צופן אושפיז החג הרביעי- "יוסף הצדיק": כוח הלב-פיוס ושלום, אהבה וחמלה!

 

"אחוות האור"

  20 אוקטובר, 2016

עריכה מחודשת: 7 אוקטובר, 2017

 

"ויצבור יוסף בר כחול הים הרבה מאוד, עד כי חדל  לספור כי אין מספר,  בן פורת יוסף בן פורת עלי-עין, בנות צעדה עלי שור, וליוסף אמר מבורכת יי ארצו, ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת, וממגד תבואות שמש, וממגד גרש ירחים, ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם, וממגד ארץ ומלואה ורצון שוכני סנה, תבואתה לראש יוסף ולקדקוד נזיר אחיו"

(סדר הקידוש)

 

אהובים-יקרים, כל אחד משבעת האושפיזין של חג הסוכות, מחבר אל איכות תדרית-תודעתית מסוימת באופן זה, 'נמשך' אור מהממדים הגבוהים ומואצל אל מרחבכם הארצי-האדמתי, והרי צופן המילה "אושפיז" הנו, "אש פז י'" הווה אומר, אש התודעה הגבוהה המוזהבת-המקודשת!

 

אהובים- יקרים, שבעת האושפיזין הנם כנגד שבע הצ'אקרות  המרכזיות בגוף האדם מכאן, שכל אושפיז מקושר לצ'אקרה מסוימת, ובעל השפעה תדרית-תודעתית ייחודית! נשאלת השאלה, לאיזה צ'אקרה מקושר האושפיז הרביעי של "יוסף הצדיק"?

 

אהובים-יקרים, האושפיז הרביעי של "יוסף הצדיק" מקושר לצ'אקרת הלב, ומהווה סמל ומופת לתום וטוהר, ולאותם רגשות נשגבים-עילאיים של פיוס ושלום, אהבה וחמלה! 

 

אהובים-יקרים, פסוק ב', פרק ל"ז שבספר בראשית, מרמז על מעמדו הרוחי-הנסתר של יוסף: "….יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן…" הביטוי "רעה את אחיו בצאן"  מלמד, שברמת המציאות הגשמית- הגלויה עיסוקו של יוסף  היה רעיית צאן  אולם, ברמה הרוחית- הנסתרת ייעודו הנשמתי של יוסף היה להיות 'רועה' לאחיו, במובן של  הובלה  והוראה רוחניים, הווה אומר, זה שפותח להם את השער לגאולה,  ומחברם מחדש לערכי האמת והמוסר של האור! והרי בשפת הרוח מנהיג האור נקרא "רועה": "וידבר משה אל יהוה לאמור, יפקוד יהוה אלוהי הרוחות לכל בשר איש על העדה, אשר יצא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת יהוה כצאן אשר אין להם רעה" ( במדבר כ"ז, ט"ו-י"ח) טרום  מותו, הוד-קדושתו משה, מתוך מסירות ודאגת אמת לגורל עם ישראל, פונה אל האלוהות בבקשה למנות מנהיג אחר תחתיו…

 

אהובים-יקרים, קורות האחים מוקדם יותר בפרשת דינה ושכם בן חמור, מצביעים על המצב המוסרי-התודעתי הנמוך ששרויים בו, האחים מוליכים שולל לא רק את שכם וחמור אביו, אלא את אנשי העיר כולם,  ובעודם חלשים וכואבים את ברית המילה, הם  טובחים בהם, הורגים את שכם, חמור אביו ואת הזכרים, לוקחים בשבי את הנשים והילדים, ובוזזים את הרכוש: "…ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר…בני יעקב באו על החללים ויבזו העיר…את צאנם את בקרם ואת חמוריהם ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבזו ואת כל אשר בבית" (פסוקים כ"ה-כ"ט), יעקב שלא ידע על מזימת הבנים, מגיב בחומרה על מעשיהם: "ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עברתם אותי להבאשני ביושב הארץ… " (בראשית ל"ד, ל'), "על רקע התנהלות 'בעיתית' זו של האחים,  ניתן להבין את דאגתו של יעקב, ואת הצורך לשלוח את יוסף על-מנת לדרוש בשלומם, ולוודא שאין הם 'מסתבכים' שוב במעשים שאינם ראויים מוסרית-רוחנית: "ויאמר ישראל אל יוסף לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר…" (בראשית ל"ז, י"ד).

 

אהובים-יקרים, שני חלומותיו של יוסף הראשון, "חלום "האלומות", בו אלומות אחיו סובבות סביב אלומתו ומשתחוות לה השני, חלום "השמש, הירח ואחד-עשר הכוכבים", בו השמש, הירח ואחד-עשר הכוכבים משתחווים לו, הנם חלומות אשר בשפת הרוח מכונים "חלומות ח"ן", רשי תיבות של "חזון נבואי", המלמדים על  מעמדו הרוחי של יוסף שהוענק לו ישירות מההיררכיות העליונות, ואשר תכליתם הנעלה הייתה להיות "שעונים מעוררים" רבי-עוצמה עבור אחיו, הקוראים להם להתמיר את תדרי הכוחניות והשליטה, הפירוד והנקם בתדרים של שיתופיות ואחדות, שלום ופיוס, ו'להיכנע' כלומר, להתמסר להובלה הרוחנית של יוסף! כפי שמלמד צופן השם "יוסף" במשמעות  של  לאסוף-לאחד, וגם "יוסף" בהיפוך אותיות "פיוס" כלומר, שלום! אולם, האחים  אינם שועים ל"קריאות הרוח" במקום זאת, הם 'מתרגמים' את שני החלומות מתוך היבטי הנפש שלהם עצמם, ומאשימים את יוסף אשר בתום לב מספר להם את חלומותיו, בהתנשאות ורצון לשררה! במקום להתעורר אל המסרים שבחלומות, האחים 'מטפחים' רגשות שנאה וקנאה כלפיו, עד כי אינם מסוגלים לברכו לשלום: "ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום" (בראשית ל"ז, ד'). 

 

אהובים-יקרים, יוסף, טרום השלכתו לבור ומכירתו לעבדות, מפגין דאגה ומסירות בלתי-רגילים לשלומם של אחיו, ואינו חוסך כל מאמץ על-מנת לוודא שהכול כשורה עמם:" ויאמר את אחי אנוכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רועים, ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אומרים נלכה  דותינה וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדותן (בראשית ל"ז, י"ט-י"ז ) דווקא יוסף, האח הצעיר, הוא זה שדורש בשלום אחיו המבוגרים ממנו ולא ההפך!! יוסף, יודע בחושיו האינטואיטיביים-הפנימיים, שעם המעמד הרוחני באים גם האחריות והמסירות כלפי אלה שמפותחים פחות! אחת התפיסות השגויות ביותר, שרווחת בקרב רבים מבני האדם, ולמרבה הצער, אף אצל חלק משליחי האור ומורי הרוח, מתייחסת לנושא המעמד וההיררכיה!

 

אהובים-יקרים, לפי החוקיות הקוסמית, ככל שישות אור ו/או קבוצת אור נמצאים למעלה  בהיררכיה הבריאתית, הם פורסים חסותם על אלה שנמצאים תחתיהם, והלכה למעשה, משרתים את אלה 'הכפופים' להם, על-מנת לאפשר גם להם לעלות בסולם ההתפתחות! יוסף, לאחר שהופקד על בית האסורים, לא רק שאינו מנצל את מעמדו וסמכותו כדי לשרות על האסירים הכפופים לו, אלא אף מבצע את כל עבודות בית הסוהר ביחד איתם: וייתן שר בית הסוהר ביד יוסף את כל האסירים אשר בבית הסוהר ואת כל אשר עושים שם הוא היה עושה" (בראשית ל"ט, כ"ב). 

 

אהובים-יקרים, למרבה הצער, בעולמכם, לעיתים קרובות, קורה ההפך הגמור! מדינאים, אנשי ציבור, מנהיגי דת ומורי  רוח, משתמשים  במעמד הגבוה שניתן להם כדי לקדם אינטרסים אישיים, ובמקום להיות אלה אשר משרתים במסירות את  הכלל, הם הופכים את הכלל למשרתיהם!

 

אהובים-יקרים, מה שרבים ממורי הרוח בעת הזו ממאנים להבין, שעל-פי ערכי האמת והמוסר של האור, 'האדון', הווה אומר, מורה הרוח הוא זה שמשרת את תלמיד האור ולא ההפך! כפי שהיטיב לעשות ולהורות לתלמידיו, גדול מורי מתקדשי האמת, ישו: "ואחר יצק מים בכיור ויחל לרחוץ את רגלי תלמידיו ולנגב במטפחת אשר הוא חגור בה.. ויאמר אליהם …לכן אם אני המורה והאדון רחצתי את רגליכם גם אתם חייבים לרחוץ איש את רגלי אחיו, כי מופת נתתי לכם …אמן אמן אומר לכם כי העבד אינינו גדול מאדוניו והשלוח אינינו גדול משולחו" (יוחנן "ג, ה'-י"ז).

 

אהובים-יקרים, בהמשך, באותו מפגש קארמתי-מחודש של יוסף עם אחיו, יוסף מלמד אותם את סוד כוחו של הלב – כוח האהבה והחמלה! יוסף, לאחר ששם להם "מראה טהורה" על מעשיהם (ראה מאמר-תמסורת: "מגילת רות והשובע שבשבועה באשר תלכי אלך!"), חושף את זהותו בפניהם,  בפרץ של דמעות ובכי, מחבקם ומנשקם אחד אחד: " וינשק לכל אחיו וייבך עליהם…" (בראשית מ"ה, ט"ו), יוסף ברגישותו הרבה ואצילות לבו, ממהר להרגיע את האחים, שנתקפים בהלה ופחד נוכח הגילוי, ומזדרז 'לרכך' את חומרת מעשיהם ופגיעתם בו :"ועתה אל תעצבו ואל ייחר בעיניכם כי מכרתם אותי כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם" (בראשית מ"ה, ה'), יוסף לאורך כל חייו, גם לאחר מות יעקב,  אינו מנצל את מעמדו כמשנה למלך כדי לנקום באחים במקום זאת, הוא דואג ברוחב לב  לכל צרכיהם: "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו לו, ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי תחת אלוהים אני ואתם חשבתם עלי רעה אלוהים חשבה לטובה...ועתה אל תיראו אנוכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על ליבם" (בראשית מ"ז, ט"ו-כ"א).

 

אהובים-יקרים, לו-יהי ובחג עטור קדושה זה של סוכות, כמה שיותר בני אדם יתעוררו אל דרך האמת והמוסר של האור, הלוא היא "דרך הלב" של פיוס ושלום, אהבה וחמלה!

אמן כן יהי רצון!