קְרִיאַת הלֵב / אחוות האור
עוּרוּ עוּרוּ שליחי אור נֶאֱצָלִים יְשָׁרֵי-אֵל הטְהוֹרִים עֵת יִישָּׁמַע קוֹל קְרִיאָה חָזוֹן "אחרית הַיָּמִים" הגְּאוּלָּה עֵת לבינו יַהֲלֹם בעוֹז עֵת נָשׁוּב יָדֵנוּ לִאֲחוֹז יָחֲדִיו נָנוּעַ
שירת האור הנה תקשור של טקסטים קצרים ובחרוזים, שמהדהדים את האמת הגבוהה ותדרי האור החדשים, והנם בעלי השפעה משנה תודעה. בשירה רב הנסתר על הגלוי, בכל פעם, הקורא נחשף לרובד נוסף של אור, תודעה ותדר. הואיל ומדובר, בטקסטים קצרים והרמוניים, קל לתרגל אותן כמו מנטרות/ הצהרות, המהוות כלי עזר רב ערך לפוסע בדרך הרוחנית.
"אחוות האור" מאירה, שהעברית היא "שפת הנצח":
העברית, לשון הקודש, היא "שפת המקור" או בשמה הנוסף "שפת הנצח", והרי במילה "עברית" מוצפנת המילה "בָּעַר", המרמזת על "אש הבריאה הנצחית", אשר בכתובים מכונה "אש התמיד". בסנכרון מדהים, המילה "עבר" שמוצפנת במילה "עברית", דומה בהגיה למילה האנגלית "ever", שפירושה "נצח"! זאת ועוד, צליל המילה Hebrew מזכיר את המילים העבריות "בריאה" ו"הבריא" בא ללמד, על כוחות הבריאה וההבראה שמוטבעים באותיות העבריות!
עוּרוּ עוּרוּ שליחי אור נֶאֱצָלִים יְשָׁרֵי-אֵל הטְהוֹרִים עֵת יִישָּׁמַע קוֹל קְרִיאָה חָזוֹן "אחרית הַיָּמִים" הגְּאוּלָּה עֵת לבינו יַהֲלֹם בעוֹז עֵת נָשׁוּב יָדֵנוּ לִאֲחוֹז יָחֲדִיו נָנוּעַ
הים, לך סוֹד גדול במלבושך הלבן הכחול המים ה-כְּחוּלִּים השִׁיעוּרִים ה-לְקָחִים לידה חדשה ותְּשׁוּעָה הם השַׁי התְּשׁוּרָה הקצף ה-צַח הפחד שנוּ-צַּח השובלים הלבנים ניצוצות סַנְוְורִים
"ויאמר אלוהים יקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד ותראה היבשה" (בראשית א', ט') משנמשך אור קַו מְכַתֵּר את הלב 12 כוחות ה-רֶגֶשׁ נֶעֱרָמִים יחד
מה רַב הוא האדם איננו רק בשר ודם בתוכו אֵינְסוֹף חלקיקים פִּיסּוֹת של אלוהים וכשהחלקים כולם נֶאֱסָפִים שבים הביתה מִתְפַּיְּיסִים האוֹר את העוֹר שׁוֹטֵף וזיכרון
זמן קריאת ה-הַגָּדָה נמשל לחציית גָּדָה מַעֲבָר ממה שהיה לזה שנולד עתה ועולה הרגשה פתאום כאילו צלחת תהום סנכרון בין הממדים מובילך למחוזות קסומים בהם
השקדייה, מהו מקור יופייך האירי נא צְפוּנֶך סוד יופיי בצבעי מלבושי הלבן האור והקדושה הוורוד האהבה והשקידה והרי, סוד הזיווג השמימי הנו בהקרבת האנוכי והאישי
קולות המים של ה-פִּכְפּוּךְ מבשרים על תפנית ו-הִפּוּךְ את רגליי היחפות רוחצים בהן נתיבים חדשים חוֹרְצִים שינוי נקי ו-חַף שחרור הישן ב-פַּח נושאים את המיותר
הים, מְחוֹל הגלים מה הם מגלים? וצבעך הכחול הנושק לחול כמו מגיד בקולך אדיר כוח לך ראי נא עלמת החן מקדם בית בי שוכן בליבי
הקדושה של ה-הורות עולה על זו של ה- תּוֹרָה איך יודעים יש שתוהים התשובה היא פשוטה באור חוכמה שְׁטוּפָה – התורה היא דרכו של האדם
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל בראשי תיבות שַׁי ציווה אֲדוֹנַי להזכירך שבך מהבורא יֵשׁ ולאמת אל נא תתכחש דע את מוסר אֲדוֹנַי תורתו אהוב עד בלי די הלך
משמעות החיים על האדמה ללמד אתכם בני התמותה להיזכר באהבה שהנכם באלוהים שחי בקרבכם בעולם של רע וטוב לגבור ולאזור אומץ לאהוב- לאהוב את עצמך
בפתחה של שנה חדשה איש אל רעהו נושאים ברכה של פרנסה טובה, זוגיות, וילדים בריאות ואריכות ימים ועוד איחולים חשובים אך את העיקר שוכחים- חיים
הֱיֵה כמו המים אמרה הנערה סוד כוחם בהתמסרות עדינה עוצמתם ברכות ובזרימה דרכם מפלסים באינסוף נתיבים בין בקעים ונקיקים אבנים וסלעים לעולם אינם עוצרים הלאה
עשרים ושתים אלפבית אותיות יצר וחקק אדוני צבאות בכל אחת נתן מופת וציווה אות חכמה נסתרת ופלאות אות ראשי תיבות של א' ועד תָּו מלמד
"משנכנס אדר מרבין בשמחה" פסקו חז"ל מהו צופן האמירה ער הלב יבקש וישאל ואיך זה קשור לחזון "אחרית הימים" הגאולה אנו באהבה נאיר את התשובה-
הדלתות פתוחות כולן הפתרונות נמצאים כל הזמן גם אם קשה ונדמה לעיתים כי בסלע הנכם חוצבים ישרו ההדורים קודם בליבכם פנימה הישירו מבט וצעדו בביטחון
פוסע הנך לבדך בדרך איש אינו שואל לשלומך ומהו יעדך ימים עוברים אנשים חולפים לעיתים רגע עוצרים מעיפים מבט והלאה ממשיכים וכשנדמה שהדרך מתארכת עוד
תשוקת ליבך אל השוקת תביאך תרווה צימאונך תרפא מכאובך אז עוצמת נשמתך בדמותך הנשקפת מהמים תתגלה תצטלל ויפעת שיערך שערך תקרין תזרח בזוהר הרקיע שמעל
נר מרקד בקודש הקודשים של מקדש ליבך משחר הבריאה אני איתך נשמי אותי אהובה פנימה כמו אז מימים ימימה אמציני ברוך אל חזך וראי איך
הנני לוחמת בצבא האור בכוחי על כל דבר לגבור בכוח החמלה והאהבה אסיר החשכה והעלטה אורי יזהר יזרח למרחקים עת בדרך אפסע ואצלח את כל
שמש אור אדון גיבור מקור מרפא ומזור ברקיע שמך שוכן מרומים משרת נאמן לעולמי עולמים כוכבי שמיים לך קדים משתחווים לגודל ישותך בפליאה מודים הם
עדיין הנך עומדת ניצבת בפרץ לבד אך תקוות החזון בליבך שוכנת לעד קורנת וזוהרת במלוא עוצמתה ותפארתה זיו אורה וחינה ממלא את הארץ כולה עזרת
מה לך הים שכך רגזת בחופים זעמך שילחת מה לך ירח כי פנייך כוסו כתמי-דם כמו אומר "הנני בוש ונכלם" מה לכם עננים שעל צוואריכם
מחשבת עצמיותי הארצית באה וחולפת, חולפת ובאה כמו תנועת העננים המשנה פניה הליכותיה מחשבת עצמיותי הנשמתית ניצבת נצח שקטה, ערה, עדה כמו עומקו האין-סופי של
גאייה אהובתי אימי הורתי בבטנך טנא אוצרות חיים מוצפנים מזה עידנים ושנים מזהה את היטב את ריח הגוף החי שלך מגלה וחושף את השי מי
בן-אדם, הטה אוזנך ושים ליבך למופעי הטבע הנגלים לפנייך- לפסגות ההרים וצמרות העצים למשב רוח רענן ושמיים עטורי ענן לרחש לחש הים ולסלע שקולו נדם
הודיה להרים, שטבורם נושקים למצח מרומים בשירתם מבשרים את חזון אחרית הימים הודיה לרוח, שבכפיה-כנפיה נושאת את תקוות החזון אל הים הפתוח מביאתו ברון והוא
מתוך מכאובי הגוף ואבלות הלב עולה וצומחת בהירות זקיפות קומתה ענוגה זכה וצלולה אט אט נפתחת ברוך נמזגת אל הנצחי אל השמיימי נישאת בעדנה על
זיכרון קדמון ניצת פנימה זוג עיניים נישאות קדימה מרחבים בזה אחר זה נפתחים שמים ועוד שמיים נפרשים חופש ועוד חופש יחדיו יוצאים במחולה קוראים הידד