עריכה חדשה: 31 ינואר, 2024
אהובים-יקרים, משנודע ליתרו על גאולת עם ישראל ממצרים בהובלת משה הוא חרד, שמא משה אשר נעשה איש חשוב מאוד, בעל מוניטין גדול במצרים ובמזרח התיכון, יתנער ממחויבותו כלפי בתו ונכדיו על כן, הוא מזדרז לקחתם אליו: " וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ, וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה, וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה, וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ " ( שמות י"ח, א' – ו' ), צורת הפניה המוזרה של יתרו אל משה הצורך שלו להזדהות בפניו רומזת על הפחד שלו, שעם העלייה במעמדו משה יתכחש לבתו ולנכדיו. פחד זה של יתרו מראת אמת לטבעו הפנימי הפגום לתפיסת עולמו הקלוקלת שכן, עבורו פרסום והכרה חברתית יקרים יותר מזוגיות ומשפחה, כמאמר חז"ל אין אדם מדבר אלא מהרהורי ליבו !
אהובים-יקרים, לעומת יתרו אשר מציב את החומרי מעל הרוחי, משה אינו מסתחרר מעלייתו לגדולה, ונותר נאמן לזוגתו ושני בניו, משה יוצא לקראתם מאיר להם פנים : " וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה " ( שמות י"ח, ז' ). משה בהתלהבות מספר לחותנו אודות החסד הרב והניסים שעשה ה' לישראל: " וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם יְהוָה " ( שמות י"ח, ח' ), בשומעו את התיאור הנרחב מפי משה, יתרו אחוז הפליאה מצהיר כי אלוהי ישראל הוא אלוהי האמת ואין בלתו: " וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם, וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם, עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם " ( שמות י"ח, ט' – י"א) .
אהובים-יקרים, משה מפציר בחותנו להצטרף למסע במדבר, להיות שותף אמת בחזון הארץ המובטחת: " וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי יְהוָה דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל " ( במדבר י', כ"ט ) ברם, באופן תמוה ושלא כצפוי יתרו דוחה את ההצעה, מסרב להצטרף: " וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ " ( במדבר י', ל' ), משה אשר כואב את הבחירה השגויה של יתרו מדגיש את חלקו המשמעותי במימוש החזון : " וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם, וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב יְהוָה עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ " ( במדבר י', ל"א – ל"ב ).
אהובים-יקרים, הטענה לפיה יתרו כביכול עזב את עבודת האלילים ושב לארצו במטרה ללמד את תורת משה משוללת כל יסוד שכן, יתרו נפרד ממשה וחוזר למדיין קודם לקבלת התורה במעמד הר סיני ! כיצד אם כן, ניתן ליישב את הסתירה בין הצהרתו המוקדמת של יתרו לפיה אלוהי ישראל הוא אלוהי האמת, לסירובו להצעת משה והתעקשותו לשוב על עקבותיו לארצו, להמשיך לעבוד אלילים ?
אהובים-יקרים, הפער בין הדיבור למעשה בין הצהרתו של יתרו לאופן הנהגתו נובעת מהעדפתו את המעמד והשררה על פני תנועה נכונה ברוחי. יתרו דוחה את ההזדמנות לגאולה ממאן להצטרף לדרך רוחנית של אמת כיוון, שעבורו להיות מספר אחד מוצב בראש הסולם החברתי ככהן מדין חשוב יותר, אין הוא מעוניין להיות מספר 2 משנה למשה. המבחן הרוחני של יתרו מוצפן בשמו מלשוןוִיתּוּר דהיינו,וויתור על להיות מספר אחד לטובת התפתחות רוחנית והצטרפות לחזון, תשובתו למשה מהדהדת כאנטיתזה לתשובתה של רות המואבייה לנעמי חמותה: " וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי, בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי וְכֹה יוֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ " ( מגילת רות א', ט"ז – י"ז ) לעומת יתרו, רות אשר צופן שמה גם כן וִיתּוּר מוותרת על שיקולי הנוחות והכדאיות שבחזרה לעולם הישן לטובת תנועה אל החדש הלא נודע, עבור רות ערכי האחווה ושותפות הגורל מעל אינטרסים אישיים.
אהובים-יקרים, כפי שבארנו בתמסורתנו הקודמות, בתואם לחוקיות רֶצֶף הגלגולים דמויות המפתח בספר בראשית קרי, השחקנים הראשיים שבים ועולים לבמה בספר שמות לפיכך, בספר שמות מתוארים המפגשים הקארמתיים המחודשים בניהם תחת זהויות ותפקידים חדשים! המפגש בין משה רבנו הלוא הוא אברהם אבינו לבין יתרו הלוא הוא ישמעאל בנם של אברהם והגר הנו מפגש קארמתי מחודש בין אב ובן מיחידת חיים קודמת, צופן שמותיהם מרמז על כך:
אברהם מסתיים באות מ ומשה מתחיל באות מ' בתואם לעיקרון הקוסמי לפיו כל סוף הוא התחלה וכל התחלה היא סוף.
סמיכות השמות ישמעאל מלשון שמע אל, ו-רעואל ( שמו הנוסף של יתרו ) מלשון עור אל בבחינת קריאת השכמה עבורו להציב את הרוחי מעל החומרי.
אהובים-יקרים, ישמעאל האח הבכור במקום להפגין רגשות אכפתיות ודאגה לאח הצעיר יצחק מנצל את מעמדו ומתנכל לו: " וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק " (בראשית כ"א, ט' ), ישמעאל אשר מתאווה להיות מספר אחד מתקנא למעמדו הרוחני של יצחק משום היותו בחיר ה', בגלגולו בדמות יתרו הוא מקבל הזדמנות נוספת לתקן עצמו, להתמיר את התאווה למעמד ושררה בכניעה והתמסורות לרצון הרוח, לסגל את דרכו של אברהם אשר היה הראשון להתעורר אל האמונה באל אחד, לוותר על העולם המוכר הישן ולנוע אל החדש: " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ … וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן, וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן " ( בראשית י"ב, א' – ה' ) למרבה הדאבון, גם בפעם הזו יתרו אינו מתעורר לבחור נכון.
אהובים-יקרים, למרות ששמו נודע בקרב מצרים וארצות המזרח התיכון אין משה נופל למלכודת האגו של החשיבות העצמית כי אם נותר פתוח ונכון ללמוד חדש, לקבל ביקורת בונה: " וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב, וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים, כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו, וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה, נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ, עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים, וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן, וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת, וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ, אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם, וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנו וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר, וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת, וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם" ( שמות י"ח, י"ג – כ"ו ), משה שומע בקול חותנו יתרו ומיישם את הצעתו, מאציל סמכויות וממנה שרים לקחת חלק במלאכת המשפט.
אהובים-יקרים, ממקום מושבנו שלמעלה צופים אנו בכם, מונעים בחיי היום יום מתוך שיקולים של כדאיות חומרית ונוחות אישית, אין אתם שועים לסימני הרוח, לאותם איתותים מאיתנו המורים לכם את הכיוון הנכון זה המסונכרן לחזון של נשמתכם. ההתעלמות מצדכם, הנטייה לפעול מתוך אוטומט מבלי הקשבה אמיתית לאותה בקשה נשמתית מותירה אתכם מדשדשים במקום, תוהים בליבכם מדוע פעמים אף קובלים בפני מקורות האור העליונים כאילו נטשו אתכם לבד במערכה. ברצוננו להעיר ולעורר אתכם כי הגיע העת להתמיר את העמדה הילדותית של הנטישה בעמדה בוגרת של אחריות ומחויבות אמת להלך בדרך אשר התוותה נשמתכם טרום התגלמותכם בגוף, ולא בדרך שמדמים הנכם בעיניכם הגשמיות ושיכלכם הארצי.
בתום תמסורותינו מברכים אנו אתכם בפקיחת עיניים ובחירות מושכלות, לו יהי.