צופן פרשת וַיְחִי: קְדוּשָּׁה = אחדות האנושי עם האלוהי

 עריכה חדשה: 28 דצמבר, 2023

אהובים-יקרים, האחים משליכים את יוסף לבור ומוכרים אותו לעבד בהיותו בן 17 שנה, כעבור 22 שנה מתרחש המפגש הניסי המחודש בין האב לבן האובד, יעקב זוכה לחיות 17 שנה נוספות במצרים בקרבת יוסף: " וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה "  ( בראשית מ"ז, כ"ח ),  המספר 17 מבטא אחדות האנושי עם האלוהי: הספרה אחד מלשון אַחְדּוּת, והספרה שבע מלשון שְׁבוּעָה לרוח, כפילות המספר 17 מרמזת כי ליעקב וליוסף מכנה משותף – אצל שניהם השבועה לרוח דהיינו, קיום רצון הבורא הוא ערך עליון, שניהם רותמים את כל הרבדים של חייהם הגשמיים למען שירות האל.

אהובים-יקרים, בין יעקב ליוסף שורה אהבת אמת הנובעת מסולם ערכים זהה, הם חיים זה לצד זה סה"כ 34 שנים, 17 שנה מלידתו של יוסף ועד מכירתו לעבד, ועוד 17 שנה מהמפגש המחודש ועד מותו של יעקב, המספר 3 מייצג את הממד הרוחי המשפיע האקטיבי, ואילו המספר 4את הממד האדמתי המושפע הסביל בצורה זו, מתקבלת המשוואה של רוח משפיע על חומר = נס הוא סוד המפגש הניסי המחודש ביניהם.

אהובים-יקרים, יעקב מלשון עִקְבִי ממשיך בעקביות את דרכם של אבות האומה אברהם ויצחק, ובדומה אליהם דבק בחזון הארץ המובטחת לפיכך, טרום מותו יעקב משביע את יוסף להעלות את עצמותיו לארץ כנען, ולקוברו במערת המכפלה מקום קבורת האבות והאימהות: " וַיִּקְרְבוּּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם, וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ, וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה "  ( בראשית מ"ז, כ"ט – ל"א ), הירך האזור של ההולדה מסמלת המשכיות לכן, הנחת היד תחת הירך סימן לשבועה נצחית שאינה ניתנת להפרה, יעקב משביע את יוסף ולא את ראובן הבן הבכור או את יהודה הבן הדומיננטי משום, שמכיר את טבעו  המסור הנאמן של יוסף וסומך עליו.

אהובים-יקרים, משנודע ליוסף כי יעקב אביו חולה הוא מזדרז לבקרו ביחד עם שני בניו מנשה ואפרים: " וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם, וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה "  ( בראשית מ"ח, א' – ב' ), ויתחזק מלשון חָזָה מרמז, שאין מדובר במפגש פרידה סטנדרטי כי אם במעמד רוחני של חזון ונבואה: " וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי, וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם, וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי, וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם "  ( בראשית מ"ח, ג'  -ז' ), יעקבמתנבא כי בעתיד לבוא לנכדים מנשה ואפרים יוענק מעמד שווה לזה של הבנים כלומר, למנשה ואפרים תינתן נחלה בתוך ישראל, האחים אשר בזמנו מכרו את יוסף לעבד בניסיון להיפטר ממנו נאלצים עתה לחלוק את ירושת הארץ עם שני בניו.

אהובים-יקרים, " וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת.." ( בראשית מ"ח, י' ), העיוורון הפיזי מראת אמת לעיוורון הרוחי, אף בערוב ימיו יעקב אינו משכיל להתעורר, ולראות את רחל באור האמיתי הנכון להכיר באמת הכואבת, שרחל  לא הייתה ראויה לגודל אהבתו ומסירות ליבו. במקום להיות רעיה ואם אוהבת ומסורה רחל חתרה ללא לאות להשיג לעצמה מעמד ושררה, החל משיתוף הפעולה במזימת לבן אביה להחליפה בלאה, דרך  יחסי הקנאה והיריבות עם לאה אחותה, וכלה בגנבת התרפים מלבן אביה אשר מעידה על היאחזות בעולם הישן, היעדר נכונות להמיר את האמונה באלוהי נחור באמונה באלוהי אברהם, במעשיה הרעים רחל מקלקלת לעצמה את המזל והגורל הטוב, ומתה צעירה בלידת בנה השני בנימין.

אהובים-יקרים, יעקב אשר ראייתו נפגעה מתודרך בזמן אמת על ידי האלוהות לשכל ( להצליב ) את ידיו בדרך זו, ברכת הבכור ניתנת לאפרים הבן הצעיר: " וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו, וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר, וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה, וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ, וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם, וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה " ( בראשית מ"ח, י"ג – כ' ), ההכוונה הרוחנית ליעקב לשכל את ידיו על מנת, שאפרים הבן הצעיר יקבל את ברכת הבכור מהווה תיקון למעשה הרמייה של יעקב את יצחק אביו כדי שייתן לו את ברכת הבכור, מלמד כי דרכי האל נסתרות ואין סוף יצירתיות בשביל להבטיח את התממשות החזון.

אהובים-יקרים, הפיזי לא תמיד מעיד על הרוחי ! לאורך כל ספר בראשית מקין והבל, ישמעאל ויצחק, עשיו ויעקב, האחים ויוסף, חוזר על עצמו המוטיב לפיו בחיר ה' איננו הבן הבכור כי אם הצעיר, התכלית של זה להעיר ולעורר את בני האדם לצאת מהאוטומט של הישענות על מדדים פיזיים חיצוניים כי אם לבחון כל אדם לעומקו, ללמוד את טבעו הפנימי האמיתי קרי, להחשיב את הרוחני לפני הגשמי.

אהובים-יקרים, יוסף בהיפוך אותיות פיוס, מרמז כי המהות של יוסף הצדיק היא פיוס ושלום, אחווה ואהבה, חמלה ומחילה, לראשונה מאז בריאת האדם נפרץ דפוס העברה הבין דורי שליחסי קנאה ויריבות בין אחאים, בין בניו של יוסף מתקיימת מערכת יחסים תקינה אף על פי, שאפרים מקבל את ברכת הבכור ולא מנשה.

אהובים-יקרים, סמוך למותו יעקב אוסף את  12 בניו ומברכם, אין מדובר בברכות סטנדרטיות של איחולי הצלחה, בריאות ואריכות ימים כי אם בדברי אלוהים חיים, חזון ונבואה לאחרית הימים: " וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, הִקָּבְצוּ וְשִמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם " ( בראשית מ"ט, א' – ב' ).

אהובים-יקרים, כיוון שהברכות בעלות אופי נבואי נרמז, שעם התממשות חזון הארץ המובטחת לשבט לוי לא תהייה נחלה:  "  שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם, בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר, אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל " ( בראשית מ"ט, ה' – ז' ). בברכת יהודה נרמז כי בנחלתו עתיד לשכון בית המקדש, ושמזרעו יקום המלך המשיח: " יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ, גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ, לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים "  ( בראשית מ"ט, ח' – י"א ).

אהובים- יקרים, ברכת יוסף עולה על כל הברכות אף מלמדת, שגם בדורות הבאים ייסורים ורדיפות יהיו מנת חלקו אך תמיד יזכה להגנה ולישועתו של בורא עולם. זאת ועוד, מוצפן בברכה כי במועד בו מצויים הנכם של ימות המשיח הלוא הם אחרית הימים וקץ עידן זה בן 6,000 השנה יוסף נועד להיות ניצב בחוד החנית של גאולת האנושות: " בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר, וַיְמָרְרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים, וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל, מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם, בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי, עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו "  (בראשית מ"ט, כ"ב – כ"ו) , המשמעות של מאמר חז"ל לפיו משיח בן יוסף יגיע לפני משיח בן דוד היא, שתפקידו הייעודי של מי אשר הנו היום גלגול נשמתי ישיר של יוסף הצדיק הוא לסלול את  הדרך להתממשותו פעם נוספת של החכם באדם שלמה המלך הלוא הוא משיח בן דוד.

אהובים-יקרים,  ברצוננו לפקוח עיניכם באשר לתפיסה המוטעית הרווחת לפיה אהבה אמיתית הנה רק רוך וחמלה, הבנה ואמפטיה, קבלה והכלה. יש לדעת כי אהבת אמת חדורה היא באכפתיות עמוקה ודאגה לשלומו הרוחני וטובתו העליונה של מושא האהבה על כן, בשעת הצורך לא תמנע מהבאת האמת בעוצמה הנחוצה, לא תמנע מחובת ההוכחה, ההתרעה והצבת מראת האמת. הורה אוהב ומסור מסייע לילדו להיות מודע לחסרונות אשר בו, לאותם היבטי צל הנובעים מעצמיותו הנפשית הלוא היא אישיות האגו, מתריע בפניו מפני המכשולים והבורות אשר עלול ליפול בם בדרכו, מורה לו היכן עליו להתיישר ולתקן עצמו, יעקב אבינו בבואו לברך את הבנים מזכיר את הפגמים והליקויים שבהם בדרך זו, מעניק להם ברכת אמת היא ההזדמנות לשיפור העצמי:  " רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז, פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה, שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם, בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי  כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר " (בראשית מ"ט, ג' – ו' ), יעקב מוכיח את ראובן על ששכב עם בלהה פילגשו, ואת שמעון ולוי על הרג שכם בן חמור ואנשי עירו כנקמה על אונס דינה אחותם.  

אהובים-יקרים, יוסף בוכה ומנשק את אביו המת אף מצווה לחנוטו: " וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ, וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל "   (בראשית  נ , א' – ב' ),  עם תום 70 ימי האבל יוסף מבקש את רשות פרעה לקבור את יעקב אביו בארץ כנען: " וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם, וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ וַיְדַבֵּר יוֹסֵף אֶל בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר, אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי וְעַתָּה אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה עֲלֵה וּקְבֹר אֶת אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ "  (בראשית נ', ג' – ו' ),  יוסף מודע לרגישות העניין מבחינה מדינית מפני, שעלול להתפרש בעיני פרעה והמצרים כניסיון בריחה על כן, מבקש מהמקורבים לפרעה לשכנעו, פרעה מתרצה אך בשביל להבטיח את חזרתו של יוסף למצרים הוא מצמיד לו משמר מצרי צבאי גדול: " וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם, וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו רַק טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד "  ( בראשית נ', ז' – ט' ).

אהובים-יקרים, מעציב לגלות כי האחים אינם מתעוררים לראות את יוסף באור האמתי הנכון,  וממשיכים לייחס לו מניעים נסתרים, משליכים עליו את היבטי הצל שלהם עצמם. האחים משוכנעים שיוסף לא נקם בהם עד כה משום, שרצה להצטייר בעיני אביו כבן הטוב לפיכך, הם סוברים שיוסף עדיין נוטר להם, וחרדים מתגובת נקם מצדו לאחר מות אביהם: " וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ "  ( בראשית נ', ט"ו ).  החרדה של האחים כה גדולה עד כי הם מוסיפים ' חלק ' משל עצמם לצוואה המקורית של יעקב אף מציעים עצמם להיות עבדים ליוסף: " וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹרכֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו, וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים " ( בראשית נ', ט"ז – י"ח ), תשובת יוסף לאחיו מעידה כי עבורו דרך הנקם אינה באה בחשבון משום, שרואה עצמו מחויב לשמירת ערכי האמת והמוסר של האור: " וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי, וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב, וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם "  ( בראשית נ', י"ט – כ"א ), בדבריו יוסף משקף לאחים כי בניגוד אליהם אלוהים מכיר בטבעו הטהור.

אהובים-יקרים, יוסף נאמן לחזון הגאולהוהארץ המובטחתמורה בצוואתו להעלות את עצמותיו לכנען: " וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב,  וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה " ( בראשית נ', כ"ד – כ"ה ).

אהובים-יקרים, " וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם "  ( בראשית נ', כ"ו ), המספר 110 מסמל מקדש אשר מהווה מרחב גשמי עבור תהליכי חניכה, הארה והתקדשות:

המספר 11 כנגד שני עמודי השער במקדש: " וַיָּקֶם אֶת הָעַמֻּדִים לְאֻלָם הַהֵיכָל וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַיְמָנִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יָכִין וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בֹּעַז "  ( מלכים א', ז', כ"א )

הספרה  0  סמל לרחם הקוסמית היא הכניסה למקדש חדר ההיכל

בדומה לחלומותיו אף גיל פטירתו של יוסף אות וסימן כי ייעודו הרוחני אז כמו גם היום להוות שער אמת לגאולה.

בתום תמסורותינו מברכים אנו אתכם בעת מקודשת והרת גורל זו של חילופי העידנים בגאולת אמת היא סיום מערך שיעורי הנשמה ומסכת הקארמה, לו יהי.