עריכה חדשה: 11 דצמבר, 2023
אהובים-יקרים, יוסף שנזרק לכלא בעקבות עלילת שווא אינו נופל למלכודת האגו של הקורבנות והרחמים העצמיים, המרירות והנקם כי אם מפגין אכפתיות והתעניינות בזולת, לאחר שפותר את חלומות שר המשקים ושר האופים, שר המשקים אשר מוחזר לתפקידו שוכח את יוסף, אין הוא מחזיר לו טובה על כי פתר את חלומו: " בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ, כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה, כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר… וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו, וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה, וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף, וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ " ( בראשית מ', י"ג – כ"ג ).
אהובים-יקרים, לעומת טבע עצמי הנפש הלוא הוא אישיות האגו של כפיות הטובה הרי, שהרוח לעולם אינה שוכחת הבטחותיה תמיד מקיימת אותן. האלוהות אשר עדה לאי הצדק כלפי יוסף מנווטת את השתלשלות האירועים באופן כזה, שבאחת מתהפך גורלולטובה הוא מועלה מהבור אל האור, מתחתית הפירמידה אל ראשה, ממעמד של עבד ואסיר עברי למשנה למלך פרעה כמאמר חז"ל: " ישועת ה' כהרף עין ".
אהובים-יקרים, כעבור שנתיים מפתרון חלומות שר המשקים ושר האופים פרעה חולם שני חלומות: בחלום הראשון עולות מן היאור שבע פרות שמנות ולאחריהן שבע פרות רזות, הפרות הרזות אוכלות את הפרות השמנות אך נותרות רזות כשהיו. בחלום השני עולות שבע שיבולים בריאות וטובות ולאחריהן שבע שיבולים דקות ושדופות, השיבולים הדקות בולעות את השיבולים הבריאות. אף כי פרעה מוקף במעגל של כוהני דת וחרטומים, חכמים ויועצים אין אדם במצרים כולה אשר מצליח לפתור את חלומותיו. כאשר ניראה כי המבוי סתום נזכר שר המשקים ביוסף, ומספר לפרעה איך פתרונות יוסף את חלומו וחלום שר האופים התממשו בדיוק מופלא.
אהובים-יקרים, בזריזות יוסף מועלה מן הבור, לאחר שמגלחים, רוחצים ומלבישים אותו הוא מובא לפני המלך פרעה, בעומדו מול פרעה יוסף שומר על ענווה ופשטות, אף על פי שפרעה מחמיא לו אין הוא מתבלבל כי אם מבהיר לפרעה שהוא רק השליח: " וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ, וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה " ( בראשית מ', י"ד – ט"ז ).
אהובים-יקרים, לאחר שהאחים אשר מקנאים במעמדו הרוחנישל יוסף משליכים אותו לבור ומוכרים אותו לעבד, יוסף בדרך הכואבת והקשה לומד על הטבע האנושי של האגו והחשיבות העצמית, התאווה למעמד והרדיפה להיות מספר אחד, יוסף שניצב לפני המלך פרעה אינו עוד הנער הצעיר, התמים הנאיבי כי אם גבר בוגר, מחושל ומפוקח אשר מודע לסכנת הקנאה בו והרדיפה אותו משום מעמדו הרוחני על כן, בבואו לפתור את חלומות פרעה יוסף מבין שעליו להיזהר ולהישמר לפיכך, מעלה את מעמד פרעה אצל האלוהים: " וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא, אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה " ( בראשית מ"א, כ"ה – כ"ח ).
אהובים-יקרים, דרך אמת רוחנית מציגה תכנית מעשית, מלבד פיענוח חלומות פרעה יוסף אף מתווה תכנית פרקטית לצליחת אחד מהמשברים הכלכליים הגדולים ביותר אשר ידעה האנושותלאורך העידן שמסתיים: " וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע, וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ, וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב " ( בראשית מ"א, ל"ג – ל"ו ), יוסף מציע לפרעה תוכנית פעולה סדורה הקמת מנגנון לאיסוף התבואה: מינוי פְּרוֹיֶיקְטוֹר שיעמוד בראש תכנית איסוף התבואה במשך שנות השובע אל מחסני המלך וחלוקתה בשנות הרעב וכן, מינוי פקידים בכל הארץ שיהיו אחראים להוצאה לפועל של התוכנית ואכיפתה.
אהובים-יקרים, " וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ אֵין הַנָּבִיא נִקְלֶה כִּי אִם בְּאַרְצוֹ וּבֵין קְרוֹבָיו וּבְבֵיתוֹ " ( מרקוס ה', ד'), בעוד האחים הודפים את קריאות ההשכמה ובועטים בסמכותו הרוחנית של יוסף, דווקא בארץ רחוקה ובתרבות זרה יוסף זוכה להכרה במעמדו הרוחני: " וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ, אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ, וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם " ( בראשית מ"א, ל"ח – מ"ד ), ההכרה של פרעה בהיות יוסף משרת הרוח בחסד עליון היא מיידית וללא עוררין, אין הוא ממתין שבע שנים כדי להיווכח האם את שהתנבא יוסף מתגשם, באחת פרעה מעלה את יוסף ממעמד של עבד ואסיר עברי למשנה למלך, מפקידו על כל מצרים, ומעניק לו סמכויות בלעדיות ובלתי מוגבלות בדרך זו, יוסף נעשה למנהיג הרוחני ולשר הכלכלה של מצרים.
אהובים-יקרים, האחים מתוך לעג ובוז מדביקים ליוסף את הכינוי בעל החלומות: " וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא " ( בראשית ל"ז, כ' ), בערך בעל חבוי לב מרכז הרגש והאהבההעליונהביחד עם האות ע' רמז לצ'אקרת העין השלישית האמונה על התקשורת עם עולמות הרוח שכן, אצל האדם הרוחני האמיתי מרכז הלב ומרכז העין השלישית פועמים בסנכרון, פרעה אשר מכיר במעמד הרוחני של יוסף חונך לו שם חדש: " וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ " (בראשית מ"א, מ"ה ).
אהובים-יקרים, המוטיב של שני חלומות חוזר על עצמו בשלושת המקרים : יוסף חולם שני חלומות, בבית האסורים באותו הליל הן שר המשקים והן שר האופים חולמים חלום, פרעה לאחר שמתעורר מהחלום הראשון חוזר לישון וחולם חלום שני, שְׁנִיּוֹת החלומות נועדה לאשרר להעניק מִשְׁנֶה תֹּקֶף כי מדובר בחלומות אשר מקורם בהיררכיות האלוהיות בבחינת התגלות ונבואה: " וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ " ( בראשית מ"א, ל"ב).
אהובים-יקרים, יוסף מנהל בכישרון עצום וביד רמה את ההיערכות לקראת המשבר הכלכלי הצפוי: " וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר " ( בראשית מ"א, מ"ד ), כעבור שבע שנות השובע במהלכן נאספה תבואה למחסנים מתחיל רעב כבד באזור כולו כשם שהתנבא יוסף, אנשים מכל הארצות מגיעים למצרים לבקש אוכל: " וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם, וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ, וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ " ( בראשית מ"א, נ"ד – נ"ז ). בעקבות הרעב הכבד יעקב מורה לבניו לרדת למצרים להביא אוכל: " וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ, וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת " ( בראשית מ"ב, א' – ב').
אהובים-יקרים, במצרים האחים פונים בתחינה לקניית מזון בפני המשנה למלך פרעה הלוא הוא יוסף אחיהם, הם כורעים ומשתחווים בפניו בדיוק כשם שהתנבא בחלומותיו: " וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה " ( בראשית מ"ב, ה' – ו' ), מלמד לקח חשוב מאוד כי ללא עֲרֵבוֹת יש רעבות, וללא גְּאוּלָּה יש גָּלוּת! האחים אשר בשעתו הפרידו עצמם מיוסף, בעטו במי ששימש עבורם מקור הזנה רוחני את השער לגְּאוּלָּה גזרו על עצמם קארמה של רעב ויציאה לגָּלוּת.
אהובים-יקרים, 22 שנה חולפות עד למפגש המחודש בין יוסף לאחיו, בעוד יוסף מזהה אותם מיד אף לא אחד מבין העשרה מזהה אותו: " וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ " ( בראשית מ"ב, ח') אמנם, עברו למעלה משני עשורים, יוסף הפך מנער לגבר וגם לבוש בבגדי מלוכה, ועדיין בלתי אפשרי שלא לתהות, כיצד ייתכן שלא עברה בלב האחים תחושת מוכרות כלשהי של המבט, הקול, שפת הגוף ? העובדה שהאחים אינם מזהים את יוסף מעידה, שיוסף השתנה לא רק מבחוץ כי אם גם ובעיקר מבפנים בעוד, שיוסף שעבר מסע של טרנספורמציה ולידה מחדש הרי, שהאחיםנותרו מאחור.
אהובים-יקרים, הנטייה האנושית במצבי ריב וסכסוך בין בני זוג, בין הורים לילדים ובין אחאים היא לעבור הלאה מבלי להפיק את הלקחים, ולתקן את הדרוש תיקון בדרך זו, שום דבר לא באמת נפתר, נרפא ומיושר כי אם נאגר ומצטבר עד למריבה הבאה, ברצוננו לעורר ולהעיר אתכם כי המשקעים של הפגיעות והמטענים של הכעס פוגמים ברווחה הרגשית שלכם, משבשים את זרימת האנרגיה בגופכם, מזיקים לבריאותכם.
אהובים-יקרים, יוסף הצדיק מופת והשראה לפתרון אמת לאופן התמודדות נכון עם סכסוך משפחתי. יוסף מזהה את התערבות חוק הקארמה והגורל אשר הוביל למפגש המחודש עם אחיו, מתוקף היותו מורה אור יוסף רואה עצמו מחויב, שלא לבחור בדרך הקלה והנוחה של הטאטוא מתחת לשטיח, יוסף מבין שעליו לסייע לאחיו לתקן עצמם, לתת להם את ההזדמנות ללמוד את השיעור של פריסת חסות ועֲרֵבוֹת המבוגר כלפי הצעיר במשפחה לשם כך, יוסף מגייס את כל תעצומות הנפש, ובניגוד לטבעו האוהב והחומל הוא מאשים את אחיו בריגול כביכול: ".. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֹא אֲדֹנִי וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל, כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים " ( בראשית מ"ב, ט' – י"א ), יוסף מוסיף לדחוק באחים עד אשר לראשונה מזה 22 שנה הם נאלצים לפתוח את תיבת הפנדורה להישיר מבט לחטא הנורא: " וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לֹא כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת, וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ " ( בראשית מ"ב, י"ב – י"ג). יוסף מציב לאחים מבחן מעשי לאסור אחד מהם עד אשר תוכח חפותם על ידי הבאת בנימין מארץ כנען: " וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם, בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה… אִם כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם, וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ " (י"ד – כ' ), יוסף אף שותל מודיע בניהם בכדי לוודא האם הם משכילים להתעורר וללמוד את הלקח: " וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת, וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ, וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם " ( בראשית מ"ב, כ"א – כ"ג ).
אהובים-יקרים, יוסף מתעלה מעל טבעו הרחום ואוסר את שמעון, הוא מצייד את האחים באוכל אף משיב להם את כספם שלא בידיעתם, בדרכם חזרה לארץ כנען האחים נחרדים לגלות כי כספם הוחזר: " וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם, וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן, וַיִּשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם עַל חֲמֹרֵיהֶם וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם, וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ בַּמָּלוֹן וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ וְהִנֵּה הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ, וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ " ( בראשית מ"ב, כ"ד – כ"ח ).
אהובים-יקרים, משנודע ליעקב את כל אשר ארע הוא גוער באחים ומסרב לתת את בנימין: " וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה " (בראשית מ"ב, ל"ו ) אף על פי, שראובן עורב להשבת בנימין יעקב ממאן: " וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ, וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה " ( בראשית מ"ב, ל"ז – ל"ח ).
אהובים-יקרים, לאחר שהאוכל אוזל ויהודה עורב להשבת בנימין יעקב בלית ברירה מתרצה: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ, אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים " ( בראשית מ"ג, ח' – ט' ).
אהובים-יקרים, האחים שבים למצרים עם בנימין, יוסף מרגיע אותם בנוגע לכספם שהוחזר להם בדרך זו, רומז על קשר הדם בניהם: " וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֶם אַל תִּירָאוּ אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי וַיּוֹצֵא אֲלֵהֶם אֶת שִׁמְעוֹן " ( בראשית מ", כ"ג), לאחר שמשחרר את שמעון יוסף משגר עוד רמזים אודות זהותו:
יוסף מתעניין בשלום יעקב אביו מוודא שעודנו חי: " וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי, וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ " ( בראשית מ"ג, כ"ז – כ"ח ).
יוסף מפגין יחס מיוחד כלפי בנימין: " וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי " ( בראשית מ"ג, כ"ט ), " וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ " ( בראשית מ"ג, ל"ד ).
אהובים-יקרים, במפגש המחודש עם אחיו יוסף מתקשה לכבוש את רגשותיו: " וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה, וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם " ( בראשית מ"ג, ל' – ל"א ), למרות עוצמת הרגשות יוסף יודע ומבין היטב, שמבחן אמת אינו בתאוריה כי אם במעשה. במטרה להעמיד במבחן המעשה את לקח עֲרֵבוֹת האח המבוגר לאח הצעיר,יוסף מורה למשרתו להחביא את הגביע האישי שלו בשק של בנימין, בדרכם חזרה לכנען משרתו של יוסף רודף אחר האחים ומאשימם בגנבת הגביע, לחרדת האחים הגביע נמצא אצל בנימין: " וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן, וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה " ( בראשית מ"ד, י"ב – י"ג ). יוסף שמוכיח את האחים על גניבת הגביע כביכול משגר רמז נוסף אודות זהותו האמיתית וחטאם הנורא כלפיו: " וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי " ( בראשית מ"ד, ט"ו ). יהודה הדובר של האחים מציע שכל העשרה יערבו לבנימין וביחד עמו יעבדו את יוסף: " וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ " ( בראשית מ"ד, ט"ו ), יוסף אשר מעמיד במבחן את מידת המסירות והערבות של האחים כלפי בנימין מניח בפניהם פיתיון להשאיר את בנימין ולשחררם לחופשי: " וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם " ( בראשית מ"ד, י"ז ), הפרשה מסתיימת בשיאה של הדרמה, בשאלה האם האחים יפקירו את בנימין או יערבו לו ?
בתום תמסורותינו מברכים אנו אתכם בריפויים ופתרונות אמת, לו יהי.