "תיקון כללי", הלא הם עשרה מזמורי תהלים (ט"ז, ל"ב, מ"א, מ"ב, נ"ט, ע"ז, צ, ק"ה, קל"ז, ק"נ), שכל אחד מהם מכוון כנגד סוג וכוח אחר של ניגון קדושה,  המכוונים כנגד עשר ספירות, ואשר בכוחם לתקן את עשרת כוחות הנפש ולהזרים לתוכם רוחניות ושמחה

מהכתובים ניתן ללמוד, שהקשר של דוד המלך לאלוהות, נבע  לא מחיבור שכלי, אלא בראש ובראשונה וקודם לכל,  מחיבור של הלב, והתבטא באמצעות שירה וריקוד: "…וילך דוד ויעל את ארון האלוהים מבית עבד אדום עיר דוד בשמחהודוד מכרכר בכל עוז לפני יהוה…"  (שמואל ב', י"ב-י"ד), בשירו "התלהבות של הלב", רבי נחמן מברסלב מדגיש את חשיבות השמחה בעבודת השם, והריקוד כמעצים רגש זה:  "על ידי תנועות הגוף בא התלהבות הלב"  

טרום המלכתו דוד המלך עסק ברעיית צאן ונהג להתבודד,  בשיר "ניגון העשבים", רבי נחמן מברסלב מתאר ברגישות יוצאת דופן את מלאכת הרועה, וכיצד נרקם קשר של אחדות בינו לבין הבריאה והאל: " דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו, דע לך שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו, ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה…"

ירושלים קרויה גם "עיר דוד" ו"עיר ציון", קברו באומן של רבי נחמן מברסלב, המהווה מוקד משיכה ועליה לרגל  נקרא "הציון"…

 

אהובים-יקרים, בתום מאמר תמסורת מקודש זה, במועד תשעה באב שנת תשע'ה, אנו מברכים אתכם בברכת גאולת עצמיותכם הנשמתית היא התשועה שבלידה מחדש!