צופן מגילת רות והשׂוֹבַע שבשְׁבוּעָה "אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ"

עריכה מחודשת: 15 מאי, 2023

אהובים-יקרים, רות המואבייה סמל ומופת לקיום הערך העליון בבריאה של שותפות גורל, בימים אלו המכונים ימות המשיח הלוא הם אחרית הימים וסיום עידן זה בן 6,000 השנים, בני ובנות ישראל נקראים להתיישר לחוק הקוסמי של האחווה על מנת לקיים את תפקידם הייעודי במשפחת העמים של הובלת גאולת האנושות והתעלות הפלנטה.

אהובים-יקרים, רות בוחרת בחירה אמיצה אשר למתבונן מהצד נראית לא חכמה, בשונה מעורפה שעוזבת את חמותה ושבה למולדתה במטרה לבנות עצמה שם, רות אשר אינה מתפתה לשיקולי התועלת והכדאיות מחליטה לדבוק בחמותה נעמי שנותרה ערירית וחסרת כל. אצל רות השמירה על חוקי האמת והמוסר של האור בעדיפות עליונה קודם לדאגה לאינטרסים אישיים, רות בהיפוך האותיות וִתּוּר מוותרת על האישי האנוכי למען הרוחי המוסרי לעומתה, עורפה מלשון עוֹרֶף ה' מפנה עורף לערכי האל ופועלת מתוך מניעים אישיים.

אהובים-יקרים, רות יודעת בחושיה הפנימיים האינטואיטיביים כי מקור כל שישנו בגשמי הוא ברוחי, שְׁבוּעָה מלשון שׂוֹבַע מורה אמת מקודשת על פיה, קיום השבועה לרוחי מניב שובע גשמי חיים מבורכים וגורל טוב אף בשעה שנדמה כי אפסה התקווה: "  וַתֹּאמֶר נָעֳמִי שֹׁבְנָה בְנֹתַי לָמָּה תֵלַכְנָה עִמִּי הַעוֹד לִי בָנִים בְּמֵעַי וְהָיוּ לָכֶם לַאֲנָשִׁים, שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְן כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ  כִּי אָמַרְתִּי יֶשׁ לִי תִקְוָה גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים, הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ אַל בְּנֹתַי כִּי מַר לִי מְאֹד מִכֶּם כִּי יָצְאָה בִי יַד יְהוָה, וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ, וַתֹּאמֶר הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ שׁוּבִי אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ  (מגילת רות א', י"א – ט"ו ).

אהובים-יקרים, בדומה לאברהם אבינו אשר נשמע לצו האלוקי לעזוב את העולם המוכר הישן של עבודת האלילים לטובת תנועה אל החדש הלוא נודע, רות נשמעת לצו הלב והולכת אחר הקריאה הפנימית להמיר את מערכת האמונה הישנה בחדשה: " וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ, כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי, בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי וְכֹה יוֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ,  וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ "  ( מגילת רות א', ט"ז – י"ח ).

אהובים-יקרים, כיוון, שברמה האנושית נוטים הנכם להישען על הפיזי, לשים מבטחכם בגשמי  ולנהור אחר יעדים חומריים, ברצוננו להעיר ולעורר אתכם כי לעולם הסדר הנכון הוא מהרוחי לגשמי כלומר, התיישרות לערכים הקוסמים, למידת השיעורים הנשמתיים וצליחת המבחנים הרוחניים היא הדרך היחידה לחולל שינוי אמיתי במציאות החיים, להגיע להישגים אף לשגשג ולממש עצמכם מכל הבחינות, צופן מטרה מלשון מָטָר ה' וכן, הגשמה מלשון גֶּשֶׁם ה' מרמזים כי התנועה הנכונה תמיד ושאינה עתידה להשתנות היא מהרוחי לגשמי, מהאור אל העור.

אהובים-יקרים, כאשר האדם מתיישר לחוקי האור של בורא עולם, מיישם את לקחי הנשמה ועומד באתגרים הרוחניים, לרוח אין סוף דרכים יצירתיות אשר הנן מעבר ליכולת התפיסה והמחשבה האנושית להניע את השתלשלות האירועים באופן כזה, שמה שנראה חסר סיכוי ותקווה הופך כהרף עין לגורל של ישועה וברכה כפי, שקרה לרות המואבייה אשר למרות היותה נוכרייה, אלמנה ועניה נישאה לבועז ונעשתה סבתא רבא של המלך דוד.

אהובים-יקרים, הדמיון והקרבה בין מסירות הנפש של רות המואבייה לנעמי חמותה לזו של יוסף הצדיק לאחיו יחד עם ההיפוך בגורלם מאבדון לישועה מרמזים על הקשר הנשמתי הישיר בן יוסף הצדיק לרות המואבייה.

אהובים-יקרים, הורים מורישים לילדיהם את מכלול תכולתם הפנימית הווה אומר, התכונות הטובות והרעות, המעלות והמגרעות. בני יעקב גדלים באווירה של יחסי קנאה ותחרותיות בין האימהות רחל ולאה ומושפעים מכך, מעשה הרמייה של שכם וחמור אביו וטבח אנשי העיר בעודם כואבים את ברית המילה מלמד, שלמרות מאמצי יעקב להקנות להם ערכים ומוסר הבנים ממשיכים את דרך האימהות ומונעים מתאווה לכוח ושררה.

אהובים-יקרים, על רקע המוסריות הקלוקלת של הבנים ההיררכיות העליונות בוחרות ביוסף להיות להם מורה אור בלשון הכתוב " רועה את אחיו ": " אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן…"  ( בראשית ל"ז, ב' ), בשפת הרוח מורה האור נקרא רועה: " וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה לֵאמֹר, יִפְקֹד יְהוָה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה, אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְהוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה " ( במדבר כ"ז, ט"ו – י"ח) , טרום מותו משה רבנו מתקדש אמת משרת האל חרד לגורל עם ישראל פונה בתחינה לבורא למנות מנהיג אחר תחתיו.

אהובים-יקרים, יוסף בהיפוך אותיות פיוס וגם אסף ומוסיף מרמז, שייעודו הרוחני של יוסף להורות לאחיו את דרך הפיוס והשלום, האהבה והאחווה באופן זה, לאגדם למעגל חניכת אור בהובלתו, לחבר כל אחד אל תפקידו הייעודי הייחודי שכן, אין נשמה זהה לנשמה אחרת, לכל נשמה התכלית והייעוד, הגוון והתדר הייחודיים לה.

אהובים-יקרים,  יעקב ממנה את יוסף להשגיח על הבנים מחשש, שמא שוב יכתימו את שמו הטוב ויסכנו את גורל המשפחה ברם,  האחים אשר אינם מעוניינים בשמירה ומעקב מדבקים ליוסף תווית של משמיצן מעליל עלילות שווא: "… וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם "  ( בראשית ל"ז, ב' ). האחים משום, שמתקנאים למעמדו הרוחני של יוסף מדביקים לו תווית של ילד מפונק אשר זוכה ליחס מועדף בשל היותו האח הצעיר כביכול באופן זה, מעוותים את העובדות ( בלשון העכשווית פייק ניוז ), שהרי בנימין הוא הקטן ולא יוסף: " וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים "  ( בראשית ל"ז, ג' ).

אהובים-יקרים, יעקב אשר מזהה אינטואיטיבית את מעמדו הרוחני של יוסף מלבישו בכותונת פסים, כפי שנהוג היה בחניכות העתיקות להלביש את מתקדשי האמת, הפסים שעל הכותונת בצבעי הקשת מסמלים את שבעת העולמות של מעלה עד בורא עולם, פסים בהיפוך אותיות מְפֻיָּיס שכן, טהור מי שמצוי בקשרי שלום ורעות, אהבה ואחדות עם חלקי הבריאה והאל.

אהובים-יקרים, בדומה לקנאת קין בהבל, ישמעאל ביצחק, עשיו ביעקב האחים מתקנאים למעמדו הרוחני של יוסף בחיר ה', במקום לחבור אליו ולהתמסר להובלתו הם מְגַנִּים אותו ומטפחים שנאה כלפיו: "  וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם " ( בראשית ל"ז, ד' ). נוכח הִתְכַּחְשׁוּתָם של האחים למעמדו הרוחני של יוסף ושנאתם אותו, ההיררכיות העליונות מפעילות קריאות השכמה ושעונים מעוררים באמצעות חלומות שהם למעשה התגלויות.

אהובים-יקרים, בחלום הראשון יוסף צופה באלומות האחים סובבות סביב אלומתו ומשתחוות לה: " וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם  שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי, וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי " ( בראשית ל"ז, ו' – ז' ), בשפת הרוח מרחב של למידה וחניכת אור מכונה שדה ועוד, איסוף השיבולים מטאפורה לאחדות ושותפות בין חלקי הבריאה, תנועת הסיבסוב במעגל מסמלת את ספיראלת ההתעלות והטרנספורמציה, מחוות ההשתחוויה מבטאת גישור בין שמיים לארץ, רוח לחומר.

אהובים-יקרים, יוסף נפעם מעוצמת החיזיון אשר נגלה אליו בחלום מספר אותו בתום לב לאחיו אלא, שהאחים במקום לשעות לקריאות הרוח, להתיישר לתוכנית הבריאה ולרצון האל מפרשים את החלום דרך הבטי הנפש שלהם עצמם, מאשימים את יוסף ברצון לשרות עליהם: "  וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו " ( בראשית ל"ז, ח' ).

אהובים-יקרים, האחים ממאנים להתעורר על כן, האלוקות מפעילה שעון מעורר נוסף באמצעות חלום שני: " וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי " ( בראשית ל"ז, ט' ), השמש כנגד הרוח הפן הזכרי של האלוהות, הירח כנגד השכינה הפן הנקבי של האלוהות,  הכוכבים כנגד שאר חלקי הבריאה, המספר 11 שצורתו כשל שני עמודים מסמל את השער לגאולה, דימויים רוחניים אלה תכליתם להעיר ולעורר את האחים כי יוסף נבחר על ידי האבא והאימא הקוסמיים ושאר חלקי הבריאה להוות עבורם את השער לגאולה.

.אהובים-יקרים, משמבחין יעקב בעוינות ההולכת וגדלה מצד האחים כלפי יוסף, הוא מנסה לטשטש את המשמעות האמיתית של החלום, ונוזף ביוסף בניסיון להרגיע את הרוחות: " וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ  הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ אָרְצָה " ( בראשית ל"ז, י' ), יעקב נוצר בליבו את המשמעות האמיתית של החלום, ואינו מעמת את האחים עם האמת של היות יוסף בחיר ה' נציג בפיזי של ההיררכיות הגבוהות, שלא במתכוון יעקב מעניק לגיטימציה לרדיפת האחים את יוסף: " וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" ( בראשית ל"ז, י"א ).

אהובים-יקרים, לאורך העידן שמסתיים אף אדם מלבד יוסף לא חלם חלומות מעין אלה עדות לכך,  שאין מדובר בחלומות אשר נובעים מעצמיות הנפש הארצית הלא היא אישיות האגו אלא, בחלומות אשר מקורם בהיררכיות האלוהיות. בשפת הרוח חלומות שהם התגלויות רוחניות נקראים חלומות חן ראשי תיבות של חזון נבואי ואכן, בחלוף 13 שנה את שחזה יוסף בחלומותיו מתממש בדיוק מופלא, באחת גורלו מתהפך והוא מועלה ממדרגה של עבד ואסיר עברי למשנה למלך פרעה, יוסף נעשה למנהיג הרוחני ולשר הכלכלה של מצרים, כעבור 22 שנה במפגש המחודש עם האחים הם כורעים ומשתחווים לו, בעל כורחם נאלצים להכיר במעמדו הרוחני והחומרי.

אהובים-יקרים, יעקב אף על פי, שיודע שהאחים מתקנאים ליוסף ושבעצמו נרדף על ידי אחיו עשיו, אינו מעלה על דעתו כי אורבת ליוסף סכנה ממשית לפיכך, אינו נוקט באמצעים הדרושים להגן על ביטחונו האישי, יעקב שולח את יוסף לשכם על מנת לדרוש בשלום האחים, וכדי לוודא שאין הם מסתבכים שוב במעשים שאינם ראויים רוחנית מוסרית: " וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי, וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר…"  ( בראשית ל"ז, י"ג – י"ד ).

אהובים-יקרים, יוסף למרות היחס הרע של האחים אליו, מפגין דאגה ומסירות יוצאים מגדר הרגיל, ואינו חוסך שום מאמץ על מנת לוודא שהכול כשורה עמם: "  וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ, וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים, וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן " ( בראשית ל"ז, ט"ו – י"ז ),  דווקא יוסף האח הצעיר הוא זה שדורש בשלום אחיו המבוגרים ממנו ולא ההפך! יוסף יודע בחושיו האינטואיטיביים הפנימיים שעם המעמד הרוחני באים גם האחריות, ההקרבה והמסירות שכן, תפקיד הגבוה לשמור על הנמוך, על מי שנמצא תחתיו בסולם ההתפתחות, ולהוות דוגמא אישית.

אהובים-יקרים, מחרידה הקלות הבלתי נסבלת של האחים אשר מניחים לרגשות הקנאה והכעס למשול בהם, ומחליטים לשפוך את דם אחיהם הצעיר: " וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא, וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו "  ( בראשית ל"ז, י"ח -כ'). בעקבות התערבות ראובן האח הבכור ההחלטה להרוג את יוסף מומרת למעשה שפל של הפשטתו והשלכתו לבור:" וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו,  וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיווַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם " ( בראשית ל"ז, כ"א – כ"ד ),  הפשטת כותונת הפסים מעליו מבטאת את הבעיטה של האחים במעמדו הרוחני של יוסף וברצון האלוהות, מזעזעת לא פחות קֵהוּת הלב של האחים אשר יושבים לאכול בעוד אחיהם מוטל מטה בבור מתחנן על נפשו: " וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם "  ( בראשית ל"ז, כ"ה ).

אהובים-יקרים, התוכנית המקורית של ראובן להציל את יוסף ולהשיבו לאביו אינה יוצאת לפועל כיוון, שמסיבה לא ברורה ובאופן די תמוה ראובן בשיאה של הדרמה נוטש את המקום, כאשר שב מתברר לו שאיחר את המועד ויוסף נמכר לישמעאלים: "… וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה,  וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ, לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו, וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה, וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו,  וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא " ( בראשית כ"ה – ל' ), יהודה בניסיון לרשת את מקומו של יוסף מבלי להצטרך ללכלך ידיו בדם אחיו יוזם את מכירתו לעבד.

אהובים-יקרים, משך למעלה משני עשורים האחים מרמים ומסתירים מאביהם את האמת, נותנים לו להתאבל על בנו המת כביכול: " וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם,  וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא, וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף, וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים, וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו " ( בראשית ל"ז, ל"א – ל"ה ).

אהובים-יקרים,  יהודה אשר יזם את מכירת יוסף לעבד במטרה לרשת את המקום הראשון ולעלות את מעמדו אצל האחים, מקלקל לעצמו את הקארמה והגורל הטוב, מהכתוב עולה כי מעמדו בקרב אחיו נחלש: " וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו " ( בראשית ל"ח, א' ) ועוד, יהודה אף שוכל את שני בניו בזה אחר זה: " וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיְמִתֵהוּ יְהוָה,  וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ, וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו, וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ " ( בראשית ל"ח, ז' – י' ), חז"ל  בחוכמתם הורו " דרך אבות סימן לבנים " משמע, העיוותים המוסריים של יהודה עוברים לשני בניו אשר ממשיכים את דרכו הקלוקלת, וגוזרים על עצמם גורל של אבדון. יהודה  במקום להתעורר רוחנית בעקבות מות הבנים, מתנער מאחריותו כאב, ומגולל את האחריות  למות שני בניו על תמר כלתו. יהודה אף מוליך אותה שולל, ונותן לה להמתין לשווא לנישואיה לשילה בנו הצעיר, הבטחת נישואין שאין בכוונתו לקיימה. כעבור שנים של המתנה, תמר אשר רואה שיהודה אינו מתכוון  לקיים את הבטחתו, ובכך חורץ את גורלה להישאר אלמנה ערירית, מחליטה לפעול ומתחזה לזונה. יהודה אשר אינו יודע כי מדובר בכלתו שוכב עמה. לאחר שדבר הריונה נודע לו הוא נמלא כעס וחמה, מאשים אותה בזנות וממהר לגזור עליה גזר דין מוות מבלי לברר ענין זה ישירות עימה, כפי שראוי ונכון היה לנהוג בסיטואציה כה מורכבת, רגישה ועדינה זו: "  וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף "   (בראשית ל"ח, כ"ה ). לאחר שהוכח לו כי כלתו הרה ממנו הוא חוזר בו בדרך זו, תמר הופכת לשליחת האל בעשיית הצדק האלוקי, והניסיון של יהודה לחמוק מקיום מחויבותו המוסרית כלפיה מביא לכך, שבעל כורחו הוא נעשה אב לתאומים שנולדים להם: " וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ "  ( בראשית ל"ח, כ"ז ).

אהובים-יקרים, במצרים פוטיפר סריס פרעה קונה את יוסף מידי הישמעאלים, לאחר שמתרשם ממסירותו וחריצותו, מהמזל והברכה שמביא לו הוא מפקיד אותו על כל אשר יש לו בבית ובשדה: " וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהוָה אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ, וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ, וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָה בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה,  וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף…" ( בראשית ל"ט, ג' – ו' ), יוסף אשר מוסריותו גמורה וצדיקותו שלמה אינו מנצל את המעמד והאמון המלא של אדוניו בו, פעם אחר פעם יוסף מסרב ללחציה החוזרים ונשנים של אשת פוטיפר לשכב עמה: " וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי, וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי, אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים,  וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ "  (בראשית ל"ט, ז' – י' ). משרואה אשת פוטיפר שכל ניסיונותיה לפתות את יוסף אינם צולחים היא מעלילה עליו שניסה לאנוס אותה כביכול ויוסף נשלח לכלא: " וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת, וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה, וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה,  וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל, וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה,  וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ, וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי, וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה,  וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ, וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אסורי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר " ( בראשית ל"ט, י"א – כ' ).

אהובים-יקרים, בבית הסוהר בזכות ההשגחה העליונה וחריצותו של יוסף הוא מופקד על כל האסירים, אף שם יוסף אינו מנצל את מעמדו כדי לשרות על האסירים אשר תחתיו כי אם משמש להם  דוגמא אישית, ועושה את כל עבודות בית הסוהר ביחד עמם: " וַיְהִי יְהוָה אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר, וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה, אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר יְהוָה אִתּוֹ וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְהוָה מַצְלִיחַ " ( בראשית ל"ט, כ"א – כ"ג ).

אהובים-יקרים, יוסף שנזרק לכלא בעקבות עלילת שווא אינו נופל למלכודת האגו של הקורבנות והרחמים העצמיים, המרירות והנקם כי אם מפגין אכפתיות והתעניינות בזולת, לאחר שפותר את חלומות שר המשקים ושר האופים, שר המשקים אשר מוחזר לתפקידו שוכח את יוסף, אין הוא מחזיר לו טובה על כי פתר את חלומו: " בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ, כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה, כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר…  וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו, וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה, וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף,  וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ "  ( בראשית  מ', י"ג – כ"ג ).

אהובים-יקרים,  לעומת טבע עצמי הנפש הלוא הוא אישיות האגו של כפיות הטובה, הרוח לעולם אינה שוכחת ומקיימת את הבטחותיה, האלוהות אשר עדה לאי הצדק כלפי יוסף מנווטת את השתלשלות האירועים באופן כזה, שבאחת מתהפך גורלו לטובה הוא מועלה מהבור אל האור, מתחתית הפירמידה אל ראשה, ממעמד של עבד ואסיר עברי למשנה למלך פרעה כמאמר חז"ל :  "ישועת ה' כהרף עין ". 

אהובים-יקרים, כעבור שנתיים מפתרון חלומות שר המשקים ושר האופים פרעה חולם שני חלומות: בחלום הראשון עולות מן היאור שבע פרות שמנות ולאחריהן שבע פרות רזות, הפרות הרזות אוכלות את הפרות השמנות אך נותרות רזות כשהיו. בחלום השני עולות שבע שיבולים בריאות וטובות ולאחריהן שבע שיבולים דקות ושדופות, השיבולים הדקות בולעות את השיבולים הבריאות. אף כי פרעה מוקף במעגל של כוהני דת וחרטומים, חכמים ויועצים אין אדם במצרים כולה אשר מצליח לפתור את החלומות, בשעה שניראה כי המבוי סתום שר המשקים נזכר ביוסף, ומספר לפרעה איך פתרונות יוסף את חלומו וחלום שר האופים התממשו בדיוק מופלא.

אהובים-יקרים, בזריזות יוסף מועלה מן הבור, לאחר שמגלחים, רוחצים ומלבישים אותו הוא מובא לפני המלך פרעה, בעומדו מול פרעה יוסף שומר על  ענווה ופשטות, אף על פי שפרעה מחמיא לו אין הוא מתבלבל כי אם מבהיר לפרעה שהוא רק השליח: " וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ, וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה "  ( בראשית מ', י"ד – ט"ז ).

אהובים-יקרים, לאחר שהאחים אשר מקנאים במעמדו הרוחני של יוסף משליכים אותו לבור ומוכרים אותו לעבד, יוסף בדרך הכואבת והקשה לומד על הטבע האנושי של האגו והחשיבות העצמית, התאווה למעמד והרדיפה להיות מספר אחד, יוסף שניצב לפני המלך פרעה אינו עוד הנער הצעיר, התמים הנאיבי כי אם גבר בוגר, מחושל ומפוקח אשר מודע לסכנת הקנאה בו והרדיפה אותו משום מעמדו הרוחני על כן, בבואו לפתור את חלומות פרעה יוסף מבין שעליו להיזהר ולהישמר לפיכך, מעלה את מעמד פרעה אצל האלוהים: " וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא, אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה "  ( בראשית מ"א, כ"ה – כ"ח ).

אהובים-יקרים, דרך אמת רוחנית מציגה תכנית מעשית, מלבד פיענוח חלומות פרעה יוסף אף מתווה תכנית פרקטית לצליחת אחד מהמשברים הכלכליים הגדולים ביותר אשר ידעה האנושות לאורך העידן שמסתיים: " וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע, וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ, וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב " ( בראשית מ"א, ל"ג – ל"ו ), יוסף מציע לפרעה תוכנית פעולה סדורה הקמת מנגנון לאיסוף התבואה: מינוי פְּרוֹיֶיקְטוֹר שיעמוד בראש תכנית איסוף התבואה במשך שנות השובע אל מחסני המלך וחלוקתה בשנות הרעב וכן, מינוי פקידים בכל הארץ שיהיו אחראים להוצאה לפועל של התוכנית ואכיפתה.

אהובים-יקרים, " וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ אֵין הַנָּבִיא נִקְלֶה כִּי אִם בְּאַרְצוֹ וּבֵין קְרוֹבָיו וּבְבֵיתוֹ "  ( מרקוס ה', ד'), בעוד האחים הודפים את קריאות ההשכמה ובועטים בסמכותו הרוחנית של יוסף, דווקא בארץ רחוקה ובתרבות זרה יוסף זוכה להכרה במעמדו הרוחני: " וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ,  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ, אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ,  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף  רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ, וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם "  ( בראשית מ"א, ל"ח – מ"ד ), ההכרה של פרעה בהיות יוסף משרת הרוח בחסד עליון היא מיידית וללא עוררין, אין הוא ממתין שבע שנים כדי להיווכח האם את שהתנבא יוסף מתגשם, באחת פרעה מעלה את יוסף ממעמד של עבד ואסיר עברי למשנה למלך, מפקידו על כל מצרים, ומעניק לו סמכויות בלעדיות ובלתי מוגבלות בדרך זו, יוסף נעשה למנהיג הרוחני ולשר הכלכלה של מצרים.

אהובים-יקרים,  בעקבות הרעב הכבד האחים יורדים מצרימה לקנות מזון מהמשנה למלך פרעה הלא הוא יוסף: " וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה "  " ( בראשית מ"ב, ה'- ו' ), תיאור זה מורה לקח חשוב ביותר כי ללא עֲרֵבוֹת ישנה רעבות, וללא גְּאוּלָּה ישנה גָּלוּת! האחים אשר בזמנו התכחשו למעמד הרוחני ולתפקידו הייעודי של יוסף להיות להם מקור הזנה רוחני ושער לגְּאוּלָּה, גזרו על עצמם קארמה של רעב ויציאה לגָּלוּת.

אהובים-יקרים, יוסף מזהה את התערבות הרוח, ומבין כי חוק הקארמה והגורל הוביל את המפגש המחודש עם אחיו. יוסף יודע שמתוקף מעמדו כמורה רוחני הוא מחויב להציב לאחים מראת אמת ללמדם את הערך המקודש של עֲרֵבוֹת המבוגר כלפי הצעיר במשפחה. יוסף חושף בפני אחיו את זהותו לא לפני שמעביר אותם שורה של מבחנים על מנת ללמדם את לקח האכפתיות והאחווה, הערבות ההדדית ושותפות הגורל.

אהובים-יקרים, 12 האחים של יוסף כנגד 12 היבטי הנפש, איחוד 12 חלקי עצמי הנפש הבשרי והתמרתן ב-12 כוחות עצמי האור הנשמתי הוא לב ליבו של תהליך הריפוי והטרנספורמציה, וניצב במרכזה של כל דרך אמת רוחנית:

ראובן– היבט נפש של תנודתיות ונטישה התמרתו בהתמדה ודבקות

שמעון– היבט נפש של נקם וענישה התמרתו במחילה וחמלה

לוי– היבט נפש של שתקנות ואילמות התמרתו בביטוי עצמי והשמעת הקול האותנטי

יהודה– היבט נפש של כוח ושליטה התמרתו בהתמסרות ושיתופיות

דן– היבט נפש של נוחות ולקיחה לעצמי התמרתו במאמץ ונתינה לכלל

נפתלי– היבט נפש של הסתרה ופתלתלות התמרתו בשקיפות וישירות

גד– היבט נפש של טשטוש וביטול העצמי התמרתו בבוהק ואוטונומיה עצמית

אשר– היבט נפש של תלישות והיעדר אמון התמרתו בשייכות ואמונה

יששכר– היבט נפש של קיפאון וקיבעון התמרתו בדינמיות ויצירתיות

זבולון– היבט נפש של נוקשות ועיקשות התמרתו ברוך וגמישות

דינה– היבט נפש של יצריות ותאווה התמרתו בתשוקה ואהבה

בנימין– היבט נפש של ילידיות ותלותיות התמרתו בבגרות ועצמאות

אהובים-יקרים, חניכת 12 היבטי עצמי הנפש הבשרי ויישורם ל-12 כוחות עצמי האור הנשמתי מביאה היא לברכת הרוח, לרווחה רוחנית וגשמית, להגשמה מלאה ביצירה במשותף עם מקורות האור העליונים. כפי שהדגשנו בתמסורות רבות לא ניתן לעשות מלאכה זו לבד מבלי לעבור תהליך אישי יסודי ומקיף, רציף ועקבי של ריפוי וחניכה אצל מורה אמת בהובלתנו שכן, נצבים הנכם בישורת האחרונה של עידן זה בן 6,000 השנה, עת בה נקראים הנכם לרפא את הפצע הפנימי הכולל את כל מחזורי החיים מעידן זה, להשלים את מערך שיעורי הנשמה ומסכת הקארמה לקראת העידן החדש שבפתח על כן, פעם נוספת מפנים אנו אתכם אל זו המשרתת אותנו מקדמת דנא כותבת שורות אלה ולשלל הכלים אשר באמתחתה שהרי, המחפש אחר האמת ודרך האמת ימצאה. בסיום מחזור החיים הנוכחי לא תוכל אף נשמה לקבול בפני בורא עולם אשר לא ידעה אל מי לפנות וממי ללמוד שכן, שוקדים אנו על הוראת דרך האמת המובאת בתמסורות המתפרסמות בקביעות ללא תשלום ותמורה, זמינות ונגישות לכל דורש 24/7.

אהובים-יקרים, למענכם סימנים נוספים המצביעים על הקשר הגילגולי בין יוסף הצדיק לרות המואבייה:

יוסף בהיפוך האותיות פיוס אשר מובנו נכונות לוותר ולסלוח למען קיום ערכים נעלים של שלום ואחווה באופן דומה, רות בהיפוך האותיות ותור על רצונות ואינטרסים אישיים למען שמירה על אמות מידה מוסריות.

מוטיב האלומות מופיע אצל שניהם- יוסף חולם שאלומות אחיו משתחוות לאלומתו, רות יוצאת אל השדה ללקט שיבולים: " וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו וַתֹּאמֶר לָהּ לְכִי בִתִּי " ( מגילת רות ב', ב' ),  בערך שבלים מסתתרות המילים שביל וגם לב, הלב הוא מצפן הרוח, רות פועלת לפי הנחיית הלב אשר מובילה אותה אל  מימוש הגורל והייעוד הגבוה.

הדאגה והמסירות של יוסף לאחיו דומים לדאגה ולמסירות של רות לחמותה: " וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת, וַיַּעַן הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים וַיֹּאמַר נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי מִשְּׂדֵי מוֹאָב, וַתֹּאמֶר אֲלַקֳּטָה נָּא וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים וַתָּבוֹא וַתַּעֲמוֹד מֵאָז הַבֹּקֶר וְעַד עַתָּה זֶה שִׁבְתָּהּ הַבַּיִת מְעָט "  ( מגילת רות ב' , ה' – ז' ), ממה שנותן לה בועז לאכול היא שומרת לחמותה: " וַתִּשָּׂא וַתָּבוֹא הָעִיר וַתֵּרֶא חֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַתּוֹצֵא וַתִּתֶּן לָהּ אֵת אֲשֶׁר הוֹתִרָה מִשָּׂבְעָהּ " ( מגילת רות ב', י"ח ).

מוטיב השֶׁבַע שבשֹׂבַע ומוטיב השֹׂבַע שבשְׁבוּעָה עוברים כחוט השני בקורותיהם של יוסף ושל רות. יוסף ורות מתמודדים עם מצבים שנראים חסרי תקווה ואולי אף נעדרי משמעות ותכלית אף-על-פי-כן, שניהם דבקים בערכי המוסר והאמת של האור, מפגינים מסירות ואצילות נפש, מניחים את ערכי האכפתיות והאחווה מעל אינטרסים אישיים. קיום השבועה לרוחי הופך את גורלם מגורל של אבדון לישועה והם זוכים לחיים של ברכה ורוחה, שובע רוחני וגשמי. יוסף בפענחו את חלומות פרעה מאיר את הקשר המקודש שבין הספרה שבע לשובע: " הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים, בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם " ( בראשית מ"א, כ"ט ), על רות נאמר שהיא טובה משבעה בנים: " כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים " ( מגילת רות ד', ט"ו ).    

אהובים-יקרים, המשמעות האמיתית  הנכונה של הביטוי השגור בעולמכם  " אהבה ממבט ראשון" הוא התעוררות רגש מוכרות מיחידת חיים קודמת בשעה שפוגשים זה את זו לראשונה. אצל בועז שרואה לראשונה את רות ניצת רגש אבהי: " וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי "  ( מגילת רות ב', ח'), רות משתוממת נוכח היחס האבהי החם מצד בועז: " וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה "  ( מגילת רות ב', י' ). הרגש האבהי החם אשר ניצת בליבו של בועז בפוגשו לראשונה את רות מרמז על קארמה של הורה ילד מיחידת חיים אחרת שכן, בועז הוא גלגול נשמתי ישיר של יעקב אבינו. סימנים נוספים המעידים על כך:

יעקב נסגר באות ב' והשם בועז נפתח באות ב' בהולמות לעקרון הקוסמי לפיו  כל סוף הוא התחלה וכל התחלה היא סוף.

בברכת הזקנים והעם לבועז חבויה קשר נשמתי נשגב זה: " וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן יְהוָה אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם "  (מגילת רות ד', י"א ).

אהובים-יקרים, המפגש הקארמתי המחודש בין בועז לרות בבחינת תיקון לאי נקיטת אמצעי הזהירות הנחוצים על ידי יעקב אבינו כדי להגן על יוסף מפני האחים. בפעם הזו, בדמות בועז הוא ער לסכנה האורבת לרות בשל מעמדה הנחות של אישה אלמנה נוכרייה לפיכך, מורה לה להישאר בשדהו ומצווה על הקוצרים לבל יתנכלו לה:" וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי, עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ וְצָמִת וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים וְשָׁתִית מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים " ( מגילת רות ב', ח' – ט' ).   

אהובים-יקרים, יעקב אבינו דבק בדרך האבות אברהם ויצחק, יעקב בהיפוך האותיות עקבי: " וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק " ( בראשית מ"ו, א' ). ועוד, יעקב בונה עצמו בכוחות עצמו, עובד בחריצות ומסירות ואינו לוקח את שאינו שייך לו: " זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי " ( בראשית ל"א, ל"ח ), " לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ " ( בראשית ל"א, מ"ב ). בדומה ליעקב בועז מתואר כגיבור חיל, בועז מלשון בו עֹז: " וּלְנָעֳמִי מידע (מוֹדָע) לְאִישָׁהּ אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ וּשְׁמוֹ בֹּעַז " ( מגילת רות ב', א') ועוד, בועז מתגלה כאיש מאמין שדבק באל: " וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְהוָה עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ יְהוָה " ( מגילת רות ג', ד' ). בפוגשו את רות משבח ומברך אותה על ההקרבה והמסירות שלה כלפי חמותה, ובחירתה ללכת אחר אלוהי ישראל: " וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם, יְשַׁלֵּם יְהוָה פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו "  ( מגילת רות ב', י"א – י"ב ). בועז פורס חסותו על רות: " וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר "  ( מגילת רות ב', י"ד ). בועז טרם שמקבל על עצמו לקיים את מצוות הייבום מכנס את זקני העיר ומוודא עם מי שזכאי לפניו: " וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי אִם תִּגְאַל גְּאָל וְאִם לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי ואדע (וְאֵדְעָה) כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֶגְאָל, וַיֹּאמֶר בֹּעַז בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת הַמֵּת קניתי (קָנִיתָ) לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ, וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לֹא אוּכַל לגאול ( לִגְאָל ) לִי פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי גְּאַל לְךָ אַתָּה אֶת גְּאֻלָּתִי כִּי לֹא אוּכַל לִגְאֹל "  ( מגילת רות ד', ד' – ו' ). אופן ההנהגה הישר וההגון, האצילי והאדיב של בועז בעניין מצוות הייבום מהווה את התרופה הרוחנית המוסרית להתנהלותם הקלוקלת של אונן ושל יהודה אביו כפי שמתואר בפרק ל"ח שבספר בראשית.

אהובים-יקרים, בהולמות לחוקיות העכשווית של הרמת הצעיפים והסרת מסכות הקארמה ברצוננו להאיר זהויות נסתרות נוספות של אחד מאבות האומה יעקב אבינו:

" ואהבת לרעך כמוך זהו כלל גדול בתורה " הורה לתלמידיו רבי עקיבא הלוא הוא יעקב אבינו, בשם עקיבא חבוי יעקב בתוספת האות א' תחילית המילה אבינו ועוד, בדומה ליעקב אבינו גם רבי עקיבא היה רועה צאן.

אברהם יצחק הכהן קוּק הרב הראשי הראשון בארץ ישראל (1921-1935 ), ואחד מאבות הציונות הדתית הציב כערך עליון את אהבת הבריות כולל אהבת העמים הגויים.  הרב קוק הורה, שהגאולה המצופה אינה נוגעת רק בעם ישראל ושיבתו לארץ ישראל כי אם כוללת עליה של כלל האנושות למדרגה מוסרית גבוהה יותר. צופן השם אברהם יצחק הכהן קוק מרמז על הקשר הנשמתי הישיר ליעקב אבינו שכן, יעקב אבינו הוא הצאצא וממשיך דרכם של שני האבות אברהם ויצחק בנוסף, בשם יעקוב נחבא השם קוק. איתות רוחי נוסף נוגע לכתובת מגוריו של הרב קוק ברחוב אחווה 21בשכונת נווה צדק שבתל אביב־ יפו.

אהובים-יקרים, ברצוננו להאיר עוד חלקים מהתצרף הקוסמי אודות שיתוף הפעולה הפורה לאורך מחזורי חיים שונים בין שתי נשמות גבוהות אלה של  יעקב אבינו ויוסף הצדיק.  

רחל בת כלבא שבוע הולכת אחר צו ליבה ונישאת לרבי עקיבא עני מרוד אשר אינו יודע קרוא וכתוב במחיר ויתור על מעמד ונישולה מהמשפחה ועוד, רחל בכוח חושיה הנבואיים מפצירה ברבי עקיבא ללמוד תורה. מסירותה יוצאת הדופן וליבה האינטואיטיבי של רחל אשת רבי עקיבא מרמזים כי היא גלגול נשמתי ישיר של רות המואבייה ויוסף הצדיק. רבי עקיבא אשר נולד לאב ששמו יוסף, ורחל אשתו שקרויה על שמה של רחל אימנו בבחינת איתותים נוספים מהרוח שמדובר במפגש קארמתי מחודש.

אהובים-יקרים, רות אשר פוגשת לראשונה את בועז בשדה משתחוות ארצה בהמשך, בגורן היא נשכבת למרגלותיו: " וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה וַתָּבֹא בַלָּט וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו,  וַיֹּאמֶר מִי אָתְּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה, וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַיהוָה בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר " (  מגילת רות ג', ז' – י' ), אקט ההשתחוויה מטה מסמל כניעה והתמסרות לרוח, צופן רגליים הנו גורל וגם הרגלים כלומר, ההרגלים ואופן הנהגתו של האדם מעצבים את מציאות חייו וגורלו כמאמר התנא הנודע רבי עקיבא " הכול צפוי והרשות נתונה " משמע, קיים יחס ישיר בין בחירה לתוצאה גורלכם הוא פרי בחירותיכם. כל נשמה טרום לידתה בשותפות עימנו ועם ההיררכיות האלוהיות מתווה את נתיב האור הייעודי בשלושת המעגלים – הזוגי, ההורי והמקצועי כמו גם, את תוצאות הסטייה מנתיב האור ההשלכות של אי קיום החתימות הנשמתיות לפיכך, הכול צפוי–  הכוונה כי אין דבר שרירותי אשר נכפה עלייכם הלוא נשמתכם טרום התגלמותה התוותה את כלל התסריטים הפוטנציאלים, הרשות נתונה– בחירותיכם ואופן הנהגתכם קובעים איזה מהתסריטים הפוטנציאלים יתממש במציאות חייכם. בתום

תמסורותינו מברכים אנו אתכם בקיום השְׁבוּעוֹת הנשמתיות ומיצבוכם על נתיב האור, אמן