אהובים-יקרים, תורת משה בהיפוך אותיות השם לראשונה בתולדות האנושות השתיתה מנגנון של שופטים ושוטרים למען עשיית משפט צדק, אכיפת החוקים והסדר הציבורי: " שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק, לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם, צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ " ( דברים ט"ז, י"ז ) ועוד, במטרה למנוע לקיחת החוק לידיים בכדי לגדוע את מעגל נקמות הדם אשר נפוץ באנושות של העולם העתיק, האלוהות מצווה על הקמת ערי מקלט : " עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר שָׁלֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ, וְאִם יַרְחִיב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ, כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשֹׂתָהּ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל הַיָּמִים וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה, וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים " ( דברים י"ט, ז' – י' ).
אהובים-יקרים, תורת משה הניחה את אבני היסוד לדמוקרטיה המודרנית במילים אחרות, הדמוקרטיה כפי שהיא מוכרת לכם היום מהווה התפתחות טבעית של המערכת הערכית מוסרית בה נצטוו בני ישראל בדורו של משה לפיכך, שביל הזהב לריפוי, צמיחה ושגשוג של החברה הישראלית הוא הדרך המאגדת את היהדות ומורשת האבות עם ערכי הדמוקרטיה העכשווית שכן, בעומק הדברים, במהותם, בפנימיותם רב המשותף על השוני באם תשכילו לפקוח עיניכם או ליתר דיוק את ליבכם ולנהוג בכבוד אחד כלפי השני זכרו, כי קיים צורך משותף לכל בני ובנות האדם תהייה השקפתם הפוליטית אשר תהייה והוא הצורך המקודש בביטחון ואהבה.
אהובים-יקרים, עינינו יורדות מים על הקיטוב, השסע והפלגנות הפושים בחברה הישראלית אשר עם כל יום שעובר חוצים קווים חדשים, ברצוננו להעיר ולעורר אתכם כי קרע זה שורשו עתיק יומין בפיצול אשר נוצר בעם ישראל לאחר מות שלמה המלך לשתי ממלכות – ממלכת ישראל שכללה עשרה שבטים, וממלכת יהודה שכללה את השבטים יהודה ובנימין. בעת מקודשת והרת גורל זו של ימות המשיח הלוא הם אחרית הימים וקץ עידן זה בן 6,000 השנים פצע נושן זה צף על פני השטח מבקש את ריפויו את תיקונו. הגיע העת להשכין שלום בין כל השבטים בעם, לפעול למען איחוי הקרעים בין החלקים השונים בחברה הישראלית, אין להשאיר אף קבוצה בחוץ, יש לסגל ראיה אחדותית לפיה האיברים כולם חיוניים למען תפקוד מלא ומיטבי של הגוף, חובה לשים סוף למאבקים בין המחנות מתוך הבנה כי רק צעידה בדרך של שותפות ואחדות תבנה ישראל חזקה ומשגשגת בכל המישורים. עלייכם לגלות את היופי שבאחדות הניגודים, את האיזון וההשלמה שהם מניבים בדיוק כשם, שבשביל להתנייד לעבור ממקום למקום הנכם זקוקים במידה שווה לשתי רגליכם הימנית והשמאלית.
אהובים-יקרים, הגיעה העת להשיל תפיסות ישנות אשר מקורן בעצמי הנפש התלותי הילדי של צורך בהערצה וסגידה להחליפן בבגרות ואחריות ברמה המעשית, לבחור את נציגי השלטון לא על פי דעותיהם הפוליטיות כי אם על פי מידותיהם כלומר, לבחור באנשים ונשים הגונים וישרים אשר טובת כלל חלקי החברה הישראלית לנגד עיניהם תמיד, אשר פועלים באופן ממשי להשכנת שלום ואחדות בעם, מפגינים יחס של כבוד כלפי רשויות הביטחון, המשפט והאכיפה. הגיע העת, להראות את הדלת החוצה למי שמונעים מאינטרסים אישיים של כבוד ושררה, מנהיגים שכאלה הופכים את העם למשרתיהם בונים פולחן אישיות סביבם, מלבים אצל קהל מאמיניהם שנאה ופחד, שיח משתלח ומתלהם, ציני ומלגלג, הטקטיקה שלהם להדביק תווית של " בוגד " ושל " עוכר ישראל " למי שאינו הולך אחריהם באופן עיוור.
אהובים-יקרים, בספר הספרים מתואר כיצד המלך אחאב הגיע לרמת סיאוב כה גדולה עד כי לא התיירא לכנות בשם עוכר ישראל את מי שהוא משרת האל בחסד עליון אליהו הנביא הלוא הוא משה רבנו : " וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֹת יְהוָה וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים " ( מלכים א' י"ח, י"ז – י"ח ). אחאב קובל בפני איזבל אשתו הצידונית על שאליהו הנביא הכניע את 450 נביאי הבעל במעמד על הר הכרמל, בתגובה איזבל שולחת להרוג את אליהו: " וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כָּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב, וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם, וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּנַּח אֶת נַעֲרוֹ שָׁם, וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אחת (אֶחָד) וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה יְהוָה קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי " (מלכים א' י"ט, א' – ד' ).
אהובים-יקרים, המלך אחאב נודע ברדיפתו אחר הכבוד והמעמד אף כי הוא ואשתו נהנים מחיי פאר ומלכות הם חומדים את שאינו שייך להם. לאחר שנבות היזרעאלי ממאן למכור את כרמו אחאב חוזר לביתו מדוכדך שוכב במיטתו ומסרב לאכול, בתגובה אשתו איזבל מנהלת משפט מבוים במהלכו שני עדי שקר מעידים שנבות קילל את אלוהים ואת המלך בעקבות כך, נבות מוצא להורג ואחאב יורש את הכרם : " וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה, וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵיְהוָה מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ, וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתָי וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו וְלֹא אָכַל לָחֶם, וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וַתְּדַבֵּר אֵלָיו מַה זֶּה רוּחֲךָ סָרָה וְאֵינְךָ אֹכֵל לָחֶם, וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ כִּי אֲדַבֵּר אֶל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף אוֹ אִם חָפֵץ אַתָּה אֶתְּנָה לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת כַּרְמִי, וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל קוּם אֱכָל לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ וַתִּשְׁלַח הספרים (סְפָרִים) אֶל הַזְּקֵנִים וְאֶל הַחֹרִים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ הַיֹּשְׁבִים אֶת נָבוֹת, וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים לֵאמֹר קִרְאוּ צוֹם וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם, וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ וְיָמֹת, וַיַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ הַזְּקֵנִים וְהַחֹרִים אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְּפָרִים אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם, קָרְאוּ צוֹם וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם, וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת, וַיִּשְׁלְחוּ אֶל אִיזֶבֶל לֵאמֹר סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת, וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל אַחְאָב קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת, וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ " ( מלכים א' כ"א, ב' – ט"ז ).
אהובים-יקרים, " הרצחת וגם ירשת " אליהו הנביא בצו האל מוכיח את מעשהו השפל הנבזי של המלך אחאב: " וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר., קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ, וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה, וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל אֵלִיָּהוּ הַמְצָאתַנִי אֹיְבִי וַיֹּאמֶר מָצָאתִי יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, הִנְנִי מֵבִי אֵלֶיךָ רָעָה וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל, וְנָתַתִּי אֶת בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה אֶל הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ וַתַּחֲטִא אֶת יִשְׂרָאֵל, וְגַם לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל, הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם, רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ, וַיַּתְעֵב מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט " ( מלכים א' כ"א, י"ז – כ"ז ).
אהובים-יקרים, האלוהות אשר מכירה את הטבע התלותי הילדי של בני ישראל צופה כי לאחר כיבוש הארץ העם יתפתה לעשות כמנהגי הגויים יחפוץ להמליך מלך עליו על כן, מבעוד מועד מצווה את משה להורות לבני ישראל לשים גבולות למלך למען לא יתנשא מעל העם : " כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי, שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא, רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד, וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד, וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם, לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל " ( דברים י"ז , י"ד – כ' ).
אהובים-יקרים, לעולם בכל תחום ועניין יש לאן להתקדם, את מה לשפר ולייעל לפיכך, שינויים ותיקונים במערכת המשפטית הנם מבורכים יחד עם זאת, אין לעשותם בחופזה, בחטף באופן חד צדדי כי אם בצורה הדרגתית עלי ידי בחינה מדוקדקת ויסודית של כל נושא ועניין והגעה להסכמה משותפת, הטענה לפיה בדמוקרטיה לרוב יש מנדט לפעול כראות עיניו תוך כדי רמיסה של צרכי הצד השני היא איוולת גמורה ובעיקר סכנה כיוון, שהמריבה הפנימית עלולה להפיל את הבית על כן, קוראים אנו לכם, לצאת ולצעוד את הרצון לאחדות ואחווה, את אשר מחבר בניכם שותפות הגורל ואהבת המולדת.
לו יהי.