תודעת הרגליים וצופן התרנגול

 

"אחוות האור" בשיתופיות עם סיריוס

 15 נובמבר, 2016

 

מפעם קוסמי

גאיה אהובתי,

אמי הורתי, 

בבטנך טנא אוצרות חיים,

מוצפנים מזה עידנים ושנים,

 

מזהה את היטב את ריח הגוף החי,

שלך מגלה וחושף את השי,

מי שהייתי ומי שהנני,

ואלה נסתרים אפילו ממני,

 

בכל פעם בוא אניח את כף רגלי,

בכפות ידייך תגעי,

שפתותייך תקרבי,

אל ריאותייך תשאפי- תנשפי,

וברוך בבשרי תלחשי:

"ברוך שובך אהובה שהנך!"

 

אוגוסט 2014

 

אהובים-יקרים, במהלך העשורים האחרונים, צצות  עוד ועוד שיטות טיפול "גופניות-נפשיות"  אשר במרכזן עבודה על הקשר הנסתר-המקודש שבין גוף לנפש, מתוך הבנה שכל איבר בגוף ממלא תפקיד רגשי מסוים, ללא ספק, מודעות זו מהווה "פריצת דרך" משמעותית,  ותורמת לריפויים של חלקים נרחבים מהמין האנושי, יחד עם זאת, חשוב להבין, שהמודעות נמצאת עדיין בשלביה הראשונים, ושמעבר לתפקיד הפסיכולוגי של איברי הגוף, הם ממלאים גם תפקיד רוחי, במילים אחרות, לכל איבר בגוף תודעה ייחודית-נשגבה משלו!

 

אהובים-יקרים, היום יותר מאי-פעם בעבר, הגוף הפיזי מהווה את "ערוץ התקשור המרכזי" של הנשמה! מכאן, שכאשר מתרחשות סטיות מהנתיב הנשמתי-הייעודי, הגוף מגיב בכאבים, פציעות ומחלות, כדרך לעורר את המודעות של האדם למה שמבקש טיפול וריפוי, תיקון והשלמה!

 

אהובים-יקרים, החל משנת 2014 ואילך, ישנה עליה משמעותית באחוז האנשים הסובלים מכאבים, פציעות ומחלות בגפיים התחתונות, על-מנת להבין את הסיבתיות-הרוחית הגבוהה לעליה זו, נדרש להאיר את תפקידן הרוחי של אותו איבר בגופכם הנקרא רגליים!

 

אהובים-יקרים, תפקידן הרוחי הנסתר של הרגליים מוצפן בשמן: "רגל" בהיפוך אותיות מתקבל "גּוֹרָל"! מכאן, שהרגליים מייצגות את "הדרך", קרי, הנתיב הגורלי שהאדם בוחר לפסוע בו! משחר האנושות, השאלה המוזהבת-המקודשת אשר הנה תולדה של חוקיות הבחירה החופשית המתקיימת במרחבכם הארצי-האדמתי הנה אחת: האם אדם  בוחר לנוע אל-החדש והלא-נודע ההולם  את נתיבו הייעודי או חלילה נאחז במוכר ובידוע, קרי, באותן תפיסות והרגלים ישנים, והרי צופן המילה "רגליים" הנו גם "רגיל" במובן של הרגלים ודפוסי חשיבה ישנים!

 

אהובים-יקרים,  צד ימין בגוף הפיזי מייצג את "העבר" בעוד שצד שמאל מייצג את "העתיד", מכאן, שרגל ימין,  בהיבט החיובי-הנכון, מייצגת למידה מניסיון העבר האישי והקולקטיבי אולם, בהיבט השלילי מייצגת קיבעון והיצמדות לישן, לעומתה, רגל שמאל, בהיבט החיוביהנכון,  מייצגת נכונות לנוע אל החדש הלא-נודע אולם, בהיבט השלילי מייצגת התעלמות והתכחשות לידע ולניסיון העבר האישי והקולקטיבי!

אהובים-יקרים,  כששתי הרגליים, ימין ושמאל, עובדות בסנכרון,  הדבר מצביע על אדם בעל יציבות ובטחון פנימיים מחד ומאידך, גמיש ופתוח דיו להתפתח ולהתנסות בחדש, בבחינת "דע מאין באת ולאן אתה הולך!" (משנה אבות ג', א') הווה אומר, כאשר אדם יודע מהי זהותו הנשמתית ומהם שורשיו המוסריים-הרוחניים, הוא גם יודע לאן מועדות פניו בבחינת, מהי תכלית התממשותו בחיים אלה, כפי שהיטיב להורות זאת גדול מורי האנושות: "ויען ישוע ויאמר אליהם אף אם אעיד על נפשי עדותי נאמנה יען כי ידעתי מאין באתי ואנה אני הולך ואתם לא ידעתם מאין באתי ואנה אלך" (יוחנן ח', י"ד).

 

אהובים-יקרים, למרבה הצער, בעת הזו, רובו המכריע של המין האנושי מפולג לשתי קבוצות: בקבוצה האחת, נמצאים חוגים, זרמים וקהילות בעלי אופי "מסורתי-שמרני", אשר מאמינים "בחזרה אל הישן", על-ידי ניסיון לשמר מבנים חברתיים מלפני מאות ואלפי שנים,  אנשים הנמצאים בקבוצה זו אינם מבינים, ש"הליכה לאחור" הנה בניגוד גמור לחוקיות הקוסמית אשר מהותה תנועה אל החדש והתפתחות מתמדת! בקבוצה השנייה, נמצאים חוגים, זרמים וקהילות הרואים בדת ובמסורת דבר ש"אבד עליו הכלח", ונמצא בסתירה לקדמה וחדשנות, המשתייכים לקבוצה הראשונה, דומים לאנשים שאוחזים בסולם אשר חלקו העליון חסר, בעוד שהמשתייכים לקבוצה השנייה, דומים לאנשים שאוחזים בסולם אשר חלקו התחתון חסר! אלה וגם אלה, אינם מבינים דבר מהותי, שתמציתה המקודשת של האבולוציה של היקום ככלל, ושל המין האנושי בפרט הנה, תהליך רציף הדרגתי!

 

אהובים-יקרים, מאורע היסטורי אשר מוטבע בתודעה הקולקטיבית, ואף-על-פי שמתועד בכתובים שלכם עדיין אינו מקבל את המעמד הנאות-הראוי הנו, הצו האלוהי ל"אברהם אבינו" בבראשית, פרק י"ב, פס' א': "ויאמר יהוה אל-אברם לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל-הארץ אשר אראך",  אברהם מצווה לעזוב את ארצו-מולדתו ולצאת למסע אל יעד בלתי נודע! נכונותו של אברהם למלא אחר הצו האלוהי ללא עוררין וללא השתהות מהווים עדות לעוצמות אמונתו ומסירותו! בעשותו כן, אברהם פוסע בנתיב הנשמתי אשר מוביל אותו למימוש ייעודו"אבי מייסדה של אנושות חדשה" אשר בבסיסה האמונה באל אחד מופשט,  הואיל וכך, אברהם זוכה לגורל של חיים טובים, מזל וברכה, שובע  רוחי וגשמי!

 

אהובים-יקרים, שתי צ'אקרות מקודשות-נסתרות,  אשר בעת הזו של "אחרית הימים" ומעברי עידנים, חיוני 'להעירן ולחיותן מחדש' הן, הצ'אקרות הממוקמות במרכז כפות הרגליים (הנקודה המרכזית שבקשתית כף הרגל), במובנים רבים, שתי צ'אקרות אלה  מתפקדות כמעין "עיניים תדריות", אשר מובילות את האדם אל אותם מקומות ומפגשים עם נשמות שבגורל!

 

אהובים-יקרים, הרגליים הן חלק מקודש בגוף האדם, הואיל והן מקיימות מגע ישיר תמידי  עם גאיה, רוח האדמה,  משמעות הדבר הנה, שמתקיימים כל העת מעברי אינפורמציה אנרגטיים בין גאיה לבין כפות הרגליים!  גאיה, רוח האדמה, אשר קיבלה על עצמה במסירות מוחלטת את רובד הקיום הגשמי, על-מנת לאפשר לנשמות לשוב לכאן פעם אחר פעם, לתקופת חיים נוספת של התנסות ולמידה במרחב הגשמי, הלכה למעשה, בכל פעם שכף רגלו של אדם דורכת באדמה, גאיה מזהה את חותם כף הרגל הייחודי לו, בו  מוטבעת היסטורית הגלגולים שלו, קרי, מי היה ומה עשה בתקופות חיים קדומות, ומה בא לעשות בפרק החיים הנוכחי, מכאן, שגאיה היא שותפה נסתרת רבת ערך, הואיל וביכולתה לתמוך ולסייע במסע חייכם הארצי, במובן של לכוון ולהדריך אל-עבר אותם מפגשים קארמתיים עם נשמות שבגורל, כמו גם, יצירת אותן הזדמנויות ארציות של מימוש והגשמה, אלא, שלמרבה הצער, ברבות הימים, אמת טהורה-נצחית-מקודשת זו הלכה ונשתכחה מהתודעה הקולקטיבית, מה שהביא לחיים מתוך קושי וסבל, ופעמים אף לאותן החמצות שבגורל!

 

אהובים-יקרים, התפקיד הרוחי של האגודל (נקרא גם בוהן), האצבע הגדולה מבין חמש האצבעות, להיות "נושא הדגל", במילים אחרות  "קברניט הספינה" אשר אמון על התיאום בין כל איברי הרגל, והרי צופן המילה "אגודל" הנו "דגל אור": א'-אור, "גדל" בהיפוך אותיות "דגל"!  זאת ועוד,  במצב מאוזן שני האגודלים מקיימים בניהם חילופי אינפורמציה ושיתופי פעולה, שנועד להבטיח תיאום ותקשורת בין רגל ימין לרגל שמאל, לפיכך, מצב בו האגודלים "פונים החוצה", עלול להצביע על קונפליקט פנימי והיעדר תקשורת בין שתי הרגליים, במובן שכל רגל 'מושכת' לכיוון הנגדי, לעומת זאת, מצב בו האגודלים "פונים פנימה" עלול להצביע על נטייה לסימביוזה, הזדהות יתר וערבוב תפקידים.

 

 

 אהובים-יקרים, ישו, גדול מורי האנושות, הכיר וידע היטב את סוד קדושת הרגליים, טרום צליבתו הוא ערך טכס חניכה לשנים עשר תלמידיו, במהלכו  רחץ את רגליהם והאציל עליהם 'פיסה' מגוף החיים (האסטראלי) שלו: "ואחר יצק מים בכיור ויחל לרחוץ את רגלי תלמידיו ולנגב במטפחת אשר בה הוא חגור, ויקרב אל שמעון פטרוס והוא אמר אליו אדוני האתה תרחץ את רגלי, ויען ישוע ויאמר אליו את אשר אני עושה אינך יודע כעת ואחרי-כן תדע, ויאמר אליו פטרוס לעולם לא תרחץ את רגלי ויען אותו ישוע אם לא ארחץ אותך אין לך חלק עמי" (יוחנן י"ג, ה'-ח')!

 

אהובים-יקרים, ישו הכיר וידע היטב שטבע האדם הנו הקיבעון והנטייה לקפוא על השמרים, הואיל וכך, הוא העביר את תלמידיו טכס חניכה של רחיצת רגליהם במים, והרי "סוד יסוד המים" הנו כוח השינוי וההתמרה, הריפוי וההתחדשות! בצורה זו, ישו 'זרע' בגוף החיים (הגוף האסטראלי-הרגשי) של תלמידיו את זרעי ההיטהרות וההתחדשות, ההתפתחות והתנועה אל החדש!

 

אהובים-יקרים, ייתכן ותשאלו, ומה קשור עניין "תודעת הרגליים" ל"צופן התרנגול"? ואנו נסביר ברצון, ש"רוח התרנגול" נועדה בראש ובראשונה וקודם לכל, בזמנים מסוימים ועתות מקודשים,  להיות זו "הקוראת ומבשרת תדרית" את גורלם של יחידים, קבוצות ועמים, והרי צופן המילה "תרנגול" הנו "תן גורל"! בשונה מהתפיסה האנושית הרווחת, הסוברת שתפקיד התרנגול להעיר את האדם משנתו בבוקרו של יום חדש, הרי שהתפקיד הרוחי האמתי-הנסתר של התרנגול הנו, לקרוא להתעוררות רוחנית ולבשר את גורלות בני האדם, ישו, שהנו גלגול-נשמתי-ישיר של שלמה המלך ונח  שהכירו את שפת בעלי החיים (ראה מאמר-תמסורת: "חג החירות והחופש שבמחויבות אמת לחזון הנשמתי-המוזהב!")  ידע את סוד רוח התרנגול, וצפה מראש שפטרוס יתכחש להיכרותו עמו לאחר שייעצר: "ויאמר אליהם ישוע אתם כולכם תכשלו בי בלילה הזה כי כתוב אכה את הרועה ותפוצין הצאן…ויאמר אליו ישוע אמן אומר אני לך כי היום בלילה הזה בטרם יקרא התרנגול פעמים אתה תכחש בי שלוש פעמים" (מרקוס י"ד, כ"ז-ל').

 

אהובים-יקרים, אותו מנהג יהודי בערב יום הכיפורים לסובב תרנגול מעל ראשו של אדם ולבקש שהתרנגול ילך למיתה, ותמורתו ילך האדם לחיים טובים ולשלום, מרמז על אותה אמת גבוהה שנשתכחה מהתודעה הקולקטיבית הנוגעת לרוח התרנגול שהנה, לקרוא להתעוררות רוחנית ולבשר גורלות, זו הסיבה בעטיה, בטקס הכפרות, נעשה שימוש דווקא בתרנגול ולא בבעל חיים אחר, ואקט הסיבוב נעשה מעל ראשו של האדם, ולא מסביב לגופו או איבר אחר, שהרי מעל הראש ממוקמת צ'אקרת הכתר המחברת לעולמות הרוח!

 

אהובים-יקרים, למרבה הצער והזעזוע יש לומר, במקום שבעת הזו, שליחי אור ומורי רוח יפעלו להעלאת המודעות באמצעות חיבור מחודש לאותה אמת גבוהה שנשתכחה, ועל-ידי כך להביא להתמרתו של מנהג הכפרות, רובם המכריע בוחרים לצאת נגד, לגנות ולפסול את אלה המקיימים מנהג זה, ואנו שואלים, ממתי "דרך האור" היא דרך של התנשאות, גינוי ופסילה? האם סבורים הנכם, שזוהי הדרך הנכונה לעזור בקרוב לבבות, וביצירת אותם שינויים מבורכים? וודאי שלא, ועדיין משום מה, רבים מבני-האדם ככלל, ושליחי אור בפרט, ממאנים להבין ששינוי התודעה הקולקטיבית הנו תהליך הדרגתי, המבקש את אורך הרוח והסבלנות, הכבוד והאהבה לאחר…