עריכה חדשה: 9 ינואר, 2024
אהובים-יקרים, משה נאמן לשורשיו הרוחניים דבק במוסר ה' אף במחיר וויתור על חיי מלוכה בארמון פרעה במחיצת מלך כוחני תאוו שררה, ומעגל כוהניו חרטומיו אשר מרצים אותו בעיוורון מוחלט נמנעים מלהציב לו מראת אמת.
אהובים-יקרים, משה מעדיף רעיית צאן על פני חיי מלוכה אשר אינם מיושרים לחוקי האמת והמוסר של האור: " וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן…" ( שמות ג', א' ),בשפת הרוח מנהיג אור מכונה רועה, בעולם העתיק רעיית צאן היוותה שלב חיוני בתהליך ההכשרה של מתקדשי אמת ובחירי ה' לקראת מילוי שליחותם – יעקב אבינו, יוסף הצדיק, משה רבנו והמלך דוד היו רועי צאן. ברעיית הצאן נבחנים הסבלנות והמסירות, הערנות והאכפתיות, אי ניצול המעמד של הרועה אשר בהיעדר עיניים מביטות עלול לנצל את עליונותו ולהתאכזר לצאן זאת ועוד, בחיק הטבע הרחק מהסביבה האנושית הרועה מתאמן בהתבודדות והתבוננות עצמית.
אהובים-יקרים, בשעה שמשה רועה לבדו את צאן יתרו האלוקות נגלת אליו: ".. וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה, וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה, וַיַּרְא יְהוָה כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי, וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא, וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים" ( שמות ג', א' – ו' ).
אהובים-יקרים, ידוע כי בשעה שמבעירים עץ תחילה השכבה החיצונית נשרפת, ובהדרגה אף השכבות הפנימיות עד אשר כל העץ משחיר ומתכלה אלא, שבמעמד הסנה הבוער אירעה תופעה חריגה ויוצאת דופן בזמן, שהחלק החיצוני כהה והשחיר מהחלק הפנימי של הסנה ניצתה אש כבירה בלשון הכתוב: " וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה ", ככל שמשה התקרב אל הסנה האור גדל והלך כמאמר הכתוב: " וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה ", מלמד כי תנועה פנימה היא הדרך האחת והיחידה להתוודע לעצמי האור, המהות האלוהית שחיה בקרבכם, עוצמת הבורא הפועמת בתוככם.
אהובים-יקרים, האיכות האטומה של העור יוצרת אשליה כאילו האדם הנו אך ישות פיזית גוף ללא רוח. לאורך העידן שמסתיים רווחה התפיסה הגורסת כי רק מה שניתן לקלוט באמצעות החושים הפיזיים, בפרט של הראיה, הנו אמיתי וממשי בבחינת " את שאינני רואה איננו קיים ". אטימות ה-עוֹר גורמת לאדם להיות עִוֵּר בנוגע למהותו האמיתית הנצחית שהיא אור חלק מאלוה, משל ליריעה של בד שחור ואטום אשר מכסה פְּרוֹזֶֿ'קְטוֹר גדול באופן זה, נוצרת אשליה של חושך.
אהובים-יקרים, אטם בהיפוך אותיות טמא, טומאה שווה נפרדות עצמי האור מעצמי העור, ואילו קדושה שווה אחדות עצמי האור עם עצמי העור. לאורך העידן שמסתיים אשר הנו בסימן של נפילה אל תודעת הנפרדות, נשכחה מליבם של בני האנוש האמת המקודשת של היותם עצמי אור בתוך עצמי עור דהיינו, עצמי אלוהי בתוך עצמי בשרי, נשמה בתוך גוף. הוד קדושתו משה רבנו היה הראשון להתעורר אל ההכרה הנשגבה לפיה בן האנוש הוא אור בתוך עור, במעמד הר סיני אורו הנשמתי של משה נשקף מבעד לעורו הפיזי: " וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ, וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו " ( שמות ל"ד, כ"ט – ל' ), כיוון, שהעם נרתע ממראה האור הזוהר מבעד לעור משה עוטה כיסוי על פניו: " וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם מֹשֶׁה וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם, וְאַחֲרֵי כֵן נִגְּשׁוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְצַוֵּם אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אִתּוֹ בְּהַר סִינָי, וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה, וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה עַד צֵאתוֹ וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה, וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו עַד בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ " ( שמות ל"ד, ל"א – ל"ה ).
אהובים-יקרים, עצמי האור מהותכם האלוהית היא החלק הבוגר אשר בכם מקדמת בברכה את אתגרי החיים שכן, אותם אתגרים מזרזים אתכם לנוע מאזורי הנוחות, ללמוד ולהתפתח, לצמוח ולהתחדש והרי, מהות החיים היא צמיחה ותנועה מתמדת. בהפך מכך עצמי העור הוא עצמי הנפש הלוא הוא אישיות האגו החלק הילדי אשר בכם, אינו שש אל האתגרים ואל התזוזה מהמוכר והידוע כי אם רוצה עבור עצמו, מחפש אחר המיידי, הקל והנוח, אנוכי מלשון נוח לי, כאותו ילד התובע לקבל את שרוצה כאן ועכשיו, ללא התחשבות בנסיבות, באילוצי הזמן, המקום, הסדר הנכון והטבעי המתבקש.
אהובים-יקרים, מלאכה פנימית המתמקדת ביישור עצמי העור הנפשי לעצמי האור הנשמתי מובילה אל שמחת אמת היא שמחת אור ולה איכות זוהרת בפנים כפי שקרה למשה שכן, ה- פָּנִים מבטאות את ה- פְּנִים.
אהובים-יקרים, צופן " של נעליך מעל רגליך " הנו נעל מלשון נועל וגם נעול, רגליך מלשון הרגל הכוונה, עלייכם להשיל את היבטי הצל הנובעים מעצמי הנפש ומעיבים על האור שבכם. נחוץ להשיל את כל הנועל אתכם, לשחרר דפוסים ותבניות, להיפרד מהרגלים ותפיסות ישנות, מכל אשר הנכם יודעים, הכרחי לבוא פתוחים לקבלת החדש, נכונים ללמוד את אשר אינכם יודעים.
אהובים-יקרים, במעמד הסנה הבוער האלוהות נודעת למשה כאלוהים של שלושת האבות: " וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב ", בנסתר משה שהנו גלגול נשמתי ישיר של אברהם אבינו ממשיך את מפעל חזון הארץ המובטחת אשר החל במחזור חייו הקודם.
אהובים-יקרים, " וַיֹּאמֶר יְהוָה רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו, וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי " ( שמות ג', ז' – ח'), צופן הכינוי ארץ זבת חלב ודבש מורה על תפקידו הרוחני הייעודי של עם ישראל במשפחת העמים להיות אור לגויים משמע, לסייע בריפוי ובהתעלות האנושות על ידי פיתוח כישורי הלב והתודעה:
חלב מייצג את העיקרון הנקבי ( צד שמאל בגוף ) את אנרגיית החיים של האהבה, צופן הערך חלב הנו חיים לב: האות ח' תחילית המילה חיים ביחד עם הערך לב, הצבע הלבן מסמל הרמוניה ואחדות, תינוקות יונקים מחזה של האם האזור של צ'אקרת הלב.
דבש מייצג את העיקרון הזכרי ( צד ימין בגוף ) צבעו המוזהב מסמל טרנספורמציה ועליה בתודעה, לדבורה יכולת מופלאה להתמיר את הצוף לדבש.
אהובים-יקרים, כגודל השליחות גודל ההקרבה! משה יודע בחושיו הפנימיים כי להוביל רוחנית להיות מספר אחד כרוך באחריות ומסירות, וויתור והקרבה, מאמץ ואומץ תמידיים, עמידה מול התנגדויות אף כפיות טובה. משה אשר אינו תר אחר כבוד ויוקרה, שליטה ושררה מתמודד עם סוגי פחד שונים תחילה, פחד מכוחו של פרעה מלך האימפריה המצרית: " וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם " ( שמות ג', י"א ), האלוהות מבטיחה למשה ליווי והגנה אף מתדרכת אותו לומר לפרעה כי האל ציווה את בני ישראל לזבוח לו במקום הררי: "וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה " ( שמות ג', י"ב ).
אהובים- יקרים, משה רחוק מלהירגע מעלה פחד נוסף, שמא לא ידע להשיב לשאלותיהם של בני ישראל: " וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם " ( שמות ג', י"ג ), " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם " ( שמות ג', ט"ו ), הכינוי אהיה אשר אהיה נועד לעורר אצל בני ישראל כי מדובר במקור העליון האחד שהנו מעבר לזמן ומקום דהיינו, האל אשר בעבר נגלה לאבות האומה, האל אשר בהווה מושיעם ממצרים, והאל אשר עתיד להביאם אל הארץ המובטחת.
אהובים-יקרים, מתחוור כי הפחד הגדול ביותר של משה הוא מפני הספקנות וקטנות האמונה של בני ישראל: " וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה " (שמות ד', א' ), במטרה לשכנע את בני ישראל האלוהות מציידת את משה בשלושה מופתים- המטה שבידו הופך לנחש ושב להיות מטה, היד שמוכנסת לחיקו נעשית מצורעת ואז שבה ונרפאת, הפיכת מי היאור לדם: " וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה מזה ( מַה-זֶּה ) בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה, וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ, לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר יְהוָה לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶך וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג, וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ, וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן, וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת " ( שמות ד', ב' – ט' ).
אהובים-יקרים, אף על פי, שהאלוהות מציידת את משה בשלושה אותות להציג בפני העם, משה עדיין מסתייג מהנהגת העם ומעלה את סוגיית גמגומו: " וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי " ( שמות ד', י' ), האלוהות מעוררת את משה כי כל שישנו בפיזי מקורו ברוחי: " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי יְהוָה, וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר " ( שמות ד', י"א – י"ב ) נשאלת השאלה אפוא, מדוע אלוהים ברא את משה מגמגם ?
אהובים- יקרים, הגמגום של משה רבנו נועד להעניק לבני ישראל עדות פיזית סימן מוחשי לכך,שמשה אינו בודה מהרהורי ליבו כי אם מתמסר ישירות דברי אלוהים חיים שכן, בשעה שמשה צינר/ תימסר את דבר ה' דיברו היה שוטף נעדר גמגום. זאת ועוד, הגמגום של משה נועד להעיר ולעורר את בני ישראל לכוח ההשפעה של הדיבור ביצירת מציאות כלומר, לחנכם לשמור על שפה נקיה ואמירת אמת אף לעמוד מאחורי מילים ולקיים הבטחות, כָּבֵד פֶּה צליל הגייה כַּבֵּד פה.
אהובים-יקרים, משה מתחנן לאלוהים להעביר את תפקיד הנהגת העם לאדם אחר: " וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח " ( שמות ד', י"ג ), בתגובה האלוהות גוערת במשה בו בעת מעודדת אותו כי אהרון אחיו בדרכו להצטרף אליו, להיות שותף אמת בהנהגת העם: וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ, וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן, וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים, וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת ( שמות ד', ט"ו- ט"ז ) ואכן, לאחר התגלות האלוהים לאהרון הוא יוצא לקראת משה ומאיר לו פנים: " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ " ( שמות ד', כ"ז ).
אהובים-יקרים, המפגש עם אהרון אחיו נוסך במשה ביטחון וכוחות לקראת אתגרי השליחות: "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם, וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְהוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ " ( שמות ד', כ"ז ), וילך לשון יחיד ולא וילכו לשון רבים מלמד כי בין משה לאהרון אין תחרות על המקום הראשון כי אם שילוב כוחות ושיתוף פעולה מלאים.
אהובים-יקרים, בנסתר אהרון הכהן חנך קרי, שימש מורה רוחני עבור משה רבנו, תיאור המפגש החם והלבבי בניהם מרמז כי מדובר במפגש קארמתי מחודש בין אהרון הכהן הלוא הוא מלכי צדק הכהן לבין משה רבנו הלוא הוא אברהם אבינו: " וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל " ( בראשית י"ד, י"ח – כ' ), מלכיצדק מלך שלם מעביר את אברהם אבינו חניכת אור ייעודית לקראת אתגרי השליחות העתידיים.
בתום תמסורותינו מברכים אנו אתכם בזמן מקודש והרה גורל זה של שארית העידן בצעידה בדרך אמת של ריפוי וחניכת אור, לו יהי.