עריכה מחודשת: 20 אפריל, 2022
אהובים-יקרים, סגולת חג הפסח בעת הזו של אחרית הימים קרי, הימים האחרונים של עידן זה בן 6,000 השנים המתקרב אל סיומו היא מחויבות אמת ובחירה מודעת בנתיב הנשמתי ובייעוד הרוחני הדורשות מסירות והקרבה, מאמץ ואומץ לצאת מאזור הנוחות ולקיחת אחריות מתמדת, אחרית מלשון אחריות הכוונה, לאחריות להתיישר לנתיב הנשמתי בעת מקודשת ומכרעת זו בישורת האחרונה של עידן זה.
אהובים-יקרים, פשטו במחנכם דעות ותפיסות קלוקלות אשר לפיהן חופש משמעותו היעדר מחויבות, הליכה אחר הדחפים, מתן דרור למאוויי הנפש. ברצוננו להאיר עיניכם ולהתריע שמי שמנהיגים עצמם בדרך זו בועטים בחתימה הנשמתית ובחוזה הרוחני הלכה למעשה, הולכים נגד עצמם שכן, עצמיותכם הנשמתית אותו חלק אלוקי ששוכן בכם היא מהותכם האמיתית מקור עוצמתכם. על כן, חג זה של פסח מבקש את חשבון הנפש, העיון והבחינה המדוקדקת היכן מונחים הנכם ביחס לייעוד הרוחני ולחזון הנשמתי, האם הנכם בנתיב הנשמתי שלכם? על מנת לזהות נכונה ולאבחן באופן המדויק האם הנכם מיישמים את היעדים והיעודים שנשמתכם חתומה עליהם במישורים הזוגי, ההורי והמקצועי חיוני לפנות ולקבל העזרה הנחוצה ממי שנצבת בשרותינו מקדמת דנא, להאיר את אותם מקומות בחייכם שנחוץ ליישרם לנתיב הנשמתי באופן זה, להגיע לגאולה האישית.
אהובים-יקרים, במילה אחריות מוצפנת המילה חירות ולא בכדי שכן, לקיחת אחריות מלאה על יישום החוזה הרוחני ומימוש נתיב הנשמה אשר נשמתכם בחרה בטרם ההתגלמות בכדור הארץ מובילה היא אל החירות ועוד, במילה חירות מסתתרת המילה רוח משמע, בן חורין מי שפרץ את מגבלות עצמי הנפש והגיע למדרגה הנכספת של אחדות עם עצמי הרוח, בורא ויוצר בשותפות עם האל ומקורות האור העליונים.
אהובים-יקרים, ייחודו וגדולתו של משה, בהיפוך אותיות השם אחד מכינוייו של הבורא, לקיחת אחריות מלאה על החתימה הנשמתית והחוזה הרוחני, יישום חוקי הרוח האוניברסליים והמערכת המוסרית של בורא העולם. תורת משה היא תורת השם איננה בגדר תיאוריה כי אם דרך רוחנית מעשית יישומית אשר מתווה את אופן ההנהגה הנכון של האדם בעולם בכל מישורי החיים: ביחסים שבינו לבינה, בהורות בחינוך הצאצאים ודור ההמשך, ביחסים שבין אדם לחברו, ביחס לבעלי החיים, לצומח, לאדמה ועוד.
אהובים-יקרים, משה רבנו מתקדש אמת בכל הזמנים הכיר בהיות הדיבור כוח משפיע ובורא בעולמכם, היותו כבד פה מלשון כִּבֵּד מלמד, שהשתמש בכוח הדיבור באופן נכון ומאוזן, חיובי ובונה, אוהב וחומל במטרה לקרב את בני ובנות ישראל לדרך האמת והמוסר של האור, ולטעת בליבם את אהבת הבורא, כפי שנרמז בצופן שם החג פֶּסַח מלשון פֶּה חָס.
אהובים-יקרים, משה רבנו איש החזון לא פעל לבד, לצדו ניצבו שני אחיו משרתיו המסורים הנאמנים – מרים אשת הנבואה ואהרון איש הכהונה. מרים הנביאה מגלמת את ראיית המציאות הרוחנית שמעבר למציאות הגשמית, אהרון הכהן מגלם את היכולת לתרגם את הרוחי לרובד הגשמי באופן זה, מתקבלת הגיאומטריה המקודשת של המשולש המוזהב: הערך חזון ניצב בקודקוד העליון, הערך נבואה ניצב בקודקוד הימני, והערך כהונה ניצב בקודקוד השמאלי, בצירופם יחד נולד הפועל חנך שמובנו חניכה.
אהובים-יקרים, מהות מעמד הר סיני הנו מעמד של חניכה, פתיחת השערים ומתן ההזדמנות תחילה לעם ישראל וממנו לאנושות כולה להתיישר לחוקי היקום ומוסר ה' שכן, בן חורין מי שגאל עצמו משעבוד לעצמי הנפש הוא אישיות האגו, והתיישר לאמות המידה, הערכים והמוסר של מהותו הרוחנית. בזמן מיוחד זה של מעברי עידנים נקראים הנכם ליטול האחריות המלאה, להזדרז ולהשלים את מערך שיעורי הנשמה של עידן זה, ליישם את אותם יעדים וייעודים שבחוזה הרוחני, כפי שביארנו לעיל לא ניתן להשלים מלאכה זו לבד, מבלי להיעזר בנו, מבלי לחבור לשורותינו.
הארת גלגוליו התנכיים של משה רבנו
אהובים-יקרים, אף על פי שבאותה יחידת חיים לא נכנס לארץ המובטחת, נשמה נשגבה זו של משה רבנו נבחרה על ידי ההיררכיות האלוהיות לשוב ולהתממש במחזורי חיים נוספים במטרה להמשיך להוביל ולהורות את הדרך לבנות ובני ישראל, לשרת ולכהן בתפקידי מפתח בחיי האומה. בהולמות לטבע הזמן העכשווי של הרמת הצעיפים ברצוננו להאיר את גלגוליו התנכיים של משה רבנו טרום ההתגלמות כמשה ולאחריה.
אהובים-יקרים, שאלה שמלווה את פרשני המקרא מאז ומתמיד, האם הסיפור המקראי אודות איוב אמת או שמא משל ואגדה? ברצוננו להסיר את מעטה המסתורין האופף את דמותו של איוב, להאיר את זהויותיו התנכיות אף לבאר את התכלית העליונה למכות אשר פקדו אותו למרות היותו צדיק גמור.
אהובים-יקרים, איוב דוגמה חיה, סמל ומופת לאמונה שאינה תלויה בדבר איוב, שבתחילת הסיפור נתברך בגורל טוב ומעמד רם מכל בני האדם:"…ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם" (איוב א', ג'), בבנים ובנות, עבדים, עושר ורכוש גדול מאוד אינו מתפתה לחיים של נהנתנות וראוותנות, שומר על אמות מידה של ענווה, מוסר, ואמונה בבורא עולם. בהמשך העלילה מתוארים האסונות שמכים בו בזה אחר זה למרות היותו צדיק גמור וללא סיבה נראית לעין אף על פי כן, איוב אינו מתפתה ליפול למלכודת האגו של הכפירה והספקנות, הכעס והתרעומת, ודבק באמונתו באל. אמונתו של איוב מעל קורות חייו בגשמי ובלתי תלויה בהן. בדברי תוכחתו לאשתו שמנסה להסיתו לכפור באלוקים איוב מורה לאנושות שיעור חשוב – אמונת אמת חפה היא מכל תנאים והתניות:" ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלוהים את הרע לא נקבל בכל זאת לא חטא איוב בדבריו" ( איוב ב', י').
אהובים-יקרים, אמונתו של איוב בלתי תלויה בדבר עם זאת, אל לכם לשגות אין מדובר בצייתן עיוור. איוב דבק באמת הפנימית לפיה לא חטא, ממקום פנימי טהור ושלם זה הוא מעלה בכנות ואומץ לב מעוררי השראה את השאלה הנוקבת אם כן מדוע? אין הוא נכנע ללחץ רעיו אשר מנסים להיאחז בהסבר רציונאלי בניסיון להבין את דרכי האל. ללא הצלחה מנסים שלושת חבריו להטיל ספק בהצהרתו שלא חטא בנימוק כי לא ייתכן אדם שלא יחטא כלל. בשעה שאיוב נושא דין ודברים עם בורא עולם הוא מפציר באלוהות לגלות בפניו הסיבה לאסונות שפקדו אותו. האלוהות אינה נענית אף מזכירה לו שעולם הסיבות הרוחי ודרכי האל נשגבים ונסתרים ממנו: "איפה היית ביסדי-ארץ"…( איוב ל"ח, ד' ), "הידעת חוקות שמים אם-תשים משטרו בארץ" ( איוב ל"ח, ל"ג). למרבה ההפתעה, האלוהות מצדדת באיוב ומוכיחה את התנהגות רעיו שכפרו בחפותו: "…ויאמר יהוה אל-אליפז התימני חרה אפי בך ובשני רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב" ( איוב מ"ב, ז'). לאחר שצלח בגבורה את מבחן האמונה ללא תנאי, האלוהות מעניקה לאיוב את התואר הנכסף עבד ה בסיכול אותיות בעד ה' אף משיבה לו את כל שהיה לו ומעבר לזה: "ויהוה ברך את אחרית איוב מראשיתו…" ( איוב מ"ב, י"ב ) .
אהובים-יקרים, אם כן, מה הייתה התכלית העליונה למבחן הרוחי ולניסיון האלוהות את איוב? הניסיון האלוהי את איוב נועד להכשירו לקראת מילוי משימות השליחות והתפקידים הייעודיים במחזורי החיים הבאים.
אהובים-יקרים, אברהם נבחר על ידי ההיררכיות העליונות להיות אבי האנושות: "…ונברכו בך כל משפחת האדמה" ( בראשית י"ב, ג' ), אברהם הראשון להביא את בשורת האמונה בקיומו של אל אחד בעולם העתיק שהיה שטוף עבודת אלילים באופן זה, הניח את אבני היסוד לכינונה של אנושות חדשה, ולהחלת תהליך אבולוציוני בן אלפי שנים אשר בעת מקודשת זו של אחרית הימים וקץ העידן נמצא בעיצומו. צופן השמות איוב ואברהם מעיד על הקשר הנשמתי הישיר ביניהם: איוב מלשון אב בצירוף שתיים מאותיות השם המפורש י' ו', בשם אברהם מסתתרת גם כן המילה אב כמאמר הכתוב: "..והיה שמך אברהם כי אב- המון גויים נתתיך" ( בראשית י"ז, ה'). סימנים נוספים המלמדים אודות קשר גלגולי נסתר זה שבין איוב לאברהם אבינו:
איוב ואברהם אבינו בשעה שנושאים דין ודברים עם האלוהות, איוב אודות המכות שפקדו אותו ואברהם אודות גזר דין ההשמד על סדום ועמורה, משתמשים במטבע לשון זהה של עפר ואפר, ביטוי זה מצביע על סף תודעה מפותח שער למגבלות התפיסה האנושית: "על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר" ( איוב מ"ב, ו' ), "ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי עפר ואפר" ( בראשית י"ח, כ"ז ), מוצא דיבורו של האדם מראה לטבעו הפנימי.
הכתוב מתאר בצורה זהה שבאחרית ימיהם איוב ואברהם אבינו רוו שובע רוחני וגשמי: "וימת איוב זקן ושבע ימים" ( איוב מ"ב, י"ז ), "..וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע…" ( בראשית כ"ה, ח' ), שָׂבֵעַ מלשון שְׁבוּעָה מורה אמת נשגבה, שקיום השבועה לרוח קרי, החתימה הנשמתית והחוזה הרוחני מקנה חיי שפע ברכה ורווחה.
אהובים-יקרים, לאחר שאיוב צולח את הניסיון האלוהי ומקבל בהכנעה שעולם הסיבות הגבוה נסתר מפניו וחוקי היקום ודרכי האל נשגבים ממנו, בגלגולו שלאחר מכן בדמות אברהם אבינו הוא מרומם על-ידי האלוהות ומועלה למעמד של שותף אמת בבריאה. בפרק ט"ו שבספר בראשית מתוארת ההתגלות האלוהית לאברהם אשר חושפת בפניו את סודות הבריאה ורזי היקום: "ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמיימה וספור הכוכבים"…( פס' ה' ). תיאור דומה אף מפורט יותר מופיע בספר היצירה: "וכיון שראה אברהם אבינו עליו השלום והביט וראה וחקר והבין וחקק וחצב וצרף ויצר ועלתה בידו, נגלה אליו אדון הכול הושיבו בחיקו ונשקו על ראשו, קראו אוהבו ושמו בשמו וכרת לו ברית לו ולזרעו עד עולם שנאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" ( ויקיפדיה, 2015 ). עדות נוספת שהאלוהות מחשיבה את אברהם אבינו כשותף אמת בבריאה מופיעה בפרק י"ח פס' י"ז שבספר בראשית: "ויהוה אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה", האלוהות ביוזמתה מכניסה את אברהם אבינו בסוד העניינים אודות תכנית ההשמדה של סדום ועמורה.
אהובים-יקרים, גאולה מלשון גלות א'=אגו משמע, בשביל לעלות רוחנית ולטפס מעלה בסולם ההתפתחות חיוני להגלות הכוונה, להזיז הצידה את עצמי הנפש הוא אישיות האגו. הציווי החזרתי המופיע בספר בראשית פרק י"ב, פס' א': "ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" מלמד, שבעומק הדברים תכלית הניסיון האלוהי את אברהם השלה של הרגלים, תפיסות ואמונות אשר מקורן בעצמי הנפש הארצי לטובת סיגול הפרספקטיבה הגבוהה של עצמי הרוח והתיישרות לחתימה הנשמתית, לֶךְ לְךָ מלשון לֶךְ פיזית וגם לֶךְ רוחנית. מדובר במבחן רוחי של לידה מחדש, אברהם יוצא לגלות חיצונית ופנימית, גשמית ורוחנית. אברהם שבגלגולו שלאחר מכן בדמות משה נועד להעביר מגלות לגאולה עם שלם מיישם את תורת האור תחילה בחייו האישים בסביבתו הקרובה שכן, לעולם הסדר הנכון הוא מהפנים החוצה, מהקרוב לרחוק. ועוד, היעד ארץ כנען נגלה לאברהם תוך כדי תנועה ויציאה למסע מכאן, שמבחן האמון וההתמסרות ללא נודע הוא המבחן הרוחי האולטימטיבי של מי שפוסע בדרך אמת רוחנית, כנען בהיפוך אותיות נכנע. אברהם צולח את המבחן הרוחי משום שמיישם במיידי בלי שהיות את הוראת הרוח בעשותו כן, מבטיח את גורלו הטוב קארמה של שפע ברכה ורווחה, לֶךְ לְךָ בסיכול אותיות כִּלְכֵּל. סימנים נוספים המרמזים על הקשר הנשמתי הישיר שבין אברהם אבינו למשה רבנו:
אברהם נסגר באות מ' ו-משה נפתח באות מ' בתואם לחוקיות הקוסמית לפיה כל אחרית היא ראשית וכל ראשית היא אחרית.
האלוהות פונה באופן זהה לאברהם ולמשה, צורת תגובתם זהה אף היא: "ויקרא אליו מלאך יהוה מן השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני" ( בראשית כ"ב, י"א ). "ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני ( שמות ג' ד' ). הכפילות בקריאה האלוהית מקנה להתגלות משנה תוקף, ומלמדת על חיבה יתרה ואהבה מיוחדת כלפי נשוא הפניה. הנני מילת קוד בחניכות העתיקות מראה למצב פנימי של מסירות והתמסרות, כניעה והכפפת עצמי הנפש האגואי בשירות הרוח.
מוטיב הגלות והגאולה משותף לקורותיהם של אברהם אבינו ומשה רבנו: אברהם בעקבות הצו האלוהי עוזב את ארצו מולדתו ויוצא לגלות, משה שגדל בארמון פרעה מתוודע לסבלם של אחיו ואחיותיו העבריים מגלה עצמו מחיי המלוכה ובורח למדיין. שניהם מוציאים לגלות את עצמי הנפש האגואי החפץ בחיי נוחות, בטחון ומעמד לטובת מחויבות אמת ליישום החתימה הנשמתית וקיום רצון הרוח.
מלאכת רעיית הצאן משותפת לאברהם ולמשה. בעולם העתיק מלאכת רעיית הצאן היוותה מבחן רוחני בבחינת שלב מקדים מכשיר לקראת היציאה לשליחות. שליחי הרוח כדוגמת הבל, יצחק אבינו, יעקב אבינו, יוסף הצדיק, שאול המלך, דוד המלך והנביא מוחמד היו רועי צאן. רעיית הצאן נעשתה באזורים מדבריים הרחק מהסביבה האנושית על כן, זמני ההתבודדות טיפחו אצל רועה הצאן את ההתקרבות לרוח ועוד, תפקיד הרועה לדאוג לכל צורכו ומחסורו של הצאן החל מדאגה למזון, מים, המלטות, גז, ועד הובלה של הצאן למקום מבטחים, ולעיתים אף הצלתו מפני סכנות שבדרך, לבד הרחק מעין אנוש הרועה יכול לנהוג עם הצאן כאוות נפשו באכזריות או ברגישות לפיכך, במלאכת רעיית הצאן האדם נבחן באמות המידה הפנימיות ובפיתוח יכולות של חמלה ומסירות, אחריות והובלה אבני היסוד להנהגת אמת ושליחות אור.
נדבך חשוב בפעילותם הרוחנית של אברהם ומשה סבב סביב מקומות הררים: אצל אברהם אבינו מתוארת הזיקה להר המוריה בניסיון עקידת יצחק, אצל משה רבנו מתוארת הזיקה להר סיני במתן התורה וגם להר נבו שם צפה על הארץ המובטחת ומת. התנועה הפיזית של העלייה להר מסמלת התעלות רוחנית.
הארת הקשר הנשמתי הישיר בין אברהם למשה מבארת את רגש החמלה שניצת בליבו של משה ומתן ההזדמנות לגאולה לאותה קבוצה של ערב רב שכן מזרעו המה: "וגם ערב רב עלה אתם" (שמות י"ב, ל"ח ).
בהתגלות האלוהית לאברהם המתוארת בספר בראשית פרק ט"ו נרמז אודות גלגולו שלאחר מכן ושליחותו העתידית: "ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול" ( פס' י"ג – י"ד ). וכן, בבראשית פרק י"ג, פס' י"ד – ט"ו חזון הארץ המובטחת נגלה לעיני אברהם: "ויהוה אמר אל אברם…שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה, כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם". לימים יהיה זה משה שצופה ממרומי הר נבו על הארץ המובטחת: "ויעל משה מערבת מואב אל הר נבו ראש הפסגה אשר על פני ירחו ויראהו יהוה את כל הארץ…" ( דברים ל"ד, פס' א' ).
בספר בראשית פרק י"ג פס' י"ז האלוהות מורה לאברהם להתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה: "קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה". לימים יהיה זה משה שישלח את 12 המרגלים לתור את הארץ ממדבר צין בדרום ועד חמת בצפון: "אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ" ( במדבר י"ג, ג' ). האקט הפיזי של הליכה בגבולות הארץ מסמלת את שיוכה ויעודה הרוחני לעם ישראל.
אהובים-יקרים, כפי שנמסר מוקדם יותר, צופן השם משה בהיפוך אותיות השם אחד מכינוייו של הבורא באופן דומה, שמואל מובנו שמו/השם שלו אֵל. סימנים נוספים המלמדים אודות הקשר הנשמתי הישיר שבין משה רבנו לשמואל הנביא:
צורת הפניה של האלוהות לשמואל זהה לזה של אברהם ומשה: " ויבוא יהוה ויתייצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל …" ( שמואל א' ג', י' ).
האלוהות מצווה את משה למחות את זכר העמלק על שבזמן גאולת בני ישראל ממצרים הכה את הנחשלים שהזדנבו מאחור: "ויאמר יהוה כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" ( במדבר י"ז, י"ד ). לאחר ששאול המלך מותיר את אגג מלך עמלק בחיים בניגוד לצו האל שמואל הנביא מביא לידי השלמה וסגירת מעגל של הצו האלוהי למחות את העמלק: "…וישסף שמואל את אגג לפני ה' בגלגל" ( שמואל א' ט"ו, ל"ג ).
שמואל מסתיים בצליל אל והשם אליהו נפתח בצליל אל בתואם לחוק היקומי לפיו כל אחרית היא ראשית וכל ראשית היא אחרית ועוד, שלושת השמות משה, שמואל ואליהו בעלי משמעות זהה, בשם אליהו מסתתרת המילה אל ביחד עם אותיות השם המפורש י', ה', ו'. סימנים נוספים המרמזים על הקשר הנשמתי הישיר שבין משה רבנו, שמואל הנביא ואליהו הנביא:
משה רבנו, שמואל הנביא ואליהו הנביא חוללו ניסים במים: משה מחולל את מכות הדם והברד וכן קורע את ים סוף לשניים: "ויט משה את ידו על הים …ויבקעו המים" ( שמות י"ד, כ"א ), במדבר משה מוציא מים מן הסלע: "ויאמר יהוה אל משה…והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ויעש כן משה לעיני זקני ישראל" ( שמות י"ז, ה' – ו' ). שמואל הנביא מוריד מטר: "ויקרא שמואל אל יהוה וייתן יהוה קולות ומטר ביום ההוא…" ( שמואל א' י"ב, י"ח ). אליהו הנביא, עוצר את הורדת מי הגשמיים בתגובה לעבודת האלילים שפשתה בעם וכן, בוקע את נהר הירדן לשניים:" וייקח אליהו את אדרתו וגלם ויכה את המים ויחצו הנה והנה ויעברו שניהם בחרבה" (מלכים ב' ב', ח' ) .
בדומה לאברהם ומשה גם בשליחות של אליהו הנביא מופיעה זיקה להר, על הר הכרמל התרחש העימות בינו לנביאי הבעל ועוד, במעמד הר סיני ובמעמד הר הכרמל יסוד האש היווה מרכיב דומיננטי: "והר סיני עשן כלו אשר ירד עליו יהוה באש…" ( שמות י"ט, י"ח ), "ותפל אש יהוה ותאכל את העלה…" ( מלכים א' י"ח, ל"ח ).
בדומה למשה גם בקורות אליהו הנביא מופיע קשר להר סיני ולמספר 40 שמסמל התעלות וטרנספורמציה: "…ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה" ( שמות כ"ד, י"ח ), אליהו הנביא בבורחו מאחאב הולך 40 יום עד חורב הוא הר סיני: "וילך בכוח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלוהים חרב" ( מלכים א' י"ט, ח' ).
המוות של משה רבנו ואליהו הנביא אפוף מסתורין ובעל מוטיב של עלייה: משה עולה אל הר נבו ומת בפסגת ההר, אליהו הנביא "עולה בסערה השמים".
דמותו של משה רבנו מלווה את סיפור יציאת מצרים אף כי שמו אינו מוזכר בהגדה אפילו פעם אחת עם זאת, ליל הסדר נחתם בנוהג לפתוח את הדלת ולמזוג כוס יין לאליהו הנביא והרי לכם סימן נוסף…
אהובים-יקרים, לאחר מות יוסף וכל הדור ההוא מתוארת שקיעתה הרוחנית של מצרים, פרעה החדש עסוק במיצובה של מצרים כמעצמה החזקה ביותר באגן הים התיכון. הפירמידות הופכות סמל לעוצמה כלכלית ועושר חומרי, ופרעה משעבד עם שלם במטרה למלא את שאיפותיו המגלומניות של ביסוס מעמדו כשליט החזק ביותר בעולם. עם תום האשראי הקוסמי עבור פרעה לתקן דרכיו האלוהות מבשרת לו, שההובלה הרוחנית עוברת למנהיג חדש שעתיד להיוולד מקרב העם העברי. פרעה שחושש למעמדו מנסה בכל כוחו למנוע מהתוכנית האלוהית לצאת לפועל על כן, גוזר לשלוח ליאור את הזכרים הנולדים לנשים העבריות. פרעה מסווה מעמו את הסיבה האמיתית לגזירה באמתלת שווא שהעם העברי מהווה איום לביטחונה של מצרים בבחינת גיס חמישי: "ויקום מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף, ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאנו ונלחם בנו ועלה מן הארץ" ( שמות א', ח'-י ). מָנְגָּד, מרים מתנבאת על הולדתו של משה, מי שנבחר על ידי ההיררכיות האלוהיות להיות הגואל שיושיע את בני ישראל מעבדות מצרים. יד האלוהים מכוונת את השתלשלות המאורעות באופן כזה, שמשה בחיר האל גדל ומתחנך בארמון פרעה מתחת לקצה אפו יש כאן לקח חשוב מאוד עבור בני האדם, שתוכנית הבריאה מתקיימת בין כה וכה, ואף אדם גדול מעמדו ככל שיהיה אינו יכול להעפיל עליה ולמנוע את התממשותה.
הארת הקשר הנשמתי הנסתר שבין משה רבנו לישו
אהובים יקרים, בהולמות למהות הזמן העכשווי של אחרית הימים וסיום העידן, רוצים אנו להסיר המעטה, להאיר ולבאר אודות הקשר הנשמתי שבין משה רבנו דמות מפתח ביהדות לישו דמות מפתח בנצרות, בסיפור הולדת ישו חבויים סימנים המעידים על כך:
בדומה למשה הקרוי הגואל המושיע, מובנו של השם ישו/ישוע שהנו גלגול מקוצר של השם יהושוע הנו ישועה. ועוד, שלושת אותיות השם המפורש בסיפא של אליהו מופיעות בתחילת השם יהושוע בהולמות לחוקיות הקוסמית לפיה כל סוף הוא התחלה וכל התחלה היא סוף.
מוטיב הנבואה/הבשורה משותף להולדת משה ולהולדת ישו: מרים האחות מתנבאת שהאח שעתיד להיוולד יגאל את העם העברי, המלאך גבריאל מבשר למרים האם שהיא הרה מרוח הקודש: "ויאמר לה המלאך אל תיראי מרים כי מצאת חן לפני האלוהים, והנך הרה וילדת בן וקראת את שמו ישוע" ( לוקס א', ל'-ל"א ).
לידת משה מתרחשת על רקע גזרת המלך פרעה להמית את הזכרים הנולדים לעם העברי, יוכבד מונחית על ידי הרוח להניח את משה בתיבה על היאור ואחותו מרים ניצבת לשמור עליו: "ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גמא…ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור, ותתייצב אחותו מרחק…" ( שמות ב', ג' – ד' ). באופן דומה להפליא, גם הולדת ישו מתרחשת על רקע גזרת המלך הורדוס להמית את כל הילדים בבית לחם משום שהתבשר על הולדת מי שעתיד להיות מלך היהודים: "ויהי כאשר נולד ישוע בבית לחם יהודה…ויבואו מגושים מארץ מזרח ירושלימה לאמור, איה מלך היהודים הנולד כי ראינו את כוכבו במזרח ונבוא להשתחוות לו, ויהי כשמע הורדוס המלך את דבריהם ויבהל…ויקצף מאד וישלח וימת את כל הילדים אשר בבית לחם…" (מתי ב', א' – י"ז ). מלאך ה' מורה ליוסף בעלה של מרים לברוח מצרימה מפני גזרת המלך הורדוס: "…והנה מלאך ה' נראה אל יוסף בחלום לאמור קום קח את הילד ואת אימו וברח לך מצרימה והיה שם עד אשר אומר אלייך כי הורדוס צדה את הילד לאבדו" ( מתי ב', י"ג ), בתלאות הדרך באין ברירה מרים האם מניחה את ישו באבוס ( אבוס הוא כלי מוארך להאכלת בהמות ): "ותלד את בנה הבכור ותחתלהו ותשכיבהו באבוס כי לא היה להם מקום ללון" ( לוקס ב', ז' ).
בדומה למשה ואליהו גם אצל ישו המוות בלתי רגיל ואפוף מסתורין: "ויען המלאך ויאמר אל הנשים אל תיראן הן ידעתי כי את ישוע הנצלב אתן מבקשות איננו פה כי קם כאשר אמר באנה ראינה את המקום אשר שכב שם האדון ומיהרתן ללכת ואמרתן אל תלמידיו כי קם מן המתים והנה הוא הולך לפניכם הגלילה ושם תראהו הנה אמרתי לכן" ( מתי כ"ח, ה' – ז' ).
טרום צליבתו ותקומתו לתחייה ישו עורך עם תלמידיו את סעודת הפסח: "ויעשו התלמידים כאשר צום ישוע ויכינו את הפסח, ויהי בערב ויסב עם שנים העשר, ובאכלם ויאמר אמן אמר אני לכם כי אחד מכם ימסרני" ( מתי כ"ו, י"ט – כ"א ). חג הפסח ביהדות נסוב סביב משה רבנו, וחג הפסחא בנצרות סביב ישוע.
אהובים-יקרים, סימן ההיכר והחותם התדרי של איוב, אברהם, משה, שמואל, אליהו וישו הוא אהבת הבורא ללא תנאי. משה רבנו, שמואל הנביא, אליהו הנביא וישו נקרעו בין אהבת הבורא ודבקות בערכי המוסר והאמת של האור לאכפתיות העמוקה והחרדה לגורלם של בנות ובני ישראל. בשליחותם הפגינו מסירות נפש והקרבה יוצאי דופן ומעוררי השראה. משה היה מודע לטבעם קשה העורף והמרדני של בני ישראל: "כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם יהוה" ( דברים ל"א, כ"ז ), אף התנבא שלאחר מותו עם ישראל יעזוב את דרך ה': "כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון וסרתם מן הדרך אשר צוויתי אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים…" ( דברים ל"ב, כ"ט ) למרות זאת, משה מסנגר על העם בפני האלוקות כיאה לאב אוהב ומסור החרד לטובתם העליונה של ילדיו: "יהוה ארך אפים ורב-חסד…סלח נא לעוון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה, ויאמר יהוה סלחתי כדברך" ( במדבר י"ד, י"ח – כ' ). שמואל הנביא משרת את העם במסירות למרות שאין הם שומעים בקולו: "וימאנו העם לשמע בקול שמואל ויאמרו לא כי אם מלך יהיה עלינו והיינו גם אנחנו ככל הגויים…" ( שמואל א' ח', י"ט ). שמואל אשר אהבתו לשאול המלך שיוותה לאהבת אב לבן מתקשה לגבור על הכאב בעקבות הסרת המלוכה משאול: "ולא יסף שמואל לראות את שאול עד יום מותו כי התאבל שמואל אל שאול ויהוה נחם כי המליך את שאול על ישראל" ( שמואל א' ט"ו, ל"ה ). אף כי פנו לעבודת האלילים שמואל מתגלה באהבתו ומסירותו הבלתי-נדלים לעם: "גם אנכי חלילה לי מחטא ליהוה מחדל להתפלל בעדכם והוריתי אתכם בדרך הטובה והישרה" ( שמואל א' י"ב, כ"ג ). אליהו הנביא כואב את מעשי העם ואת טבעם ההפכפך: "וייגש אליהו אל כל העם ויאמר עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים אם יהוה האלוהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו ולא ענו העם אותו דבר" ( מלכים א' י"ח, כ"א ). אליהו הנביא ניצב בפרץ לבדו: "ויאמר אליהו אל העם נותרתי נביא ליהוה לבדי ונביאי הבעל ארבע-מאות וחמישים איש" ( מלכים א' י"ח, כ"ב ), אליהו מוכה צער וזעזוע נוכח ההסתאבות שפשתה בעם ובמוסד המלוכה, מבקש את נפשו למות ומואס בתפקודו כשליח: "…וישאל את נפשו למות ויאמר רב עתה יהוה קח נפשי כי לא טוב אנכי מאבותיי" ( מלכים א' י"ט, ד' ). מוסריותו של אליהו כה גבוהה הייתה עד כי חש את הטומאה סביבו ברמה הפיזית ממש של מכאובי גוף. אליהו שלא יכול היה לשאת את הזדהמות חזון משה הקדיש את כל חייו למאבק בלתי פוסק בסטייה מהדרך ובהתקלקלות המוסרית של בני ישראל .
הארת הקשר הנשמתי הנסתר שבין מרים הנביאה למריה הקדושה
אהובים-יקרים, הדמיון הרב והקרבה שבין דמותה של מרים הנביאה אחות משה למריה הקדושה אימו של ישוע מעידים על הקשר הנשמתי הישיר בין השתיים. השם מריה הנו שיבוש מאוחר יותר של השם המקורי מרים כפי שמופיע בברית החדשה: "…וישלח המלאך גבריאל מאת האלוהים גלילה אל עיר אשר שמה נצרת, אל בתולה מאורשה לאיש אשר שמו יוסף מבית דוד ושם הבתולה מרים" ( לוקס א', כ"ו – כ"ז ). המוטיבים הזהים המופיעים אצל שתי הדמויות אינם מותירים צל של ספק כי מדובר באותה נשמה: שמן הזהה, כוחן הנבואי, הצפנת הרך הנולד בתיבה/באבוס ומעל הכול, השמירה עליו והטיפול בו במסירות יוצאי דופן. דמיון זה מבאר את הבלבול לכאורה שמופיע בקוראן ומציג את מרים אימו של ישו כאחות אהרון:"…ואנו שלחנו אליה את רוחנו…אמר, אין אני אלא שליחו של ריבונך, למען אעניק לך בן טהור…היא נשאה והביאה אותו אל בני עמה, והם אמרו, מרים, אכן מפליא המעשה שעשית! הוי אחות אהרון, הן אביך לא היה איש רשע ואמך לא הייתה יצאנית…זה ישוע בן מרים…" ( סורה 19 מרים, ט"ו – ל"ו").
אהובים-יקרים, הסרת הצעיף וההתוודעות לקשר הגלגולי הישיר שבין מרים הנביאה למריה הקדושה בבחינת הצצה לתוך המטריקס הקוסמי למלאכת המחשבת של הבריאה והאל שהנה מעבר למה שבינת אנוש משגת. שיתוף הפעולה ומיזוג הכוחות בין שתי נשמות נאצלות אלה של משה רבנו/ישו לזו של מרים הנביאה/מריה הקדושה מוצפן בספר הספרים פעמים נוספות תחת זהויות נסתרות אחרות.
צופן ההתגלות בטקס טבילת ישו והשילוש המקודש
אהובים-יקרים, ברצוננו להאיר ולבאר את המהות האמיתית הנכונה של טקס טבילת ישו על ידי יוחנן המטביל אשר סולפה והובנה באופן שגוי משך אלפי שנים ועד היום.
אהובים-יקרים, בתמסורותינו הקודמת: "ט"ו בשבט ומעגל תשורת רוחות העצים" הארנו אודות הקשר הנשמתי הישיר שבין שלמה המלך לנוח. עתה, חפצים אנו לבאר אודות מהות שיתוף הפעולה ומיזוג הכוחות בין שתי נשמות נשגבות משה רבנו לשלמה המלך.
אהובים-יקרים, בברית החדשה מתוארים קורות ישו מלידתו ועד הגיעו לגיל 12, מצוין שכבר בהיותו נער הפליא בחוכמתו ובבקיאותו בכתובים: "ויגדל הנער ויחזק ברוח וימלא חכמה וחסד אלוהים עמו…ויהי בהיותו בן שתים-עשרה שנה ויעלו ירושלים כמשפט החג…וימצאהו במקדש יושב בתוך המורים שומע אליהם ושואל אותם, וכל השומעים אליו השתוממו על שכלו ועל תשובותיו…וישוע הולך וגדל בחוכמה ובקומה ובחן עם אלוהים ועם אנשים" ( לוקס ב', מ' – נ"ב ). באופן תמוה, משך 18 שנים עד הגיעו לגיל 30 אין מסופר דבר אודותיו: "והוא ישוע בהחילו היה כבן שלושים שנה..." ( לוקס ג', כ"ג ), נשאלת השאלה, מהו פשר היעלמותו מהזירה הציבורית?
אהובים-יקרים, משך 18 שנה ישו עובר תהליך של חניכה לקראת היציאה לשליחות, במילה חניכה מסתתר חי שערכו הגימטרי 18. מוטיב החניכה לקראת היציאה לשליחות מופיע גם בביוגרפיה של משה אשר גדל ונחנך בארמון פרעה בקרב מעגל כוהני הדת וחרטומי מצרים, וגם בתולדותיו של שמואל הנביא אשר לאחר היגמלו מובא על ידי חנה אימו למשכן בשילה שם גדל ונחנך על-ידי עלי הכהן, מוטיב משותף זה בתולדותיהם של משה רבנו, שמואל הנביא וישו מנצרת מעיד על הקשר הנשמתי הישיר בניהם.
אהובים-יקרים, הופעתו המחודשת של ישו מתוארת בטקס הטבלתו על ידי יוחנן המטביל: "ויהי בימים ההם ויבוא ישוע מנצרת אשר בגליל ויטבל על ידי יוחנן בירדן…" ( מרקוס א', ט' – י"א ). ברצוננו לבאר את עומק הדברים של ההתגלות בשעה שנטבל: "ויהי כאשר נטבל ישוע וימהר ויעל מן המים והנה השמים נפתחו לו וירא את רוח אלוהים יורדת כיונה ונחה עליו, והנה קול מן השמים אומר זה בני ידידי אשר רצתה נפשי בו" ( מתי ג', ט"ו – ט"ז ).
אהובים-יקרים, בחניכות העתיקות מורה האור היה מעביר את תלמיד האור טקס הטבלה שמהותו התעלות מעל הפחד מן המוות על כן, בזמן ההטבלה מורה הרוח היה מוציא מהמים את ראש התלמיד שבריר רגע לפני שחצה את הסף קרי, נפח את נשמתו. לשון הכתוב "וימהר ויעל מן המים" מרמז, שיוחנן המטביל מבלי משים התעכב בהוצאת ישו מהמים, עיכוב זה כוונן מבעוד מועד על-ידי ההשגחה העליונה ונועד לחילופי נשמות הכוונה, ליציאת נשמה קיימת וכניסת של נשמה אחרת לאותו גוף! אין מדובר בפעולה של השתלטות כי אם בהסכם ששותפים לו האלוהות ושתי הנשמות- נשמת משה רבנו הראשונה להתממש בגופו של ישו, ונשמת שלמה המלך/נח השנייה להתממש בגופו של ישו ולהחליפה. השמיים שנפתחו ורוח אלוהים שירדה בדמות יונה מרמזים על התגלמות נשמת נח בגופו של ישו: "ויחל עוד שבעת ימים אחרים, ויוסף שלח את היונה מן התיבה, ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה-זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מן הארץ" ( בראשית ח', י' – י"א ). הקריאה "בני ידידי" בבחינת רמז נוסף שכן, ידידיה הוא שמו הנוסף של שלמה המלך שהוענק לו ישירות על-ידי האלוהות: "וינחם דוד את בת-שבע אשתו ויבוא אליה וישכב עמה ותלד בן ויקרא את שמו שלמה ויהוה אהבו, וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור יהוה" ( שמואל ב' י"ב, כ"ד – כ"ה ).
אהובים-יקרים, מדובר במאורע ניסי חד פעמי שכמותו לא היה קודם לכן אף לא לאחר מכן של חילופי נשמות באותה אינקרנאציה משמע, התגלמות לתוך גוף אחת. שיתוף פעולה נדיר ומיוחד זה מלמד על היות שתי הנשמות ברמת התפתחות גבוהה ביותר ובמדרגה תודעתית שווה.
אהובים-יקרים, כפי שהובהר לעיל, מהלידה ועד גיל 30 נשמת משה רבנו התגלמה בגופו של ישו ואילו, מטקס ההטבלה ועד צליבתו ותקומתו לתחייה בגיל 33 מדובר בנשמת שלמה המלך/נח. נשמת משה רבנו לאחר שיוצאת מגופו של ישו מלווה רוחנית את נשמת שלמה המלך/נח שהתגלמה במקומה: "ומקץ ששת ימים לקח אתו ישוע את פטרוס ואת יעקב ואת יוחנן אחיו ויעלם בדד על הר גבוה, וישתנה לעיניהם ויזהרו פניו כשמש ובגדיו כאור הלבינו, והנה נראו אליהם משה ואליהו מדברים אתו, ויען פטרוס ויאמר אל ישוע אדוני טוב היותנו פה אם תחפוץ נעשה נא פה שלוש סוכות לך אחת ולמשה אחת ולאליהו אחת, עודנו מדבר והנה ענן אור הצל עליהם, והנה קול מתוך הענן אומר זה בני ידידי אשר בו רציתי אליו תשמעון, ויהי כשמוע התלמידים ויפלו על פניהם וייראו מאוד, וייגש ישוע ויגע בם ויאמר קומו ואל תיראו, ויישאו עיניהם ולא ראו איש בלתי את ישוע לבדו, וברדתם מן ההר צווה ישוע אותם לאמור לא תגידו לאיש את דבר המראה עד אם קם בן האדם מן המתים, וישאלוהו תלמידיו לאמור למה זה אומרים הסופרים כי אליהו בוא יבוא בראשונה, ויען ישוע ויאמר אליהם הנה אליהו יבוא בראשונה וישיב את הכול, אבל אומר אני לכם כי אליהו כבר בא ולא הכירוהו ויעשו בו כרצונם, וכן גם בן האדם יעונה על ידם, אז הבינו התלמידים כי על יוחנן המטביל דבר אליהם" ( מתי י"ז, א' – י"ג ). נשמה לאחר ששבה לעולם הרוח יכולה להתגלות באחת או יותר מזהויותיה מחיים קודמים, זוהי המשמעות הנכונה של התגלות משה רבנו ואליהו הנביא לפני ישו ותלמידיו ברם, התלמידים מפרשים באופן שגוי את הרמיזה בתשובתו של ישו ומסיקים בטעות שיוחנן המטביל הוא גלגול נשמתי ישיר של אליהו הנביא.
אהובים-יקרים, דרך הוראת האמת הגבוהה באמצעות חידות ומשלים, דמויים ומטאפורות שנועדו להצית בלבבות המאזינים והקוראים את השראת הרוח, לפרוץ את חומות מגבלות השכל האנושי: "ויחל לדבר אליהם במשלים…" ( מרקוס י"ב, א' ), "ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלוהו תלמידיו על דבר המשל, ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה…" ( מרקוס ז', י"ז – י"ח).
אהובים-יקרים, 12 התלמידים התקשו בהבנת דרשותיו של ישו משום שהיו שרויים בתודעה של פחד ונפרדות: "…ויבוא אליהם ישוע מתהלך על פני הים, והתלמידים בראותם אותו מתהלך על פני הים נבהלו לאמור מראה-רוח הוא ויצעקו מפחד, וידבר ישוע פתאום אליהם חיזקו כי אני הוא אל תיראו". תודעה של פחד ונפרדות מעוררת רגשות של ספקנות, קנאה ותחרותיות: "ויען פטרוס ויאמר אליו אם אתה הוא אדוני צווה נא כי אבוא אליך על המים, ויאמר בוא וירד פטרוס מן האונייה ויתהלך על המים לבוא אל ישוע, ויהי כראותו את הרוח כי חזקה היא ויירא ויחל לטבוע ויצעק לאמור אדוני הושיעני, וימהר ישוע לשלוח את ידו ויחזק בו ויאמר אליו קטן אמונה למה חלק לבך" ( מתי י"ד, כ"ה – ל"א ), "ויבוא אל כפר נחום ובהיותו בבית וישאל אותם מה התווכחתם איש עם רעהו בדרך, ויחרישו כי התעשקו בדרך מי הוא הגדול בהם, וישב ויקרא אל שנים העשר ויאמר אליהם איש כי יחפוץ להיות הראשון הוא יהיה האחרון לכולם ומשרת לכולם ( מרקוס ט', ל"ג-ל"ו ). ישו שער למאבקי הכוח והשליטה, הקנאה והתחרותיות בקרב תלמידיו טרום צליבתו מותיר להם צוואה: "מצווה חדשה אני נותן לכם כי תאהבו איש את אחיו כאשר אהבתי אתכם כן גם אתם איש את אחיו תאהבון, בזאת ידעו כולם כי תלמידי אתם בהיות אהבה ביניכם" ( יוחנן י"ג, ל"ד – ל"ה ).
אהובים-יקרים, ישו שעד גיל 30 הנו התגלמות של משה רבנו מצהיר שתכלית שליחותו להורות את תורת משה: "אל-תחשבו כי באתי להפר את התורה או את דברי הנביאים לא באתי להפר כי אם למלאת, כי אמן אומר אני לכם עד כי יעברו השמים והארץ לא תעבור יוד אחת או קוץ אחד מן התורה עד אשר יעשה הכול" ( מתי ה', י"ז – י"ח ).
אהובים-יקרים, בתמסורותינו "השואה וגלגוליו התנכיים של היטלר: השומר אחי אנוכי?" הארנו שתיים מזהויותיו התנכיות הנוספות של שלמה המלך/נוח קרי, היותו גלגול נשמתי ישיר של הנביא צפניה ושל הבל, בנם של אדם וחווה ואחיו של קין. עתה מבקשים אנו להסיר מעטה נוסף אודות הקשר הנשמתי הישיר של שלמה המלך לאהרון הכהן. ההיררכיות האלוהיות בחרו בנח לבנות את התיבה, באהרון הכהן לשרת במשכן, ובשלמה המלך לבנות את בית המקדש.
אהובים-יקרים, בעולם הרוח ככל שנשמה מפותחת יותר נכונה היא לזוז הצידה ולאפשר לנשמות אחרות לכהן בעמדות מפתח והשפעה על מנת שיתפתחו גם כן. בגלוי אהרון הכהן היה משנה למשה אולם בסמוי שימש לו מורה וחונך. ישו מורה לתלמידיו את העיקרון בבריאה לפיו הגבוה משרת את הנמוך: "…ויקרא אל שנים העשר ויאמר אליהם איש כי יחפוץ להיות הראשון הוא יהיה האחרון לכולם ומשרת לכולם" ( מרקוס ט', ל"ה ), ישו אף ממחיש ערך קוסמי עליון זה: "ואחר יצק מים בכיור ויחל לרחוץ את רגלי תלמידיו ולנגב במטפחת אשר הוא חגור בה…לכן אם אני המורה והאדון רחצתי את רגליכם גם אתם חייבים לרחוץ איש את רגלי אחיו, כי מופת נתתי לכם למען תעשו גם אתם כאשר עשיתי לכם" ( יוחנן י"ג, ה' – י"ד ).
אהובים-יקרים, בהדרגה התצרף הולך ונשלם על-כן, ראוי להשלים עוד חלק בפאזל ולהאיר את הקשר הנשמתי הישיר של משה רבנו לאדם הראשון.
אהובים-יקרים, בגלוי משה ואהרון מתייצבים לפני פרעה בקריאה לשחרר את בני ישראל: "ואחר באו משה ואהרון ויאמרו אל פרעה כה אמר יהוה אלוהי ישראל שלח את עמי…" ( בראשית ה', א') בסמוי, מדובר במפגש קארמתי מחודש בין אדם והבל לקין, וקריאה לפרעה שהוא קין לתקן עצמו וללמוד את השיעור הנשמתי של המרת דרך הכוח והשליטה באהבה ושותפות.
אהובים-יקרים, הארת המהות האמיתית של ההתגלות בזמן טבילת ישו מבארת את המשמעות הנכונה של הרעיון הנוצרי אודות השילוש הקדוש של האב, הבן ורוח הקודש ואנו נבהיר:
האב הכוונה לנשמת משה רבנו שהיא גלגול של האדם הראשון
הבן הכוונה לנשמת אהרון הכהן שהיא גלגול של הבל
רוח הקודש הכוונה לאלוקות
אהובים-יקרים, בספר בראשית פרק י"ד, פס' י"ח – י"ט מתואר מפגש מיסטי בין אברהם אבינו למלכיצדק מלך שלם, דמות נעלמה שמגיחה משום מקום מבלי שנודע אודותיה דבר מלבד היותה בעלת מעמד של כהונה: "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון ויברכהו ויאמר ברוך אברהם לאל עליון קונה שמים וארץ". מהכתוב ניתן ללמוד, שאין מדובר במפגש חברי בין אברהם למלכיצדק מלך שלם כי אם בטכס חניכה והתקדשות שמלכיצדק מעביר את אברהם לקראת המשך שליחותו. צופן השם "מלכי צדק מלך שלם" מרמז על הקשר הנשמתי הישיר למלך שלמה מלשון שלם שנודע בעשיית משפט צדק: "וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלוהים בקרבו לעשות משפט" (מלכים א' ג', כ"ח ) וכן, לאהרון הכהן הגדול: "ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרון בבואו לפני יהוה ונשא אהרון את משפט בני ישראל על לבו לפני יהוה תמיד" ( שמות כ"ח , ל' ). טכס הלחם והיין מרמז על הקשר הנשמתי הישיר של מלכיצדק מלך שלם לישו שהעביר את 12 השליחים טכס חניכה והתקדשות באמצעות לחם ויין בסעודה האחרונה ( הרחבה במאמר התמסורת: "צופן לֶחֶם והתודעה האנושית" ).
הארת הקשר הנשמתי הנסתר בין עמרם לנביא מוחמד
אהובים-יקרים, בתמסורת זו שקדנו על הארת הקשר הקארמתי הנסתר שבין משה רבנו דמות מפתח ביהדות לישו דמות מפתח בנצרות. עתה ברצוננו להאיר את מהות הקשר של הנביא מוחמד דמות מפתח באסלאם למשה ולישו.
אהובים-יקרים, מוחמד הנביא הנו גלגול נשמתי ישיר של עמרם בעלה של יוכבד ואביהם של מרים, אהרון ומשה. רמז לקשר גלגולי זה מופיע בשמותיהם: עמרם נסגר באות מ' ואילו מוחמד נפתח באות מ' לפי החוק היקומי שכל סוף הוא התחלה וכל התחלה היא סוף. קיימת קרבה גם במשמעות השמות: עמרם בעברית מובנו עם רם, מוחמד בערבית מובנו מהולל/מפואר.
אהובים-יקרים, ההתוודעות לקשר הקארמתי שבין מנהיגי שלוש הדתות – משה רבנו, ישו ומוחמד הנביא ממחיש ביתר שאת שכל בני ובנות האדם ממקור רוחי אחד, וכי מקור הכאב והסבל בעולמכם משום ההתכחשות לאמת מקודשת זו.
בתום תמסורותינו מברכים אנו אתכם ביציאה אל החירות שהנה פרי של לקיחת אחריות מלאה ויישום החתימה הנשמתית והחוזה הרוחני. אמן.
ביבליוגרפיה
ספר יצירה.(אין תאריך). בתוך ויקיפדיה, אוחזר, 25 פברואר , 2015 מתוך ספר יצירה_http://he.wikip/