צופן פרשת בְּשַׁלַּח: בקיעת ים סוף משל לפקיעת שק מי השפיר בלידה, סמל ללידת עם הסגולה שייעודו לסייע בהחלמת האנושות

עריכה חדשה: 24 ינואר, 2024

אהובים-יקרים, לאחר 12 המכות פרעה משלח את בני ישראל לעבוד את האל במדבר, האלוקות אשר מודעת לקטנות האמונה של עם ישראל למרות כל הניסים והפלאות שחזו במו עיניהם, מורה למשה להוליכם בדרך עוקפת ארץ פלישתים מחשש, שבמידה ותפרוץ מלחמה בני ישראל יעשו סיבוב פרסה וישובו למצרים: " וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה,  וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם "  ( שמות י"ג, י"ז – י"ח ).

אהובים-יקרים, חז"ל האירו חמושים מלשון חמישית כלומר,  20% בלבד מקרב בני ישראל בחרו בזמן אמת לקחת את ההזדמנות לגאולה ולהיוושע ממצרים, הרוב שהם 80% למרבה הצער והזעזוע העדיפו את העולם המוכר הישן של עבדות מצרים על פני תנועה אל החדש והגשמת החזון. ברצוננו להעיר ולעורר אתכם כי בעת הזו של ימות המשיח וסיום עידן זה בן 6,000 השנה, מרביתכם שבים על המשגה הקארמתי דאז, הודפים הנכם את הושטת היד מאיתנו דרך זו המשרתת אותנו מקדמת דנא כותבת שורות אלה, בכך הנכם מונעים מעצמכם את קבלת העזרה הנחוצה עבור הריפוי שלכם והגשמת חזון הנשמה כיוון, שעדיין שבויים הנכם בתוך קונספציה ילדותית שגויה אשר מגלגלת את האחריות לגורלכם על הבורא העליון.

אהובים-יקרים, ברגע היסטורי מכונן זה של יציאת מצרים משה מקיים את צוואת יוסף הצדיק ומעלה את עצמותיו: " וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ  כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם " ( שמות י"ג , י"ט ), נסתרות ואין סוף יצירתיות דרכי הרוח אשר מכוונת את הנתיב הקארמתי הנשמתי באופן כזה, שמרים הנביאה הלוא היא גלגול נשמתי ישיר של יוסף הצדיק מגשימה את אשר התנבא יוסף טרום מותו. 

אהובים-יקרים, " וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה, לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם " ( שמות י"ג, כ"א – כ"ב),  עמוד הענן מבטא את יסוד המים בבריאה הפן הנקבי של האלוהות, ואילו עמוד האש מבטא את יסוד האש בבריאה הפן הזכרי של האלוהות, מלמד כי מפתח הזהב לחיים שלמים ומאוזנים הנו במיזוג ושיתוף הפעולה בין הנקבי והזכרי.

אהובים-יקרים, עצמי הנפש טבעו הפכפכות ותנודתיות, פרעה ועבדיו אשר מונהגים על ידי עצמי הנפש הנמוך מתחרטים על כי שלחו את בני ישראל ויוצאים לרדוף אחריהם: "  וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ,   וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ, וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ, וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה, וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן " (שמות י"ד, ה' – ט' ).

אהובים-יקרים, " וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם ",  טרום נס קריעת ים סוף ומעבר בני ישראל בתוכו האלוהות מצווה לחנות על שפת הים, חבויה כאן הוראה לדורות הבאים אודות הסדר בבריאהלפני תנועה עצירה! כלומר, לקראת מעבר ושינוי, פריצת דרך ותנועה חדשה יש ועלייכם לעצור על מנת להיערך ולהתכונן נכון, לאחד את חלקי העצמי השונים: מחשבה עם רגש, כוונה עם מעשה, הן זוהי המהות של כהונת אור, כהונה בהיפוך אותיות הכנה.

אהובים-יקרים,  החוסן הפנימי של עם ישראל ואמונו בבורא עולם עומדים למבחן בשעה שפרעה וחילו משיגים אותם אלא, שבמבחן המעשה התוצאה עגומה שכן, בני ישראל נתקפים חרדה אף מנאצים את משה משרת האל בחיר ה' אשר הושיעם ממצרים: "  וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה, וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם, הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר " ( שמות י"ד, י' – י"ב ), האשמות הקשות אשר בני ישראל מטיחים במשה חושפות  כי כאשר סוף סוף הגיע זמן הגאולה בני ישראל מעדיפים את עבדות מצרים.

אהובים-יקרים, תשובת משה מעידה על גדלות הרוח אשר בו משום, שאינו נופל למלכודת האגו של רגשות כפיות הטובה, הפגיעות והזעם: "  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהוָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם, יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן " ( שמות י"ד, י"ג – י"ד ), משה רבנו מנהיג אמת מעודד ומרגיע, מחדיר בעם כוחות של ביטחון בבורא ואמון בחזון הרוח. 

אהובים-יקרים, יַם סוּף צליל הגייה סוֹף, בשעה שנדמה כי הסוף קרב ואפסה כל תקווה מתחולל נס כביר אשר כמותו לא היה מעולם לאורך העידן שמסתיים: " וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם " ( שמות י"ד, כ"א – כ"ב ), בקיעת ים סוף ומעבר בני ישראל בתוכו מסמלים לידה מחדש בדומה, לפקיעה של שק מי השפיר, ירידת המים ומעבר התינוק בתעלת הלידה. בנס קריעת ים סוף נולדת אומה אשר ייעודה הרוחני להביא בשורה חדשה לאנושות החשוכה של העולם העתיק אשר מונהגת על פי עקרון החזק שולט ואיש הישר בעיניו יעשה. עם הסגולה נועד להוביל את הבראת האנושות להניח את הזרעים לכינון סדר פלנטרי חדש אשר מושתת על צדק ומשפט, שוויון ואחווה.

אהובים-יקרים, פרעה, כוהניו והעם המצרי אינם שועים לקריאות ההשכמה ותמרורי האזהרה בצורת 12 המכות, מביאים על עצמם קארמה של חורבן והתמוטטות האימפריה המצרית אשר מאז ועד היום אינה מצליחה לקום מהריסותיה לשוב לימי תפארתה: " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו, וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר יְהוָה אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם, וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם, וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם, וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְהוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ " ( שמות י"ד, כ"ו – ל"א ), בשנית משה נוטה את ידו על הים וחיל פרעה טובע במצולות.

אהובים-יקרים, בני ישראל בהובלת משולש משרתי הרוח – משה, אהרון ומרים שרים שירת הודיה והלל לבורא עולם: " אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם, עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ, יְהוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהוָה שְׁמוֹ, מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף" ( שמות ט"ו, א' – ד' ),  הנשים בהובלת מרים יוצאות במחולות: " וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת, וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיהוָה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם " (  שמות ט"ו, כ' – כ"א ).

אהובים-יקרים, מהר מאוד מהר מדי מתפוגגים האמון והתרוממות הרוח של בני ישראל, מיד עם הגיעם לתחנה הראשונה מרתה הם קובלים כי אין מים לשתות : " וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם, וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה, וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה "  ( שמות ט"ו, כ"ג – כ"ד ), אופן ההנהגה של בני ישראל כשל ילד קטן אשר תובע את מילוי צרכיו במיידי כאן ועכשיו מבלי להתחשב בנסיבות, ללא ראיית התמונה הרחבה.

אהובים-יקרים, לפתרון המשבר האלוהות מתדרכת את משה להשתמש בסגולות הצומח כדי להמתיק את המים: " וַיִּצְעַק אֶל יְהוָה וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ " ( שמות ט"ו, כ"ה ), משה מורה לבני ישראל לקח לדורות כי המפתח לחיים של ברכה ורווחה, בריאות איתנה וחסינות מפני מחלות הוא בשמירת חוקי האמת והמוסר של בורא עולם: " וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָה רֹפְאֶךָ "  ( שמות ט"ו, כ"ו ).

אהובים-יקרים, טבע עצמי הנפש הלוא הוא אישיות האגו להחליף בין המתוק למר, בין האמת לשקר, כאשר אוזלת הצידה שלקחו ממצרים בני ישראל פונים באשמות חריפות ובוטות למשה ואהרון, אינם מתייראים להשתלח במי שהנם הנציגים בפיזי של ההיררכיות האלוהיות: " וילינו  (וַיִּלּוֹנוּ ) כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב " ( שמות ט"ז, ב' – ג' ), בני ישראל משכתבים את ההיסטוריה, מזייפים את העובדות בלשון העכשווית פייק ניוז, מציגים כאילו במצרים ארץ העבדים נהנו מחיים טובים של רווחה ושפע.

אהובים-יקרים, המן מלשון אמן אשר מובנו אמון ואמונה, נס המן במדבר והאיסור האלוהי לאגור ממנו ליום המחרת נועד להעיר ולעורר בקרב בני ישראל כי הרוח היא המקור לכל שישנו בגשמי, התיישרותלערכי האמת והמוסר של הבורא הליכה בדרכי האל מעלה את האדם למעמד של בורא במשותף עם הרוח בדרך זו, כל צרכיו הגשמיים מסופקים בזמן אמת, ואין הוא צריך לדאוג ליום המחרת: " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא, וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם "  ( שמות ט"ז, ד' – ה' ) ברם, בני ישראל אינם נשמעים למשה ואוגרים מן המן למרות האיסור המפורש: " וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה, וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס " ( שמות ט"ז, י"ט – כ"א ), בדומה לילד צעיר שפעם אחר פעם בוחן את הוריו ובודק גבולות כך בני ישראל ביחסם כלפי משה ובורא עולם.

אהובים-יקרים,  בני ישראל מצטווים לשמור את השבת, לא לצאת ללקט מן ביום השביעי:  " וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָה הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה, שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ, וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתַי וְתוֹרֹתָי, רְאוּ כִּי יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי " ( שמות ט"ז, כ"ה – ל' ), בני ישראל שוב אינם נשמעים ולמרות האיסור המפורש יוצאים ללקט מן בשבת. בהולמות למגמה האבולוציונית העכשווית של הרמת הצעיפים ברצוננו להאיר טעם זה של שמירת השבת.

אהובים-יקרים, בבריאה מחזור התפתחותי שלם הנו בן שש פעימות לאחריו הפעימה השביעית היא של התכנסות פנימה, כיול והיערכות מחדש לקראת יציאה למחזור למידה חדש. בממד הארצי עקרון קוסמי זה מתורגם לששת ימות השבוע אשר מוקדשים לעבודה ולימודים, ואילו היום השביעי הוא יום השבת מציין מעבר בין השבוע שחלף לשבוע החדש שבפתח לפיכך, יום השבת נועד לא רק עבור מנוחה פיזית כי אם בראש ובראשונה וקודם לכל עבור כיול פנימי והזנה רוחנית על כן, טוב ונכון ליעד זמנים קבועים בשבת ללמידה רוחנית משותפת של המשפחה הגרעינית בדרך זו, להעצים את הביחד המשפחתי, לחם משנה מלשון לחם נשמה.

אהובים יקרים, ברפידים העם שוב רב עם משה על כי אין מים לשתות: " וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם, וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת יְהוָה, וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא " ( שמות י"ז,  א' – ג' ), למרבה הדאבון, בני ישראל ממאנים להתבגר, מקובעים באופן הנהגה ילדי בדומה לפעוט אשר צורח, מכה בידיו ובועט ברגליו בכל פעם שאינו בא על סיפוקו במיידי. משה אשר חש איום על חייו זועק לה': "  וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהוָה לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי "   (שמות י"ז, ד' ).

אהובים-יקרים, האלוהות מורה למשה להכות עם מטהו את הסלע ולהוציא ממנו מים: " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ,  הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל "  ( שמות י"ז, ה' – ו' ), נס המים שיוצאים מהסלע נועד להעיר ולעורר את בני ישראל לצאת מהקיבעון, לשחרר את התודעה הישנה ולסגל דרכים חדשות שכן, הסלע מסמל קיבעון והיצמדות ואילו המים זרימה ותנועה חדשה.  

אהובים-יקרים, עמלק מנצל את המומנט השברירי של יציאת בני ישראל ממצרים ופותח במתקפה, משל לאדם מבוגר שמכה תינוק שאך יצא מבטן אימו. משה שולח את יהושע בן נון לעמוד בראש הלוחמים, וביחד עם חור ואהרון ניצב על ראש הגבעה מניף את ידיו: " וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק, וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ, וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב" ( שמות י"ז, י' – י"ג ). בעקבות ההתנהגות השפלה של עמלק האלוהות מצווה להשמידו בעתיד לבוא: " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם " ( שמות י"ז, י"ד ).

אהובים-יקרים, כפי שמסרנו מוקדם יותר, בתואם לחוקיות רֶצֶף הגלגולים דמויות המפתח בספר בראשית קרי, השחקנים הראשיים שבים ועולים לבמה בספר שמות לפיכך, בספר שמות מתוארים המפגשים הקארמתיים המחודשים בניהם תחת זהויות ותפקידים חדשים:

משה רבנו שהוא גלגול נשמתי ישיר של האדם הראשון עולה לראש הגבעה ביחד עם אהרון הכהן שהוא גלגול נשמתי ישיר של הבל  כלומר, יש כאן קשר קארמתי של אב ובן מיחידת החיים הקודמת.

ועוד, משה שהוא גלגול נשמתי ישיר גם של אברהם אבינו לוקח עמו גם את חור שהוא גלגול נשמתי ישיר של יצחק אבינו זאת אומרת, יש כאן קשר קארמתי של אב ובן ממחזור חיים עברי.

וכן, יהושוע בן נון הנו גלגול נשמתי ישיר של נפתלי הבן של יעקב אבינו, הנכד של יצחק אבינו, והנין של אברהם אבינו כלומר, יש כאן קשר קארמתי של סבא נין מיחידת חיים קודמת.

על זה נאמר הכול נשאר במשפחה!  

בתום תמסורותינו מברכים אנו אתכם בצעידה בנתיב של ריפוי וחניכת אור, סיום מערך שיעורי הנשמה והגשמת החזון, לו יהי.