עריכה חדשה:18 מרץ, 2024
אהובים-יקרים, נצבים הנכם בשארית הימים 216 שנים לסיום עידן זה בן 6,000 השנה זמן בו המאבק בין החושך לאור בעיצומו. באלה הימים נקראים הנכם אל עבר ההכרעה בין כוח אחשוורוש משל לעצמי הנפש הילדי הלוא הוא אישיות האגו אשר מונע מנוחות וכדאיות לכוח אסתר משל לעצמי הנשמתי הבוגר אשר מונע ממוסר ומסירות, צופן אסתר צליל הגייה עץ תָּר ללמדכם כי מטרת החיים באדמה היא חיפוש אחר שורשים וערכים שכן, גם בימים אפלים וחשוכים בשמירת הגחלת הנכם נבחנים !
אהובים-יקרים, לכל שם יותר מצופן אחד, אסתר צליל הגייה הסתר מבטא חוקיות ישנה של הסתרה ומידור אשר אפיינה את העידן שמסתיים. בעת הזו של ימות המשיח הלוא הם אחרית הימים וחילופי העידנים חג הפורים מבשר חוקיות חדשה של הרמת הווילון והסרת מסכות הקארמה בדומה לזמן סיום המחזה.
אהובים-יקרים, החוקיות החדשה של חשיפת הקלפים קרי, הארת הזהויות והתפקידים מיחידות חיים קודמות לאורך עידן זה נועדה להאיץ את הגעתכם אל קו הגמר, לסייע בידכם לסיים את מערך שיעורי הנשמה ומסכת הקארמה, לנוע אל עבר הריפוי והגאולה האישית, פּוּרִים מלשון רִיפּוּי / רִיפּוּיִים.
אהובים-יקרים, מפאת גודל השעה בין השנים 2012 ועד 2018 הוענקו מאיתנו דרך זו המשרתת אותנו מקדמת דנא כותבת שורות אלה, גלגלי הצלה אחרונים לדמויות המפתח התנכיות בניהן מי שהם היום חווה וקין, בניו של נח – שם חם ויפת, אביו ואחיו של אברהם אבינו – תרח הרן ונחור, לוט ואשתו, אימהות האומה, ישמעאל ועשיו, אחיו ובניו של יוסף הצדיק, קורח, כלב בן יפונה ויהושוע בן נון, שאול המלך ועוד עשרות מהדמויות המרכזיות בכתובים לרבות השחקנים הראשיים במגילת אסתר – מרדכי היהודי, המן האגגי, המלך אחשוורוש והמלכה ושתי למרבה הדאבון, כל הארבעה בעטו את הושטת היד רבת הנדיבות והחסד כתוצאה מכך, איבדו לצמיתות את מעמדם הרוחני, עברו לסוף התור אף דנו עצמם למסכת חדשה של גלגולים מתקנים עד לתום עידן זה. מצערת ומזעזעת במיוחד, בחירתו של מי שהוא היום גלגול נשמתי ישיר של מרדכי היהודי הלוא הוא נתן הנביא, למעול בתפקיד אשר הוענק לו ישירות על ידי ההיררכיות האלוהיות, להציב מראות מעוררות בפני עובדי ועובדות האור אשר סרחו בראש ובראשונה בפני מי שהיא היום המן האגגי הואיל וכך, החמיץ את המימוש הזוגי, ההורי והייעודי הגבוה, שהרי זה אשר בחר בעיוורונו להיות דר במרחב החשוך לא יניב פרי אור לעולמי עולמים.
אהובים-יקרים, המלך אחשוורוש מנהיג בממלכתו חיי הוללות, ראוותנות ונהנתנות, אחשוורוש אשר מלכותו חלשה על 127 מדינות עסוק בעריכת משתאות והתהדרות בעושרו: " וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה, בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו, בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם " ( מגילת אסתר א', א' – ד' ). אחשוורוש אשר מעוניין לזכות באהדת ההמונים משתית בממלכתו אווירה מתירנית בבחינת כל אדם יעשה כאוות נפשו: "וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ " ( מגילת אסתר א', ט' ).
אהובים-יקרים, הלארג'יות והנחמדות של אחשוורוש כיסוי לאופיו הקשה השתלטתן, בערך נחמדות חבוי מדון שפירושו ריב / עימות, אחשוורוש תובע ציות עיוור למרותו, כשאינו משיג את שרוצה הוא קוצף וזועף: " בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא זֵתַר וְכַרְכַּס שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא, וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ " (מגילת אסתר א', ט' – י"ב ), עבור המלך אחשוורוש בני האדם לרבות אשת חיקו הם אובייקט לסיפוק צרכיו הנרקיסיסטים לפיכך, הוא נשמע לעצת יועציו וגוזר עונש מוות על המלכה ושתי הלוא היא גלגול נשמתי ישיר של אמנון בנו של דוד המלך אשר אנס את אחותו תמר, וגם של יפתח הגלעדי השופט השמיני בישראל אשר הקריב קורבן אדם את בתו היחידה לאחר שבזחיחות דעת נדר, שאם ינצח במלחמה על עמון יעלה כקורבן לה' את הראשון שייצא לקראתו מביתו.
אהובים-יקרים, כעבור זמן מה המלך החלש ההפכפך שוקע בעצבות ודכדוך, משרתיו מציעים להביא אליו את מיטב הנשים אשר בממלכה מהן יבחר אחת להמליך תחת ושתי: " אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ זָכַר אֶת וַשְׁתִּי וְאֵת אֲשֶׁר עָשָׂתָה וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ, וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת טוֹבוֹת מַרְאֶה, וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל נַעֲרָה בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים אֶל יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים וְנָתוֹן תַּמְרֻקֵיהֶן, וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ תִּמְלֹךְ תַּחַת וַשְׁתִּי וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ כֵּן " ( מגילת אסתר ב', א' – ד' ).
אהובים-יקרים, אסתר המלכה ניצבת כאנטיתזה מוחלטת למלך אחשוורוש, מהווה מופת והשראה לשמירה על ערכים ומורשת, אף כי נלקחת אל הארמון כאחת המועמדות להיות מלכה אין היא מסתחררת מהפאר ולא מסתנוורת מהעושר : " וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ " ( מגילת אסתר ב', ט"ו ), אסתר שובה את לב האנשים בממלכה ובסופו של דבר אף את ליבו הקשה של המלך משום טבעה הפנימי מידותיה הטובות : " וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלוֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי " ( מגילת אסתר ב', י"ז ).
אהובים-יקרים, אסתר אשר התייתמה מאביה ואימה בילדותה, גדלה והתחנכה אצל דודה מרדכי היהודי אשר היה לה דמות אב ומורה רוחני, עם הכתרתה למלכה שומרת בהסתר על הגחלת על המורשת הרוחנית בממלכה הזרה אשר החשכה והעלטה דרים בהם : " אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ " ( מגילת אסתר ב', כ' ).
אהובים-יקרים, מקור העוצמה של אסתר בפנימיותה הטהורה השקטה, הענווה הפשוטה, יושרה הפנימי מוחלט אין היא זוקפת לזכותה דבר, ומעבירה את הדברים בשם אומרם: " בַּיָּמִים הָהֵם וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ, וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי, וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ " ( מגילת אסתר ב', כ"א – כ"ג ).
אהובים-יקרים, כשם שהארנו בתמסורותינו המוקדמות, אותן דמויות המוכרות לכם מהכתובים ומההיסטוריה המודרנית של קין, לבן הארמי, פרעה, המן האגגי והיטלר הן גלגולים של אותה נשמה ! המן אף על פי, שהורם למשנה למלך אינו יכול לשאת, שיש אדם אחד בממלכה אשר אינו משתחווה לו: " אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה, וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ, וַיְהִי באמרם (כְּאָמְרָם) אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי, וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה, וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי " ( מגילת אסתר ג', א' – ו' ), משנודע להמן אודות מוצאו היהודי של מרדכי הוא מתאווה להשמיד את כל היהודים בממלכה שכן, רדיפת המן את היהודים הנה עתיקת יומין שורשיה בגלגוליו המוקדמים בדמות לבן הארמי והמלך פרעה.
אהובים-יקרים, המן מזדרז להציג בפני המלך אחשוורוש את תוכנית השמדת היהודים תוך כדי, שמדגיש בפניו את התועלת החומרית הכסף והממון אשר יתוספו לאוצר הממלכה: " וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם, אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ"( מגילת אסתרג', ח' – ט' ), אף כי מדובר בגורל של אומה שלמה המלך אחשוורוש מסיר כל אחריות, נותן אור ירוק להמן לעשות כרצונו ביהודים: "וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ " ( מגילת אסתר ג', י' – י"א ), אחשוורוש מלשון ראש חושך לוקה באדישות וקיהיון רגשי: " הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה " ( מגילת אסתר ג', ט"ו ).
אהובים-יקרים, מתחת למעטה השקט המאופק אסתר מתגלה כבעלת נפש עדינה ורגישה לסבלו של האחר אף על פי, שאסתר יכולה להנות מחיים שקטים ונוחים של עושר ופאר היא מצטמררת כאשר נודע לה כי דודה מרדכי נוהג מנהגי אבלות, וחוקרת את פשר הסיבה: " וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה, וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק, וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים, ותבואינה (וַתָּבוֹאנָה) נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל, וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה " ( מגילת אסתר ד', א' – ה' ).
אהובים-יקרים, מרדכי מיידע את אסתר אודות תוכנית השמדת היהודים אף מצווה עליה להתחנן למלך להסיר את הגזרה: " וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ביהודיים (בַּיְּהוּדִים) לְאַבְּדָם, וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם נָתַן לוֹ לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר וּלְהַגִּיד לָהּ וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ " ( מגילת אסתר ד', ז' – ח' ).
אהובים-יקרים, ערה לסכנת החיים אשר נשקפת לה אסתר בתחילה מסתייגת מדרישת מרדכי: "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי, כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם " ( מגילת אסתר ד', י' – י"א ). מרדכי היהודי מעיר ומעורר את אסתר כי שתיקה ועמידה מנגד כמותם כעשיית רע : "וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים, כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת " ( מגילת אסתר ד', י"ג – י"ד ).
אהובים-יקרים, עד מהרה אסתר מתעשתת ומבינה, שקיום שבועת הערבות ההדדית הנה ערך עליון וכי מוות רוחני גרוע ממוות פיזי, היא מקבלת עליה את השליחות בידיעה, שעלולה לשלם במחיר חייה: " … וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי " (מגילת אסתר ד', ט"ז ). אסתר מנהיגת אמת, יודעת בחושיה הפנימיים האינטואיטיביים כי אין די במעשה גבורה של יחיד, וחיונית הבעת כוונה קולקטיבית התאגדות יחד על כן, מורה לכנוס את היהודים בשושן הבירה ומצווה על צום של שלושה ימים, צופן צום ראשי תיבות של צו מלכות: " וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי, לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן… " ( מגילת אסתר ד', ט"ו – ט"ז ).
אהובים-יקרים, אסתר אשר ערה לטבעו ההפכפך מהיר החמה של המלך אחשוורוש נשמרת מהבטחתו הקוסמת המפתה: " וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת, וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַתִּקְרַב אֶסְתֵּר וַתִּגַּע בְּרֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט, וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ, וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ " (מגילת אסתר, א' – ד' ).
אהובים-יקרים, אסתר אינה ממהרת להשיב לשאלתו של המלך אחשוורוש כי אם שוקדת על הכנת המומנטום הנכון, היא מזמינה את המלך והמן למשתה שני בדרך זו, מקווה לרכך את ליבו הקשה של אחשוורוש: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ, וַתַּעַן אֶסְתֵּר וַתֹּאמַר שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי, אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ " ( מגילת אסתר ה', ו' – ח' ).
אהובים-יקרים, המן אשר הוזמן על ידי המלכה אסתר למשתה שני עם המלך נמלא התלהבות ואופוריה אלא, שכאשר רואה שמרדכי היהודי ממשיך שלא להשתחוות לו סר מצב רוח הטוב: "וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת מָרְדֳּכַי בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ וְלֹא קָם וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל מָרְדֳּכַי חֵמָה" ( מגילת אסתר ה', ט' ), המן הממורמר שופך ליבו בפני בני ביתו והם משיאים לו לתלות את מרדכי על העץ: " וַיִּתְאַפַּק הָמָן וַיָּבוֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁלַח וַיָּבֵא אֶת אֹהֲבָיו וְאֶת זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ, וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ עַל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר הָמָן אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי וְגַם לְמָחָר אֲנִי קָרוּא לָהּ עִם הַמֶּלֶךְ, וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל אֹהֲבָיו יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת מָרְדֳּכַי עָלָיו וּבֹא עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה שָׂמֵחַ וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן וַיַּעַשׂ הָעֵץ " ( מגילת אסתר ה', י' – י"ד ), על כך נאמר " אֹיְבֵ֥י אִ֖ישׁ אַנְשֵׁ֥י בֵיתֽוֹ " ( מיכה ז', ו' ) אוי לאדם אשר אוהביו בבחינת אויביו כיוון, שמשיאים לו עצות קלוקלות מעודדים אותו לרדוף אחר הכבוד והמעמד.
אהובים-יקרים, בלילה שבין יום המשתה הראשון למשתה השני שנתו של המלך נודדת, בשעה שמקריאים לו מספר הזיכרונות מתחוור לו כי בשעתו לא גמל למרדכי על שהצילו מהתנקשות בחייו: "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי עַל זֶה וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר " ( מגילת אסתר ו', א' – ג' ).
אהובים-יקרים, המן אשר משוכנע כי בו מדובר מציע להלביש בבגדי מלכות ולהרכיב בחוצות העיר את מי שהמלך חפץ ביקרו: " וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מִי בֶחָצֵר וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ, וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הִנֵּה הָמָן עֹמֵד בֶּחָצֵר וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ יָבוֹא וַיָּבוֹא הָמָן וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ מַה לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי, וַיֹּאמֶר הָמָן אֶל הַמֶּלֶךְ אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ, וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ אַל תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס וַיַּלְבֵּשׁ אֶת מָרְדֳּכָי וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ וְהָמָן נִדְחַף אֶל בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ" ( מגילת אסתר ו', ד' – י"ב ).
אהובים-יקרים, " וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן לִשְׁתּוֹת עִם אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְתִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ " ( מגילת אסתר ז', א' – ב' ), לאחר שהמלך אחשוורוש מצהיר שלוש פעמים באוזני סריסיו ומשרתיו לעשות את רצונה של המלכה אסתר סוף סוף היא חושפת בפניו את בקשתה : " וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי, כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ " ( מגילת אסתר ז', ג' – ד' ).
אהובים-יקרים,שאלת המלך אחשוורוש לאסתר המלכה ממחישה יותר מכל אתהיותו מנותק מהנעשה בממלכתו: " וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן, וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה " ( מגילת אסתר ז', ה' – ו' ).
אהובים-יקרים, ברוב כסילותו ואטימות ליבו אחשוורוש טועה לחשוב כי תחנוניו של המן בפני אסתר הם חיזורים מצידו וכך קורה, שתוכניתו של המן לתלות את מרדכי היהודי מתהפכת עליו: " וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ וּפְנֵי הָמָן חָפוּ, וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו, וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה " ( מגילת אסתר ז', ז' – י' ).
אהובים- יקרים, אמנם המן נתלה על העץ ולא מרדכי אך גזרת השמדת היהודים בעינה עומדת כיוון שכך, אסתר המלכה אינה מרפה, מוחלת על כבודה, בוכה ומתחננת בפני המלך: " וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן לוֹ לְהַעֲבִיר אֶת רָעַת הָמָן הָאֲגָגִי וְאֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים " ( מגילת אסתר ח', ג' ), אסתר אשר חרדה לגורל היהודים בממלכה מפגינה פטריוטיות נאמנות לעמה ומולדתה: " וַתֹּאמֶר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְטוֹבָה אֲנִי בְּעֵינָיו יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת הַסְּפָרִים מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי אֲשֶׁר כָּתַב לְאַבֵּד אֶת הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ, כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת עַמִּי וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי " ( מגילת אסתרח', ה' – ו' ).
אהובים-יקרים, אסתר המלכה יודעת כי האתגר הגדול מכל הנו לחדור את חומות ליבו של המלך, להצית חמלה בלב הקר המנוכר כמאמרה של המשוררת הצנחנית חנה סנש: " אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות, אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות, אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד…" ( סנש, 2003, עמ' 227 ), חנה סנש הייתה כפנס באפלה המאיר את הדרך באחת מהתקופות החשכות ביותר בתולדות המין האנושי: " במדורות מלחמה, בדלקה, בשרפה, בין ימים סוערים של הדם, הנני מבעירה פנסי הקטן, לחפש, לחפש בן אדם" ( סנש, 2003, עמ' 209 ). חנה סנש בדומה לאסתר המלכה אינה מתכחשת לשורשיה היהודים אף על פי, שגדלה בבית הונגרי בורגני למשפחה המעורה בחברה הכללית. בדומה לאסתר המלכה חנה סנש יודעת כי מוות רוחני חמור ממוות פיזי: "קול קרא והלכתי, הלכתי כי קרא הקול, הלכתי לבל אפול.." ( סנש, 2003, עמ' 222 ), על השליחות כתבה: "יש כוכבים שאורם מגיע ארצה רק כאשר הם עצמם אבדו ואינם….אורות אלה המבהיקים בחשכת הלילה הם הם שמראים לאדם את הדרך…" ( סנש, 2003, עמ' 249 ), שיריה של חנה מעידים כי ניחנה בכוח נבואי: "למות…צעירה…למות…לא, לא רציתי…" ( סנש, 2003, עמ' 213 ), על קשר של קרבה ואחדות עם הבריאה והאל: "אלי, שלא יגמר לעולם החול והים, רשרוש של המים, ברק השמים, תפילת האדם " ( סנש, 2003, עמ' 221 ) .
אהובים-יקרים, חנה סנש הלוחמת המשוררת הלוא היא אסתר המלכה, בתמצית הסימנים המעידים כי מדובר באותה נשמה: גילן הצעיר, כוחן הנבואי, בחירתן בשליחות ובנאמנות למולדתן ולעמן על פני חיים של נוחות וביטחון, הסתרת זהותן היהודית כתנאי הכרחי לביצוע השליחות, עוצמת פנימיותן עטורת התעוזה והנחישות בשילוב עם אישיותן השקטה, הפשוטה, הענווה.
אהובים-יקרים, בעת הזו נפוצו במחוזותיכם פרשנות מוטעית והבנה עקומה לפיהן, השחרור מהחוזה הנשמתי וממעגל הקארמה קורה מאליו, ברצוננו לעורר ולהעיר אתכם כי מדובר בשקר וכזב אשר מזינים אופוריה ושאננות, קיבעון ועמידה במקום. ההפך הנכון, היום יותר מאי פעם בעבר חיוניים המאמץ וההשקעה, הצבת הריפוי וההתפתחות הרוחנית בעדיפות עליונה. ועוד, הדעה הרווחת לפיה ניתן להתפתח לבד ואין צורך בקבלת עזרה של מורה אמת בטעות ועיוות יסודה, שהרי כידוע אין אדם רואה נגעי עצמו כפי שהורה לתלמידי ותלמידות האור מנו באטלנטיס, גדול מתקדשי האמת הלוא הוא שלמה המלך החכם באדם: " העין רואה הכול חוץ מאת עצמה ".
אהובים-יקרים, ברצוננו להעיר ולעורר אתכם, שאין תועלת בנהייה אחר מפגשים וכנסים רוחניים מבלי לעבור תהליך אישי יסודי ומקיף, רציף ועקבי של ריפוי וחניכה אצל מורה אמת בהובלתנו. קריאת גלגולים והבנת הלקחים מאותן יחידות חיים היא מלאכה הדורשת מיומנות רבה וניקיון של הכלי האישי על כן, מצויה בידי יחידי סגולה. על מנת, שאף נשמה בסיום מחזור חייה הנוכחי לא תוכל לטעון אצל בורא עולם כי לא הייתה לה הכתובת הנכונה ולא ידעה למי לפנות, מפנים אנו אתכם אל זו הניצבת בשרותנו מקדמת דנא כותבת שורות אלה, לעבור אצלה תהליך אישי מסודר אשר יגלה מיידעים הצפונים באקאשה אודות זהויות ותפקידים אשר גילמתם בחיים קודמים, יסייע בידכם לרפא את הפצע הפנימי הכולל את כל יחידות החיים מעידן זה, להשלים את לימוד שעורי הנשמה, ויזכה אתכם בגמול הנכסף מכל הלוא הוא " החותם הרוחי המוזהב " אות וסימן להשלמת מסכת הקארמה והגעה אל הגאולה האישית, שכן, הגאולה האישית קודמת לגאולה הכללית היות והכלל בנוי מסך כל היחידים.
אהובים-יקרים, דעו, שיש עמכם אשר כבר נמצאים במקום של גאולה אישית ויש אשר קרבים לשם כלומר בדרך, אותם אלה הפוסעים בדרך נהנים מפירות ותגמולים רבים של ברכה ורווחה, שפע הגשמה בכל רובדי החיים בשיתוף ויצירה עם הרוח קרי, מקורות האור וההדרכה העליונים.
אהובים-יקרים, מחויבים אנו לתזכר אתכם, שהעגלה כבר יצאה לדרכה בחנוכה 2018 לפיכך, עם כל יום שעובר הפערים הולכים וגדלים והזמן הולך ודוחק. ברצוננו לעורר ולהתריע, שבבחירה להמשיך להשתהות ולדחות עוד את הושטת הידיים שלנו הנכם מקשים ומאריכים לעצמכם את הדרך בפרק החיים הנוכחי אף מרחיקים ממכם את הגאולה במובן, שגוזרים על עצמכם מסכת חדשה של גלגולים מתקנים עד לתום עידן זה על כן, בידכם הבחירה האם להתפתח מתוך קושי וסבל או שמחה ורווחה שהרי התוכנית הבריאתית מתקיימת בין כה וכה.
בתום תמסורותינו מברכים אנו אתכם בפסיעה בדרך אמת של ריפוי והשלמת מסכת הקארמה שכן, פורים מלשון רִיפּוּי וגם פּוּר שפירושו גורל, בידכם הבחירה, אמן.
ביבליוגרפיה
סנש, ח., (2003), יומנים שירים עדויות, הקיבוץ המאוחד, ישראל.