עריכה חדשה : 7 נובמבר, 2023
אַיָּילִים / אחוות האור
השקדייה,
מהו מקור יופייך
האירי נא צְפוּנֶך
סוד יופיי
בצבעי מלבושי
הלבן האור והקדושה
הוורוד האהבה והשקידה
והרי, סוד הזיווג השמיימי
הנו בהקרבת האנוכי והאישי
בדומה למבחן הרוחי
המתואר בסיפור המקראי –
ותמהר רבקה וכדה בידה
להשקות העבד הניקרה בדרכה
וכשכלו ללגום גם ה- גְּמַלִּים
נמצאה ראויה לחסדים ו-גמולים
בידיה הונחו שני צְמִידִים
מעתה היא ויצחק צְמָדִים !
אהובים-יקרים, פרשת חיי שרה נפתחת בציון מותה של שרה בגיל 127 שנה, הכתוב מתעכב ומתאר בפרוטרוט את המשא ומתן בין אברהם לבני חת בעניין אחוזת הקבר: " וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר, גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי, וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ, שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ " ( בראשית כ"ג, ג' – ו' ), מהכתוב עולה מעמדו הרגיש של אברהם בקרב עמי הארץ משום היותו גר ותושב אין לו זכויות קניין על הארץ יחד עם זאת, פנייתם של בני חת לאברהם בכינוי נשיא אלוהים מלמדת, שהבטחת האלוהות אשר ניתנה לאברהם בציווי לֶךְ לְךָ התקיימה, ועמי הארץ מכירים במעמדו הרוחני בהיותו נציג בפיזי של ההיררכיות האלוהיות, הם אף מציעים לו את אחוזת הקבר בחינם אולם, אברהם מתעקש לתת תמורתה תשלום מלא: " וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר " ( בראשית כ"ד, ט' ) נשאלת השאלה מדוע ?
אהובים-יקרים, אברהם אבינו אינו נופל למלכודת הפיתוי של קבלה דבר מה בחינם, אברהם ער לסכנות אשר אורבות לאדם בשעה שהוא ניאות לקבל מתנה:
קבלת דבר מה בחינם יוצרת חוב אנרגטי, ומכשירה את הקרקע עבור הצד הנותן לתבוע בעתיד בתמורה מהצד המקבל דבר מה אשר אינו מיושר לערכי האמת והמוסר של האור, אי קבלת מתנות ערובה לקיום חירות פנימית רוחנית ומוסרית כמאמר שלמה המלך החכם באדם: "…וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה " ( משלי ט"ו, כ"ז ).
טבע נפש האדם היא הפכפכות כלומר, הצד הנותן עלול בעתיד לתבוע בחזרה את המתנה מהצד המקבל.
אהובים-יקרים, טהור מי אשר רואה לאופק כלומר, בזמן הווה אומד נכונה את תוצאות והשלכות בחירותיו ומעשיו לטווח הרחוק, אין הוא הולך שבי אחר הנוחות האישית, החשקים העצמיים ומאוויי הנפש. אברהם אבינו מקפיד להתנהל נכון לא רק בביזנס בפן החומרי של החיים כי אם גם במישור של ההורות לפיכך, פועל למען הבטחת שמירת השורשים הרוחניים אצל דור ההמשך, אברהם משביע את עבדו זקן ביתו ללכת לארם נהרים, ולקחת אישה ליצחק מארץ מולדתו: " וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי, וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ, כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק " ( בראשית כ"ד, ב' – ד' ), ברצוננו להאיר את צופןפעולת הנחת היד תחת הירך.
אהובים – יקרים, בגוף האדם הירך סמל להמשכיות : " כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ " ( בראשית מ"ו, כ"ו ), הנחת היד תחת הירך מסמלת שבועה נצחית בלתי ניתנת להפרה. אברהם אבינו אשר צו האל להתיישב בארץ יקר בעיניו מזהיר את העבד פן יושיב את יצחק בניכר: " וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה, יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם, וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה, וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה " ( בראשית כ"ד, ו' – ט' ).
אהובים-יקרים, העבד חדור רצון לקיים את אשר נשבע לאדוניו מתפלל לאלוקים, שיכוון צעדיו ויעניק לו אות וסימן: " וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם, וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי ( בראשית כ"ד, י"ב – י"ד ), העבד מבקש מהאלוקות סימן לזהות את זו אשר תואמת בטבעה הפנימי ולא רק החיצוני ליצחק, עין המים רמז לצ'אקרת העין השלישית האמונה על הראייה הרוחנית אשר מעבר למציאות הגשמית, מרכז העין השלישית נשלט על ידי יסוד המים שכן, המים ניתן לראות מבעדם.
אהובים-יקרים, חריצותה ומסירותה, טוב ליבה ונדיבותה של רבקה יוצאים מגדר הרגיל: " וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ, וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל, וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ, וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ, וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת, וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו ( בראשית כ"ד, ט"ו – כ' ) רבקה אף כי התבקשה להשקות מעט את העבד מגדילה ראש, וחומלת אף את הגמלים הרצוצים מן הדרך.
אהובים-יקרים, לכשנודע לעבד שרבקה היא הנכדה של נחור אחי אברהם, הוא מברך ומודה על התערבות ההשגחה העליונה: " וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהוָה בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי " ( בראשית כ"ד, כ"ז ).
אהובים-יקרים, רבקה ולבן הם כמו יום ולילה, אור וחושך, בעוד היא משרתת את העבד ממקום נקי וחף מכל אינטרס אישי, לבן מזדרז לארח את העבד בביתם ממקום של תועלת אישית ותאוות בצע: " וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן, וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יְהוָה לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים " ( בראשית כ"ד, ל' – ל"א ).
אהובים-יקרים, העבד מפליא בתבוניותו וחכמת ליבו, מגולל בפני בני משפחת רבקה את השתלשלות האירועים באופן כזה, שאין הוא מותיר בידיהם הברירה כי אם להיעתר לתת את רבקה ליצחק: "וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב, הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה " ( בראשית כ"ד, נ' – נ"א ), שם הבן לבן מקדים את שם האב בתואל לרמז כי ביחסי הכוחות ביניהם הבן הוא הדומיננטי בעל הסמכות, ואילו האב נגרר אחר בנו ומרצהו: " וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיָּלִינוּ וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי, וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ " ( בראשית כ"ד, נ"ג ), אב המשפחה במקום לבלום את מזימת הבן והאם לעכב את העבד בניסיון להשיג עוד ממון נותר רפה וחסר קול, בתואל מלשון בִּטּוּל עצמי.
אהובים-יקרים, במסגרת פרויקט הענקת גלגלי הצלה אחרונים לדמויות המפתח התנכיות דרך זו המשרתת אותנו מקדמת דנא כותבת שורות אלה לדאבוננו ולצערנו כי רב, מי שהיא היום גלגול נשמתי ישיר של לבן הארמי הלוא הוא קין אשר רצח את הבל אחיו, לא שעתה להושטת היד מאיתנו יתרה מזאת, עם תום האשראי הקוסמי עבורה לתקן עצמה, ומשנוכחה שאבדה את מעמדה הרוחני לצמיתות וערוצי התקשור נסגרו הרמטית, החלה להנהיג אורגיות לקיים פעילות מינית בקבוצה בקרב תלמידיה ותלמידותיה באמתלת שווא של דרך לעליה בתודעה, עינינו יורדות מים על אותן נשמות גבוהות של עובדי ועובדות אור אשר איבדו דרכן, עברו מכהונת אור לכהונת חושך ובכך מיקמו עצמן בסוף התור לגאולה.
אהובים-יקרים, מי שהיא היום גלגול נשמתי ישיר של בתואל לא שעתה לקריאות ההשכמה לבלום את ניבולי הפה, היחס המלגלג כלפי סמכות של הורה ומורה, והבעיטה בשורשים הרוחניים בקרב חמשת ילדיה באופן זה, דנה עצמה להמשיך להיות נרמסת על ידי ילדיה, החמיצה את מימוש המעמד הרוחני והיעוד הגבוה, האריכה והקשתה לעצמה הדרך בחיים אלה ובחיים העתידיים עד תום עידן זה.
אהובים – יקרים, אף על פי, שרבקה גדלה בסביבה מקולקלת מוסרית, במשפחה בעלת אבא רפה וחלש, ואח ואם חמדניים רודפי בצע וממון אין היא משתפת פעולה עם מזימתם: " וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַיהוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי, וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ, וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ " ( בראשית כ"ד, נ"ו – נ"ח ), דמותה של רבקה משולה לשושנה בן החוחים משום, שמירתה את המוסרי והטוב בסביבהמזוהמת מוסרית.
אהובים-יקרים, חז"ל הסיקו בשגגה כי העבד אשר נשלח על ידי אברהם לקחת אישה ליצחק הוא דמשק אליעזר המוזכר בבראשית פרק ט"ו, פס' ב': " וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יְהוִה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר ", בהולמות למגמה הקוסמית העכשווית של הסרת הצעיפים ברצוננו להאיר אודות זהותו האמיתית, לחשוף כי יוסף הצדיק הוא גלגול נשמתי ישיר של העבד אשר שידך את רבקה ליצחק שכן, בדומה לעבד יוסף ניחן בתבונת הלב וראיה רוחנית אף הוא מופקד על ניהול בית אדוניו: "וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה… וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהוָה אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ, וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ " ( בראשית ל"ט, א' – ד' ), לאחר שמושלח לכלא באשמת אשת פוטיפר יוסף מופקד על בית האסורים: " וַיְהִי יְהוָה אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר, וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר…" ( בראשית ל"ט, כ"א – כ"ב ), לאחר שיוסף פותר את חלומות פרעה הוא מופקד על בית פרעה ועל מצרים כולה: " וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל-זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ, אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי…" ( בראשית מ"א, ל"ט – מ' ).
אהובים – יקרים, רבקה בראותה את יצחק נופלת מהגמל: " וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים, וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל " (בראשית כ"ד, ס"ג – ס"ה ), נשאלת השאלה מדוע ?
אהובים-יקרים, מטבע הלשון לשוח בשדה מרמז, שאין מדובר בטיול ערב סתמי כי אם בפעילות רוחנית מדיטטיבית, בשפה הרוחנית שדה הוא כינוי למרחב של חניכת אור, רבקה אשר לראשונה רואה את יצחק חווה התגלות, מראה של צינור אור מעין עמוד שדרה אורי אשר אופף את יצחק, ומעיד על דרגתו הרוחנית הגבוהה והחיבור הישיר שלו להיררכיות האלוהיות, רבקה אחוזת הפליאה מהמראה אשר נגלה לפניה נופלת מעל הגמל.
אהובים-יקרים, שתי האימהותשרה ורבקה מייצגות 2 מודלים נשיים הפכים:
שרה מודל של נשיות דומיננטית, שתלטנית וכוחנית, תאווה להשיג לעצמה מעמד חברתי וחומרי, שרה מלשון שְׂרָרָה.
רבקה מודל של נשיות מסורה, חרוצה ואוהבת, מקריבה את נוחיותה כדי לשרת את הזולת, רבקה מלשון הַקְרָבָה.
אהובים-יקרים, כוחניותה של שרה עוברת כחוט השני לאורך כל קורות חייה: שרה מנמקת את רצונה לממש אימהות במטרה להגדיל את מעמדה בעיני הסביבה, אין היא מונעת מרגש אימהי אף לא מרגש של רעיה אוהבת ומסורה כי אם מרצון אנוכי עבור עצמה: " וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל אַבְרָ֗ם הִנֵּה נָ֞א עֲצָרַ֤נִי יְהֹוָה֙ מִלֶּ֔דֶת בֹּא נָא֙ אֶל שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְק֥וֹל שָׂרָֽי " ( בראשית ט"ז, ב') בהמשך, שרה מתנערת מאחריותה על כי נתנה את שפחתה לאברהם, אין היא נרתעת מלהשתלח באברהם אף מנצלת את מעמדה ונוהגת בכוחניות כלפי שפחתה עד שזו בורחת מפניה: " וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל אַבְרָם֘ חֲמָסִ֣י עָלֶ֒יךָ֒ אָֽנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֨רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָֽאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט יְהֹוָ֖ה בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽיֹךָ …וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל שָׂרַ֗י הִנֵּ֤ה שִׁפְחָתֵךְ֙ בְּיָדֵ֔ךְ עֲשִׂי לָ֖הּ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יִךְ וַתְּעַנֶּ֣הָ שָׂרַ֔י וַתִּבְרַ֖ח מִפָּנֶֽיהָ (בראשית ט"ז, ה' – ו' ), מפאת כבודה של שרה הכתוב מצניע ואינו מפרט את מעשיה הכוחניים הפוגעניים. שרה אף כי נתנה ביוזמתה את הגר לאברהם על מנת שתהרה לו בעבורה, מפגינה רגש קר, מרוחק ומתנשא כלפי ישמעאל, התביעה של שרה מאברהם לגרש את ישמעאל אינה בכדי להבטיח את שלומו הרוחני והנפשי של יצחק כי אם מקרב על הירושה העתידית: "וַתֹּ֨אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָֽאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן הָֽאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם בְּנִ֖י עִם יִצְחָֽק " ( בראשית כ"א, י' ).
אהובים-יקרים, לאורך העידן שמסתיים פרשנות חז"ל הוטתה לצייר את דמותה של שרה אימנו לטובה להסוות מגרעותיה משום החשש, שמא בנות ישראל יעתיקו ממנה את דרך הכוח והשררה בבחינת " אם לה מותר אף לנו מותר ".
אהובים – יקרים, אברהם אבינו הלוא הוא האדם הראשון וגם איוב, שרה אימנו הלוא היא גלגול נשמתי ישיר של חווה וכן של אשת איוב, אינה משכילה לתקן עצמה ולהשתמש בכוחה כבת זוג ורעיה באופן נכון ובונה. חווה מסיתה את אדם לאכול מעץ הדעת למרות האיסור האלוהי, אשת איוב מדיחה אותו לכפור באלוהים: "וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי גַם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו." ( איוב ב', ט' – י' ).
אהובים-יקרים, במסגרת פרויקט הענקת גלגלי הצלה אחרונים לדמויות המפתח התנכיות למרבה הדאבון, מי שהיא היום גלגול נשמתי ישיר של חווה, אשת איוב ושרה אימנו, בעטה את הושטת היד וגלגל ההצלה האחרון אשר הוענקו לה במסירות ונדיבות אין קץ דרך זו המתמסרת אותנו כותבת שורות אלה באופן זה, איבדה את מעמדה הרוחני לצמיתות אף גזרה על עצמה מסכת חדשה של גלגולים מתקנים עד לתום עידן זה.
אהובים-יקרים, דמותה של רבקה האם ניצבת כאנטיתזה לזו של שרה. רבקה קולטת בחושיה הפנימיים את קריאת הרוח לעזוב את מולדתה ובית אביה ולנוע אל עולם חדש אשר בבסיסו אמונה באל אחד, היא מזהה את צו הגורל של זיווגה הנשמתי הייעודי אף על פי שלא פגשה בו מעולם, אומץ לבה ומסירותה יוצאים מגדר הרגיל, ומהכתוב ניתן ללמוד על טבעה האימהי החם: " וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ " ( בראשית כ"ד, ס"ז ).
אהובים – יקרים, מי שהיא היום גלגול נשמתי ישיר של רבקה אימנו למרבה הברכה, השכילה לקחת את הושטת היד רבת החסד מאיתנו, לאחר חניכה רציפה ואינטנסיבית נרפאה רגשית ופיזית אף סיימה את מסכת הקארמה ומערך שיעורי הנשמה מעידן זה, ועתה ניצבת בשירותינו.
בתום תמסורותינו מברכים אנו אתכם בריפוי אמת וסיום מסכת הקארמה, לו יהי.