החוזה המקודש שבין שליחי האור

אהובים-יקרים, ממקום מושבנו שלמעלה, צופים אנו לא אחת, באותן אי-הבנות, טעויות ופרשנויות שגויותהרווחות בעת הזו, בקרב קבוצות של תלמידי אור ומורי רוח,  בנוגע לתמציתו הטהורה של אותו חוזה מקודש, שהנו מנת חלקו, של כל שליח אור! אנו כעת, באהבה ומסירות, מסירים את הלוט ויוצרים את אותה רמה של הארה ובהירות

אהובים-יקרים, אותה קבוצת נשמות, שקיבלה על עצמה, בעת הרת גורל ומקודשת זו, של "אחרית הימים" ושל חילופי עידנים", "לצעוד בראש המחנה", במובן של להיות הראשונה לעלות בתודעה, ועל ידי כך, לפלס את הדרך בעבור האחרים, הנה קבוצה של נשמות מפותחות, שהוכשרו  לתפקידם זה, משך גלגולים רבים, הווה אומר, נשמות אלה, הגיעו לגלגול הנוכחי 'מצוידות'  בידע, יכולות וכישורים רוחניים, פרי תהליכי למידה וחניכה בחיים קודמים, יחד עם זאת, אל לכם לטעות, קבוצה זו של נשמות, בדומה לכל נשמה אחרת, נושאת עימה פצעים קארמתיים מחיים קודמים, המבקשים בעת הזו, את ריפוין, את תיקונן, הואיל וכך, המחויבות לריפויו ומיצובו של הכלי הנפשי, או מה שבשפת הרוח מכונה  "עבודת לב", שנדרשת משליח אור, גדולה עשרות מונים, מזו של אדם מן השורה, זאת מאחר, ושליח אור שנופל למלכודת תעתועי הנפש והאגו, 'סוחף' עימו מעגל שלם של נשמות, שפוסעות אחריו, בתואם לצופן המקודש של "הרועה הרואה", שבעיוורונו-הירדמותו מסכן לא רק את חייו שלו, אלא גם את גורל הצאן כולו!

אהובים-יקרים, עוד מקדמת דנא, במקדשי האור של למוריה ואטלנטיס, התקיימו זו לצד זו, שתי דרכים, שתכליתן הנשגבה אחתלהגן על שליח אור מפני סכנת הנפילה לעיוורון והירדמות רוחניים:

הדרך הראשונה הנה, שאלת השאלה המוזהבת-המקודשת של הדרך, קרי, האם הנני בדרך הנכונה? או במילים אחרות, האם הנני מכוונן לנתיבי הרוחי-הייעודי, ולחוזה הנשמתי עליו הנני אמון, ושהוא הוא התכלית הנעלה של עצם התממשותי בחיים אלה?! 

אהובים-יקרים, פעמים רבות, נוטים הנכם לשכוחלזנוח, את אותה פניה מקודשת, אל מקורות האור וההדרכה העליונים שלכם, בנוגע לשאלת נכונות דרככם ולהיותה מסונכרנת לרצון הנשמתי ולתוכנית האלוקית העכשווית, כך קורה, שגם הטובים ביותר מבין שליחי האור, שעסוקים ימים כלילות במלאכת האור, אט אט, מבלי משים, נופלים לתרדמת, שהרי, העדר הערות והבקרה המתמדת, על-ידי שאילת השאלות הנכונות של הדרך, מביאה בסופו של דבר, לעיוורון רוחני ומכאן קלה הדרך להתרחקות  וסטייה מהנתיב!

אהובים-יקרים, תופעה מצערת, שבעת הזו, פשטה שלא לומר פשעה, בקרב רבים משליחי האור הנה, היעדר יראת כבוד כלפי מקורות האור וההדרכה העליונים, שקיבלו על עצמם במסירות אין-קץ, ללוות ולהעניק תמיכה וסיוע, בהתמודדות עם אתגרי ומשימות השליחות, והרי תפקיד זה שקיבלו על עצמם באהבה, נעשה בהולמות שלמה-מלאה לרצון נשמותיהן של כל שליחי האור, טרום התממשותן בחיים אלה! 

אהובים-יקרים, למרבה הצער והתדהמה, בעת הזו, אנו, ממקום מושבנו שברוח,  שומעים שליחי אור ומורי רוח, שמצהירים בינם לבין עצמם, ופעמים כורזים בריש גלי: "אף לא  אחד יקבע ויגיד לי מה לעשות, גם לא הדרכות האור העליונות!", הם מנמקים את עמדתם זו, באמתלה של עצמאות רוחנית ואי-נתינת הכוח שלהם לישות אחרת, טיעון זה, מעבר להיותו אבסורדי, הוא בעיקר תופעה מצערת מאוד, המלמדת על הטלת ספק בטוהרם של מקורות ההדרכה הגבוהים שלהם, ולא פחות מכך, על היעדר אמון בעצמיותם הגבוהה-הנשמתית, שטרום ירידתה לממד הארצי, חתמה על כינונם של יחסי שותפות מלאים עם מקורות האור העליונים, הלכה למעשה, משמעות הדבר, שאותם שליחי אור פונים נגד עצמם! קרי, ממאנים לשתף פעולה עם אותם 'חלקים' גבוהים- מפותחים של מי שהנם! היש מראה עצוב ועגום מזה??

אהובים-יקרים, יש מבין שליחי האור, שמוסיפים ומנמקים את היעדר הפנייה למקורות ההדרכה הגבוהים וההיוועצות עמם, באמתלה שמדובר בישויות אור הנמצאות בממדים הגבוהים, ולכן עצותיהן 'טובות' רק בתיאוריה, אך אינן עומדות במבחן המציאות הגשמית-הארצית, מדובר בתפיסה שגויה ומעוותת ואנו נסביר מדוע, ראשית, היא מתעלמת מהעובדה שבין הדרכות האור, מצויות ישויות אור שכן התממשו בממד הפיזי, ופעמים אף נושאות עימן 'רזומה' עשיר מאוד של גלגולים על פני האדמה, שנית, התפיסה לפיה רק ישות שהתנסתה בחיים ארציים, יכולה להדריך ולכוון נכונה את האדם,  כורתת את הענף עליו מתבססות כל שיטות הטיפול והייעוץ למיניהן,  שהרי על פי טענה זו, כדי שמטפל יוכל לסייע למטופל, עליו לעבור את אותם "אירועי חיים" שהמטופל חווה, כך למשל, מטפל שלא התנסה בשכול אינו יכול לסייע למטופל שחווה אובדן,  מטפל שאינו הורה לילד עם צרכים מיוחדים אינו יכול לסייע להורה  לילד עם מוגבלויות, מטפל שלא התנסה בסמים אינו יכול לסייע לאדם הסובל מהתמכרות לסם, וכן הלאה וכן הלאה, האם ברור לכם כעת האבסורד שבדבר??   

אהובים-יקרים, כינון יחסי שותפות במובן הטהור-האמיתי, אפשרי רק במקום בו שוררים יחסי  אמון ומסירות, אהבה ואחדות, ולא היכן שדרים הספק והחשדנות, הפחד והנפרדות, דבר זה תקף הן בתקשורת האופקית, קרי, ביחסים שבין אדם לזולתו, והן בתקשורת האנכית, קרי, ביחסים שבין אדם למקורות האור הנשגבים! הטענה לפיה "אף אחד לא יקבע עליי", מקורה בעצמיות הארצית-האגואית, ומעידה על היות האדם שרוי בתודעת נפרדות ובמאבקי שליטה אגואיים! מצב זה, מחייב עבודה אינטנסיבית, שתכליתה הנעלה, ריפויה ואיזונה של העצמיות הארצית-האנושית, והתאמתה לעצמיות הנשמתית הגבוהה, מכאן, נפתח השער לכינון יחסי שותפות הרמוניים בין שליח האור למקורות ההדרכה העליונים!

הדרך השנייה, קיום השבועה לערבות הדדית ושותפות גורל בין שליחי האור.

אהובים-יקרים, לאורך כל ההיסטוריה של שליחי האור, תמיד התקיים חוזה מקודש, בלתי כתוב,  בין שליחי האור, שתמציתו הטהורה, נוגעת להתחייבותו הרוחנית-מוסרית של שליח האור, לעשות ככל שביכולתו, כדי לשים 'שעון מעורר' לחברו לדרך, במקרה וזה נפל למלכודת העיוורון והתרדמת, זוהי מעין שבועת נצח לערבות הדדית ושותפות גורל, שכל שליח אור יודע בחוש האמת שבלבו. יש מבניכם, הקוראים שורות אלה, שנוטים לתפוס זאת כהיעדר מוסריות, לראות בכך חדירה למרחב האישי המקודש של האחר, ופגיעה בקדושת חופש הבחירה, אנו כעת, נאיר-נבהיר נושא מהותי-חשוב זה…

אהובים-יקרים, אמנם, במרבית המקרים, הראוי והנכון רוחנית-מוסרית הנו, לבקש את רשותו של החבר לדרך טרם העברת המסר "המעיר-המאיר", יחד עם זאת, במקרים מסוימים-חריגים, ועל-פי צו ההיררכיות העליונות, ניתן היתר רוחני-מוסרי, להעביר את המסר אף ללא קבלת רשות! הלכה למעשה, במקרים מעין אלה, מדובר באחד מהתסריטים הפוטנציאליים, שנשמתו של אותו שליח אור, שנפל לעיוורון ותרדמת, הביאה בחשבון מבעוד מועד, הווה אומר, טרום ירידתה לממד הגשמי, נשמה זו חתמה והסכימה על העברת המסר באופן הזה, וללא רשותה של העצמיות הארצית-האנושית, מכאן, שמה שעל-פי הפרספקטיבה האנושית, עלול להיתפס כהיעדר מוסריות, בפרספקטיבה הנשמתית-הגבוהה הנו מוסרי גם מוסרי! הלכה למעשה, במקרה מעין זה,דווקאההשתהות בהעברת המסר המעיר-המאיר, אינה תואמת את דרך האמת והמוסר של האור, זהו דבר, שפעמים רבות, שליחי אור מתקשים בהבנתו, אולם נשמותיהן מבינות ויודעות היטב, שהירדמות רוחנית-מוסרית של שליח אור, משולה למצב פיזי של אובדן הכרה, היעלה על הדעת, שבמצב בו אדם מוטל ארצה חסר הכרה, אלה הנוכחים, לא יזדרזו לבצע את פעולות ההחייאה וההצלה הנדרשות, באמתלה שהנ"ל לא נתן את רשותו לכך?? ברור לכם כעת האבסורד שבדבר! 

אהובים-יקרים, אחת ההנחות המרכזיות, הרווחת בקרב רבים מבין שליחי האור בתקופה זו הנה,  "כל מה שצריך להגיע אליי יגיע אליי בין כה וכה", שליחים אלה מתעלמים מהאמת הפשוטה-הטהורה לפיה, כל מה שצריך להגיע אכן מגיע, אולם  הדרך נקבעת כל פעם מחדש על ידי הרוח ולא על-ידיכם בני האדם, בתואם לחוקיות המתקיימת בעולמכם לפיה, 'חלקים' מסוימים של התצרף מוסתרים, על-מנת לאפשר את אותם שיעורי נשמה, מכאן, שאותם מסרים מהרוח, מגיעים אל פתחכם, השכם וערב, באין-סוף דרכים יצירתיות-מגוונות, שניתן לחלקם לשני ערוצי תקשורת עיקריים:

תקשורת פנימית– הכוונה למסרים שהאדם מקבל בעצמו במצבי ערות ושינה, באמצעות דימויים, אינטואיציה, שמיעה  וראיה על חושיים.

תקשורת חיצונית– מדובר באותות, סימנים ומופתים, שהרוח 'מניחה' בסביבתו הפיזית של האדם, למשל: עננים המופיעים בצורות מסוימות של אותיות וכדומה, גשם בתזמון מסוים, התנהגות 'מיוחדת' של הצמחים ובעלי החיים בסביבה, מילים שלפתע 'קופצות' למודעות דרך שלטי רחוב, שיר שמתנגן ברדיו,  משהו שמישהו אמר לכאורה באופן 'אקראי', 'התנהגות' יוצאת דופן של מכשירי חשמל וכיו"ב. 

אהובים-יקרים, במצבים מסוימים-חריגים, ולאחר שכל הדרכים להעברת המסר המעיר-המאיר מוצו עד תום, יש והרוח בוחרת באחד משליחיה, לבצע את המלאכה המקודשת, של העברת המסר המעיר-המאיר, בדרך מפורשת וישירה, ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, אחת הדוגמאות הידועות למקרה מעין זה, מופיע בכתובים שלכם, בפרק י"ב שבספר שמואל ב', ואנו מכוונים דברינו בקדושה, לדברי התוכחה של נתן הנביא את דוד המלך על מעשה בת שבע ואוריה החיתי!

אהובים-יקרים, פרק י"ב שבספר שמואל, מביא בהרחבה את דברי התוכחה של נתן הנביא את דוד המלך, בתוספת דבר נבואה באשר לתוצאותיו-השלכותיו של מעשה זה, תיאור מפורט זה, מעלה שתי שאלות מרכזיות: האחת, מדוע בנושא כה אינטימי וקרדינאלי, הרוח אינה מעבירה את מסריהבאופן ישיר  לנמען, במקום זאת, בוחרת לערב 'צד שלישי': "וישלח יהוה את נתן אל דוד…" (שמואל ב' י"ב, א'), השנייה, מהי תכליתם הנעלה של הבאת דברי התוכחה, שהרי ממלא את הנעשה לא ניתן להשיב?   

אהובים-יקרים, עוד במקדשי השמש של אטלנטיס, היה זה מנו, גדול מורי המתקדשים, שנהג להשמיע-להתריע באוזני תלמידי ותלמידות האור: "העין רואה הכול חוץ מעצמה!", הווה אומר, סכנת הנפילה לעיוורון והירדמות רוחניים קיימת תמיד, גם בקרב מי שהם שליחי אור ונבחרי אל כדוגמת דוד המלך, ופעמים אף גדלה עם ההתחזקות במעמדם, דוד אף-על-פי ולמרות העובדה, שבמערכה עם גלית ניצח בכוח האמונה ברוחי (מופיע בהרחבה במאמר התמסורת: "צופן תשעה באב והתשועה שבלידה מחדש"), במקרה בת-שבע ואוריה החיתי, מנצל את מעמדו כמלך, פועל באופן שאינו תואם את מוסר ה', ונזקק לאדם 'חיצוני' שישים לו "מראה טהורה"!

אהובים-יקרים, גם במקרי קיצון מעין אלה, בהם לא ניתן לתקן את הנעשה ולהשיב חיי אדם, ישנו ערך להבאת האמת הטהורה של האור, או כפי שבעולמכם מנסחים זאת: "האמת ניתנה להיאמר!", חשוב להבין, שעצם אמירת האמת, יש בה אלמנט מטהר-מרפא רוחנית-מוסרית הן את האדם והן את המרחב התדרי-התודעתי הקולקטיבי, בבחינת "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" (תהילים פ"ה י"ב ), ככל שאדם בעל מעמד והשפעה רבה יותר, דבר זה תקף שבעתיים!

אהובים-יקרים, מיד עם תום דברי התוכחה של נתן הנביא, דוד 'מתעורר', מבין את גודל הנפילה ומתוודה: "ויאמר דוד אל נתן חטאתי ליהוה…" (שמואל י"ב, י"ג), תגובתו מהווה מודל נכון וראוי של קבלת המסר המעיר-המאיר מהשליח, ומהווה אנטיתזה מוחלטת לתגובתו של הורדוס, שמנצל את מעמדו כמלך, ואוסר את יוחנן המטביל, שמוכיחו על נישואיו לאשת אחיו: "כי הוא הורדוס שלח לתפוס את יוחנן, ויאסרהו בבית הסוהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אותה לקח לו לאישה, יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מותרת לך" (מרקוס ו', י"ז). 

אהובים-יקרים, יש פעמים, כמו במקרהו של דוד המלך, בהם לא ניתן למנוע את תוצאותיו-השלכותיו הטרגיות של 'הנפילה' והסטייה מהדרך, אולם, שיקוף מעיר-מאיר זה, משרת את הנשמה בגלגוליה שלאחר מכן, זהו מעין שיעור רוחני-מוסרי, שנשמה 'לוקחת' איתה לגלגוליה הבאים, כפי שארע במקרה הזה, של נשמה אהובה-נשגבה זו, שבהמשך חיה כדוד המלך, כמו גם בגלגוליה שלאחר מכן, תיקנה דרכה, והלכה למעשה, סיימה את מסכת תיקוניה במרחב ארץ, לא בכדי, בעולמנו, עולם האמת, נשמה זו, נושאת את העיטור המוזהב-המקודש של אור האמונה והמוסר! 

אהובים-יקרים, יש וקורה, ששליח אור, האוזר את אומץ הלב הרוחני-מוסרי, ומעביר לשותפו לדרך את המסר המעיר-המאיר, זוכה לתגובות של כעס, גינוי ובמקרי קיצון אף נידוי, מצד חברו לדרך, ולעיתים אף מצדם של שליחי אור נוספים,  מדובר בתופעה עגומה ומסוכנת, של התכחשות-התעלמות מאותו חוזה מקודש של שותפות גורל וערבות הדדית, שתוצאותיה-השלכותיה קהות חושים הולכת וגוברת, בקרב מרחבים שלמים של קהילות וחוגים רוחניים, המזינה תדרים של עיוורון ותרדמת, קיפאון וקיבעון.

אהובים-יקרים, וודאי תשאלו: כיצד ניתן לאמוד את 'טיבו' של המסר, הווה אומר, טוהרו ואמיתותו?  התשובה לשאלה מקודשת זו, תמיד הייתה ולנצח תהייה אחת- התדר הוא מלבוש האמת!!! ואנו נבהיר זאת,  בשפת המילים, ניתן לכם בני האנוש 'לשלוט', אולם לא כך הוא הדבר עם שפת התדרים! אדם יכול להתכסות במילים יפות, ואף להשתמש בשפה רוחנית גבוהה, כדי להסוות מניעים לא טהורים, שאין להם כהוא זה עם מוסר ה' והאמת של האור, אולם האיכות התדרית האופפת אתכם בזמן קבלת המסר, תמיד תגלה לכם מהו אמת ומהו שקר, גם במקרה שמדובר בשיקוף המהווה 'שעון מעורר' עוצמתי במיוחד, איכותו התדרית של המסר תמיד תהיה רוויה בתדרים המקודשים של אהבת אמת, אותה אהבה שאין עליה את הפשרות, מאחר ומבטאת היא את מהותו הנעלה-הנשגבה של האור-ערבות! משמע אומר, האור ערב לכל חלקיו!

אהובים-יקרים, בתום מאמר תמסורת מקודש זה, אנו מברכים, את אותם שליחי אור "הרועים-הרואים", שבימים מקודשים והרי גורל אלה, אוזרים את תעוזת הלב ועושים ככל שביכולתם, כדי להעיר-להאיר את חבריהם לדרך מעיוורונם, מתרדמתם…ושמאבקם הוא מאבק שקט, רווי חמלה, אהבה וענווה,  כמאמרו של מנו, גדול מורי מתקדשי האמת: "יפה שתיקה לאלה שכבר ביטאו עצמם נכון וכעת הם הרואים!"

תבורכו